הרב ראובני האזין לו בתשומת לב, אחר נאנח קלות, "לא יודע, זו נשמעת
הסתבכות", אמר, "אולי ננסה לשלוח את זלמי במסווה של עיתונאי שמגיע
לראיין את אימו של התינוק, כך נהיה חכמים יותר", חיווה את דעתו.
זלמי נענה להצעה בשמחה, הוא פנה לידידו שהכיר אנשי תקשורת וביקש
ממנו להשיג לו תעודת עיתונאי. לבש בגדי הסוואה ויצא לכיוון בית המלון
בו התאכסנה אגנס וביקש ראיון לעיתון.
תודות לתעודה שנשא עימו, הדלתות נפתחו בפניו.
אמו של התינוק נראתה אומללה, לצידה ישבה אישה בעלת חזות מערבית
שתמכה בה כל העת והבטיחה לה שהכל יסתדר.
הצלם שהיה אתו תיעד את הריאיון, וזלמי שאל את השאלות שהרב ראובני
הכין לו מראש, באמצע הריאיון קיבל שיחת טלפון, קם מתנצל ואמר
שישמח להשלים את השאלות מאוחר יותר.
כמה שעות מאוחר יותר, הגיע זלמי בלוויית אורית אחותו, שסחבה את
התינוק בתוך סל מאוורר, גם הצלם המקצועי התלווה אליהם כדי לתעד
את האירוע.
אימו של התינוק קיבלה אותם בחדר הישיבות של המלון, זלמי שאל אותה
שאלות, בעודו רושם את התשובה בקפדנות.
היה עליהם לדאוג להוציא את המלווה של אגנס, האם, מהחדר.
אורית החליטה לעמוד במשימה בכבוד.
"אימרי לי, איך קוראים לך?" שאלה אותה אורית, בעוד זלמי ממשיך
בשאלותיו העיתונאיות.
"שמי קייטי".
"אוקי, קייטי, יש בחוץ בחור צעיר שטוען שהוא יודע איפה התינוק, תרצי
שנצא אליו לשמוע פרטים נוספים?" שאלה אורית.
קייטי התרוממה על מקומה במהירות. "בוודאי", אמרה. ופסעה בעקבות
אורית החוצה.
זלמי שלח מבט מהיר לעבר הצלם, ואז הוציא את הפעוט מהסל.
"התינוק שלך, אגנס", אמר, והושיט לה את התינוק.
אגנס תפסה אותו בהפתעה, עיניה נוצצות ברוך. השמחה שלה היתה שקטה,
מאופקת, ניתן היה להתרשם בקלות עד כמה אופייה אצילי.
"נראה לי שכדאי שתקרא לכאן את המשטרה", אמר הצלם, "אם העלימו
לה את התינוק באופן בלתי חוקי ללא ספק האנשים הללו מסוגלים להכל".
זלמי נענה להצעה, הוא היה מבולבל ונרגש, ומיהר להתקשר למשטרה.
"אני מדבר כאן ממלון קינג דייוויד", אמר, "לגבי היעלמות התינוק, יש כאן
אנשים שהחזירו את התינוק לאימו, נשמח שתבואו לכאן לחקור אותם".
זלמי לא חשש מחקירה, נתי במקום בטוח, לפי דבריו של דוד ראובני הוא
ישתמש במסכה שהביא לו, וילך למקום כלשהו, הרב עצמו לא רצה לדעת
להיכן, כדי לא לספר בחקירה, במידה ותהיה.
*
בימים הבאים חשה רבקה שמשהו מוזר קורה לה: קורים לה דברים והיא
לא בטוחה אם מדובר בדמיון או במציאות.
קודם כל היא מקבלת מייל מאתר קניות סיני, "המשלוח בדרך", אמרה
ההודעה.
ורבקה חשה שליבה מחסיר פעימה, מכיוון שהיא לא הזמינה משלוח
לאחרונה.
לאחר מכן היא חשה שיש אחריה מעקב.
שני אנשים חייכנים, סודנים על פי מראם, השקיפו לעבר המרפסת שלה
וכשהבחינו בה הרימו יד ונופפו אליה לשלום, בבניין מולה תיקנו דוד שמש
ואחד המתקנים השקיף לעבר דירתה עם משקפת.
מה הולך כאן? האם הם רוצים לפגוע בה? אם כן – מדוע הסודנים הנחמדים
חייכו אליה?
הם לא נראו מאיימים כלל וכלל!
באותם רגעים החליטה לכתוב לטרוריסט הודעת איום. כדי שיפסיק את
המעקב אחריה ויעזוב אותה לנפשה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
