למרות שיום ההולדת של איציק יהיה רק בסוף חודש כסלו
וכעת רק תחילתו, מחליטים אברהם צבי ורב שלמה שזה אפשרי
לערוך לו את המסיבה כעת. ”העיקר זה תשומת הלב וההרגשה
שהוא חשוב ואהוב“, אמר רב שלמה.
אברהם צבי תכנן את האירוע מתחילתו עד סופו. הוא דיבר עם
אבא של איציק ועם הדודים נחום ובערל. הזמין את ירמי וקבע מה
יהיה בתכנית.
הכל היה מתוכנן לפרטי פרטים, ונותר רק להזמין את חתן
האירוע.
אברהם צבי התלבט אם לערוך את יום ההולדת בהפתעה או
להודיע לגיסו. לא כולם אוהבים הפתעות.
הוא החליט לתת לחמיו רב שלמה את ההכרעה.
איציק מטפס במדרגות בעייפות מסוימת. בידיו אוחז הוא
אריזת קרטון גדולה שמכילה עוגה שחלי אפתה ושלחה בידיו לתת
להוריה. הוא לא מבין על מה ולמה ולמרות זאת עושה את המוטל
עליו ללא שאלות.
ידו הפנויה נוקשת מספר פעמים קצובות, הוא ממתין שנייה
או שתיים, מצלצל בפעמון קלות ו-הדלת נפתחת בידי חמיו רב
שלמה.
איציק מגיש לו את אריזת הקרטון, ממלמל משהו ורוצה ללכת.
רב שלמה קורא לו: ”בא תיכנס, איציק, תשתה משהו“.
איציק נענה להזמנה. הוא נכנס פנימה. רב שלמה מוליך אותו
לסלון בחגיגיות מסוימת.
הי, מה זה פה? מי כל האנשים שיושבים פה? ומה זו השירה
שנשמעת כאן בסלון?
”סימן טוב ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב“. הוא מביט לכל
הכיוונים, רוצה לקלוט מי מבין הפנים המחויכות שייך למי.
ירמי, ודוד בערל אח של חמיו, ודוד נחום האח הנוסף, הי ומי
זה? אבא שלו? וחזקי אחיו? מה הולך כאן?
הוא ניגש לאביו ומחבק אותו. ”אבא, מה הולך כאן?“ הוא לא
מצליח להתרגש, מרוב הפתעה.
”מסיבת יום הולדת“, מצהיר אליו יששכר שנראה נרגש לא
פחות ממנו. גם אברהם צבי פה.
”למי מסיבת יום הולדת?“ שואל איציק בחיוך, מנחש את
התשובה.
”לך, איציק, מזל טוב“, חמיו רב שלמה קורן משמחה, הוא ניגש
אליו ולוחץ לו את היד בלבביות.
”יום הולדת לי? זה יוצא עוד שבועיים בערך“, איציק זורח
מאושר. איזו השקעה! הסלון מלא בבלונים, יש פה גם מספר בלוני
הליום. השולחן ערוך. וכולם פה לכבודו!
אחד אחד ניגשים אליו כל המשתתפים ולוחצים את ידו,
טופחים על שכמו או סתם ככה מברכים אותו בברכות משעשעות.
העוגה שחלי שלחה מונחת במרכז השולחן.
אז גם חלי ידעה על המזימה…
איציק חש אהוב כפי שלא חש זמן רב. כולם פה בשבילו, כולם
חוגגים איתו, כולם אוהבים אותו.
אברהם צבי נעמד ונושא מספר מילים שהכין, דבריו כולם
סובבו סביב שמו המלא של איציק – יצחק. הוא חורז חרוזים, אומר
וורטים יפים שקשורים אליו.
לאחר מכן מדבר ירמי. דבריו מלוטשים בברק מיוחד. ירמי יודע
לדבר יפה ומרתק וכולם מתמוגגים.
כל אחד נקרא לומר מספר מילים בשבח חתן המסיבה. ואיציק
מסמיק מנחת.
איציק נקרא לדבר אחרון.
הוא מודה על המסיבה, מספר שלא ידע דבר, ואומר ששימחו
אותו מאוד …ו… זהו. אין לו מה להוסיף.
הוא מתיישב ליד אביו בטבעיות בעוד פניו מעלות סומק עז.
אבא שלו מחייך אליו ואומר שהופתע מההזמנה.
”יום הולדת… לחתן בגיל שלך… נו, שיהיה“, צוחק אליו בחיבה.
איציק מתחיל לשוחח איתו. הרבה זמן לא נפגשו. חזקי
יושב לצידם ומקשיב בעניין לשיחתם. מזווית העין קולט איציק
התרחשות מעניינת.
חמיו, אברהם צבי, ירמי ויתר הנוכחים רוקדים במעגל לצלילי
שירים שיששכר משמיע מרמקול קטן נייד.
הם נראים שמחים במסיבה הקטנה, בלי קשר אליו. ’המסיבה
לא בשבילי באמת‘, חושב איציק, ’הם בוודאי רצו לחגוג ולעשות
מפגש משפחתי עליז ואני הייתי תרוץ מצוין‘. המחשבה לא נעימה
לאיציק, אולם הוא ממשיך לחשוב: ’רואים שחמי אוהב יותר את
אברהם צבי ואת ירמי. בוודאי הוא לא מבין איך נתקעתי לו פתאום
במשפחה. הנה, אפילו הכיבוד ביום ההולדת שלי לא מתקרב
לכיבוד שהגישו במסיבת סיום מסכת של יששכר. שם השקיעו
באמת ופה יש כמה חטיפים ועוגה שחלי הכינה. מזל שהיא חשבה
על זה, אחרת גם עוגה לא הייתה פה‘. מצב רוחו של איציק הלך
וירד פלאים.
’הם חוגגים להם שם, ואני ואבא שלי בצד, בכלל לא חושבים
שגם אנחנו צריכים לרקוד!‘ המחשבות מייסרות אותו ממש, והוא
עוצם את העיניים כדי להפסיק לראות את החוגגים בשמחתם.
הי, מה זה פה? מישהו מושך אותו מהספה. אברהם צבי עומד
מולו ומושך אותו ואת אביו לרקוד ביחד איתם.
איציק מחייך וצוחק, אך בלב, המחשבות ממשיכות להכות בו
בגלים. ’אברהם צבי מרחם עלי, גם בסיום מסכת הוא התנהג אלי
יפה. הם לא מבינים שאני אדם, הם חושבים שאני סתם יצור מסכן
שצריך לרחם עליו!‘ המחשבות ממשיכות להכות באיציק. הוא
מרגיש שכל מצב רוחו נהרס. הוא כל כך רוצה לצאת מהמצב הזה,
לחזור להרגיש טוב עם המסיבה ולא יודע איך.
איך, איך נגרר למצב הזה בו מחשבותיו הן אלו שגוררות אותו
למצב רוח שחור וקודר? והרב חלים אמר לא לתת למחשבות
השליליות להיכנס ללב ולהשתלט עליו. איך הוא נותן להן בשמחה
פתח, מכניס לעצמו מחשבות מקטינות כל הזמן.
זהו, אין לו תקווה. אפילו במסיבת יום הולדת שחוגגים לו הוא
לא מסוגל לשמוח. יש לו סחרחורת לפתע. בטח מהתרגשות, אבל
לא רק. המחשבות המבלבלות גורמות לו למיחושים פיזיים של
ממש.
הוא ניגש לכיור ורוחץ את פניו היטב, נותן לעצמו כמה רגעי
חסד.
המים המרעננים גורמים למחשבה שלו להפוך לצלולה יותר.
הוא נזכר ברב חלים שאמר שצריך לחשוב טוב ומחליט להפוך את
המחשבות שלו לטובות, סקרן לראות את התוצאה.
הם אוהבים אותי, הוא אומר לעצמו ושב למסיבה השמחה
שעוד מעט מסתיימת.
עוטה חיוך זוהר על פניו.
כל אחד פה חשב עלי, הגיע במיוחד בשבילי. אפילו ירמי הכין
נאום קצר והוא לא ירד עלי אפילו פעם אחת.
אברהם צבי ממש השקיע, וטוב שלא הכינו סעודה, כי זו לא
סעודת מצווה אלא רק יום הולדת.
איך כולם אוהבים אותי!
עם המחשבות הטובות שחוגגות איתו את המסיבה איציק חש
יותר טוב. יותר שמח.
טוב לו לפתע. ומשמעות חדשה נכנסת לדברים של הרב חלים.
תחשוב טוב – תרגיש טוב.
•
”את יודעת, יש לי תחושה שזכינו בחתן מיוחד מאוד“, אומר רב
שלמה בסיום המסיבה.
”אתה מתכוון לאברהם צבי?“ שואלת חנה עורמת ערימת בצל
בסלסילת מתכת קטנה מתנדנדת.
”אברהם צבי כבודו במקומו מונח, את יודעת איך אני מעריך
אותו“, מסכים רב שלמה, ”אבל אני מתכוון לאיציק“.
חנה שותקת לרגע, רוצה לעכל את דבריו. עד היום שמעה דברי
שבח בעיקר על אברהם צבי. לשמוע את בעלה מחמיא לאיציק? נו
נו, יש הפתעות בחיים.
”איציק? כן, הוא באמת בחור טוב“, מסכימה לבסוף. בצל קטן
מתגלגל מהערימה ברחבי השיש, והיא נחפזת להשיב אותו. נראה
שיש פה מדי הרבה בצלים, אולי תכין תבשיל עם בצל ותאפשר
לערימה להיות יותר יציבה.
”איזה מידות טובות יש לבחור, איזו דרך ארץ, ענווה. הבחור
ממש קורן מידות טובות“, רב שלמה נשמע גאה מאוד, ”לא היינו
יכולים למצוא חתן טוב יותר“.
”הוא לא לומד בכולל כמו שחלי רצתה“, מזכירה חנה.
קמט חוצה את מצחו של רב שלמה. ”נכון, הוא לא לומד בכולל,
אבל רואים שהוא בן תורה. יש לו הליכות של בן תורה וצדיק. הוא
לא נראה הולך בטל“, אומר לבסוף לאחר מחשבה.
”וחוץ מזה, אני אומר לך שיום אחד הוא יחזור לכולל“.
”אמן“, עונה חנה, ”ונקווה שגם ירמי יחזור“.
”תפילה של אם זה משהו גדול. בדיוק השבוע מסרתי על
זה הרצאה באסיפת הורים בסמינר. בניתי את ההרצאה על שני
שלבים: קודם סיפרתי כמה סיפורים ואחר כך…“ רב שלמה ממשיך
ומפרט. חנה מהנהנת, חלק מהדברים ידועים לה, אבל תמיד טוב
לחזור ולשמוע פעם נוספת.
בליבה היא מרגישה שטוב עשתה שלימדה את עצמה להביט
בעין חיובית.
•
פינת העבודה בה איציק עובד נמצאת במקום אסטרטגי וקרובה
למדי למשרדו של ירמי. יש ביניהם מספר כסאות מרופדים, שולחן
קטן עמוס במגזינים ובחוברות, עציץ גדול ומרשים ועמדת מחשב
קטנה ולא מדי שימושית. במקביל למשרד נמצאת עמדת המזכיר
בה יושב טלנבוים המזכיר החדש והיעיל. הוא זה שמפקח על
הנכנסים והיוצאים, הוא זה שמחליט מי ייכנס ומי יישאר בחוץ.
איציק יכול לראות מפינת העבודה שלו את דלת חדרו של ירמי
הצבועה בלבן מנוצנץ, ואת טלנבוים המזכיר הנמצא בעמדה, מקבל
את פני הבאים.
איציק לא מתעניין לאחרונה בנכנסים בשערי משרד הפרסום,
בעיקר משום שהוא עסוק בעבודתו, וכן מכיוון שתנועת הנכנסים
והיוצאים די חדגונית ולא מעוררת תשומת לב.
אותו בוקר זה היה שונה.
האיש שנכנס מוכר לאיציק היטב אך הוא מתקשה להיזכר
מהיכן. הוא נראה נסער למדי, בפסיעות רחבות ומהירות כמי
שמכיר את המקום היטב, הוא פונה לעבר חדרו של ירמי. איציק
עוקב אחריו מבלי משים, משהו בליבו מאותת שיש כאן התרחשות
חריגה. ואכן, הוא אינו טועה.
טלנבוים נצפה מתרומם במהירות ועוצר אותו, חוסם לו את
המעבר.
”לאן אתה צריך?“ שואל טלנבוים בקול רם.
האיש נעצר ומביט בו בקוצר רוח: ”אני צריך לדבר עם ירמי
בדחיפות“.
טלנבוים אינו מתרשם: ”התקשרת אתמול והודעתי לך שירמי
לא מקבל השבוע קהל. העברתי לו את הבקשה שלך והוא סירב
לקבל אותה. האם זה ברור?“
הטון היה קשוח ואיציק חש חוסר נעימות משווע. ככה מדברים
לאנשים? בלי לשים לב, הוא מתרומם ומתקרב מעט, בוחן את
האיש. מהיכן הוא מוכר לו?
האיש מבחין במבטיו ושואל: ”משהו לא בסדר?“
”לא, רק אני רוצה להיזכר מהיכן אני מכיר אותך“, איציק ישיר
כרגיל, לא מבחין שרוב בני האדם מעדיפים לעמוד מאחורי מילים
ולטשטש פרטים. הוא איש של אמת, ואולי לכן קשה לו כל כך
להסתדר עם לבוש מוקפד ומהודר, המשדר לו זיוף.
טלנבוים מביט בו במבט קשוח: ”מה אתה מתערב, איציק? יש
הוראה מירמי לא להכניס איש למשרד!“
איציק לא שמע על הוראה שכזו, וגם הבין שזה לא מדויק.
אנשים כל העת נכנסים ויוצאים. אפשר להבין שההוראה חלה על
האיש המסכן העומד למולם, מבט חסר אונים בעיניו והוא נראה
אומלל כל כך.
”אתה נראה לי מוכר. מעניין מאיפה?“ ממלמל איציק ורוצה
לחזור לעבודתו, קולו של האיש רודף אחריו: ”אני מוטי הר טוב
הבעלים של בית הדפוס ’צבע הטבע‘, מכיר? הייתי פה לפני
כחודש“.
איציק נעצר ואינו מצליח לזוז. אם הוא מכיר?!
התמונה עולה לנגד עיניו בבהירות. בימים הראשונים שלו
במשרד נכנס לפה מוטי מלווה בשני עוזרים צמודים, בטלפונים
שצלצלו ללא הרף בכיסיו. טלפונים, שלא טרח כלל לענות להם,
משאיר לתא הקולי לענות במקומו.
הוא זוכר איך ירמי רץ לעברו, קיבל אותו ביחס של אח“מ.
זה היה חריג אבל מובן, האיש היה אחד הלקוחות המרכזיים של
משרד הפרסום.
”אני זוכר“, הוא מחייך להר טוב לאחר שחזר לעצמו. ”ברוך
הבא למשרד, למה ירמי לא יכול לקבל אותך?“
טלנבוים שולח לעבר איציק מבט חמור שאמר לו לקחת את
הרגליים ולהסתלק משם. איציק מתעלם ונשאר לעמוד, רוצה
להבין את המתרחש. מוטי הר טוב ממהר להשיב, נראה שהוא
שמח לקבל יחס אנושי ולא מתנכר: ”אני צריך טובה מירמי
שיעכב את הפקדת הצ‘קים שנתתי לו, ויעשה לי סיבוב נוסף של
פרסומות בהקפה עד שיתבהרו העניינים. נקלעתי לקשיים בתזרים
המזומנים, זה קורה בכל עסק, לא יודע למה ירמי מחליט שאני על
סף פשיטת רגל. הוא מסרב לענות, וברגע שהוא שמע מה אני רוצה
ממנו הוא מתחמק ממני שוב ושוב! זה לא יחס זה!“ האיש נראה
מותש ומעורר רחמים. איציק לא מצליח לעמוד מנגד.
”שב, ידידי, אביא לך מים מהקולר“, הוא אומר בקול רם,
מתעלם מעיניו הרושפות של טלנבוים.
טלנבוים הולך איתו לפינת השתייה, צופה בו מוזג מים לכוס חד-
פעמית, ולוחש לו בקול מבשר רע: ”למה אתה פועל נגד האינטרס
של המשרד? ירמי לא מעונין שהר טוב הזה יישאר במשרד אפילו
רגע! אתה מוזמן לחזור לעבודה שלך“.
איציק מבין בדיוק את דבריו של טלנבוים, הוא רואה את הלחץ
ולא מרגיש נוח עם זה. מצפונו אינו מניח לו להשאיר ככה יהודי
ללא עזרה. אבל הוא לא הבוס כאן, והתפקיד להחליט למי לעזור
ומתי נמצא בידיים של טלנבוים.
הוא מגיש את הכוס לטלנבוים ומבקש: ”רק תן לו לשתות,
בסדר? אני חוזר לעבודה שלי“.
מפינת העבודה הוא צופה איך טלנבוים ממתין שנייה עד שהר
טוב יסיים את השתייה, ואחר כך מורה לו באדיבות לעבר הדלת.
היחס המתנכר לאדם שרק לפני פחות מחודש התקבל כאן
בכבוד מלכים מציק לאיציק, והוא מחליט לעשות מעשה.
הוא מוציא נייר ממו מהמתקן, משרבט שם את שמו של גדליהו
ריקובס, את מספר הטלפון שלו ואת תפקידו, וניגש לעבר הדלת
במהירות.
מוטי הר טוב כבר בצד השני, מוחה זיעה ממצחו ונראה חסר
אונים.
”קח, בפתק כתוב לך מי יכול לעזור לך, ירמי לא האחראי כאן“,
אומר איציק ומגיש לו את הדף הוורוד.
הוא שוכח שבמשרד של ירמי רואים במסך את כל מצלמות
האבטחה.
וכן, שירמי עוקב אחר העזרה שהוא מגיש למוטי הר טוב בזעם
גובר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
