אמא של יוסי קיבלה מתנה, שמחה וששון כל ילד בונבון.
יוסי קצב וריקוד, יעלי קשיים בויסות, דודי ילד רגיל חד לשון נעמי חכמה ובעלת ניסיון ויש בארגז עוד נחת, כי אמא של יוסי חיונית ומוצלחת. אז יש גם או די די, אייצ' די איי די, איי די די , פי וי סי וג'י אמ סי. מכל אחד יש לה קצת כדי שלא ישעמם.
כל הילדים , כל הבונבונים , מוציאים את אמא לסיבובים מגוונים.
למשל נעמי שהיא בעלת ניסיון העניקה לאמא תואר ראשון בארגון העצבים במרחב, ומה שנכון לעשות עכשיו.
אז אמא לוקחת אוויר ושואפת, מנפחת את הבלון כמעט מתפוצצת,
ופתאום בום טרח מה קרה הבלון כמעט התפוצץ ושוב כמעט השלווה הופרה. אל תיבהלי אימוש, זה הסיפור של נשימות בלון, זה קורה לאמא של כל בונבון.
או למשל יוסי שהוא קצב וריקוד, ואין לו סבלנות והוא הולך קצת לאיבוד ואמא נאבדת ומאבדת את החוט, ונבהלת מכל קטע ושטות.
ושוב אמא, לוקחת אוויר ושואפת, לנחת . כמעט מתפוצצת, את הבלון מנפחת, ופתאום בום טרח מה קרה שוב מתמוטט לה והופרה השגרה.
ואז רק טלפון אחד מהמורה, כי יעלי מרביצה לחברה, המנהלת מטיפה ורוצה להעניש, ואמא רוצה להיכנס לפינה בלי שאף אחד ירגיש. ושוב אמא לוקחת שאיפה עמוקה ושואפת, כמעט מתפוצצת כמו בהתקף חרדה היא נושפת, ועוד פעם בומטרח מה קרה, הבלון של אמא כבר סמרטוט, אמא עייפה, מותשת ושבורה.
אתם מכירים את הסיפור הזה של חמישה בלונים? כי אם כן אני ממש מקווה שהקראתם לעצמכם את הטקסט הזה כמו הסיפור, בשביל החוויה. כי מה שכתוב פה ממש לא קל אבל הוא חלק ממציאות חיינו . אבוש ואימוש עם חבילת בלונים צבעוניים, ממש מקווים לשמוח ולרוות נחת, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד ופתאום מגלים שהילד הזה מתקשה בא', הילד הזה מתקשה בב', ומזל שיש לנו 22 אותיות כי ככה בסיעתא דשמיא כל אחד יכול להתקשות במשהו אחר בלי להתנגש אחד בשני. ואמא אחת עייפה, או אבא אחד אובד עצות, מנצחים על כל המקהלה הזו : לקחת את זה לייעוץ, את השני לטיפול, לא לתת לשלישי להתחצף, לחשוב איך מציבים גבולות לרביעי וחוזר חלילה . ועכשיו עוד נוספה לנו מלחמה , ואפשר להוסיף "התשה" כתואר שני או דוקטורט .
ואנחנו עייפים ממש. עייפים לישון פיזית, ומהיציאות מן השגרה, עייפות החומר של בלון מותש שניפחו אותו והוציאו לו את האוויר שוב ושוב .
אז מה עושים??!
מטפלים בעייפות!!!
אסור לתת לדבר כל כך בסיסי ופשוט להכריע אותנו: לקחת לנו את יכולת המחשבה, הסבלנות ,הבחירה ואת היכולות המפעימות שלנו כהורים.
מצב של עייפות פיזית או מנטלית יגרום לנו להגיב , לחשוב או לקבל דברים אחרת. אני יודעת שכולנו יודעים את זה, אבל לפעמים אנחנו נלחמים במציאות במקום לעצור את הרגע ולמצוא פתרונות פשוטים שבסופו של דבר יהפכו את החיים שלנו ליותר פשוטים. אז יש מצב שדווקא כרגע מתפרק לנו הכוח לחתיכות ואנחנו צריכים מאוד לנוח. פיזית מנטלית. כי הילדים שלנו צכים אותנו .
אז שוב קלישאה: אז מה אתם עושים כשאתם עייפים? ישנים, אוכלים, נחים, קוראים משהו, יוצאים לטיול, מתנתקים, מתחברים, שותים קפה או קולה. כל מה שיהפוך אתכם לעייפים פחות ולא לבלון העייף והמרוטש שהפכנו להיות.
את האמת?! אני ממש עייפה. הפעם זה באמת קשור למצב הביטחוני שהיה- אבל פעמים רבות זה היה קשור לאתגרים שחוויתי שעייפו אותי (תסמונת הבלון המתנפח והאוויר שיוצא)
היום אני כבר פרופסור לטשטוש והתשה, ויודעת להרגיש את העייפות שלי. יודעת לעצור כאשר אני עייפה- פשוט בשל ניסיון מר של טעויות שעשיתי בעבר בזמנים כאלה.
אתם יודעים מה טוב בעייפות? שהיא חולפת, שיש לה פתרון, שהיא יצור משתנה. היא לא גזירת גורל.
אבל כמו בכל הדברים האחרים אנחנו צריכים לרצות ולעשות.
אני יודעת שיש תמיד דברים יותר חשובים, אבל אם נחשוב כמה תלוי בזה לפעמים אולי נדע להתייחס לזה ביתר חשיבות. כי למשל -לצאת לנהיגה כשעייפים ממש ברור לנו שזה סכנת חיים, שזה פיקוח נפש .אם נבין שכשאנחנו עייפים וקצרי רוח אנחנו עלולים לפגוע באיזה בונבון חמוד על אם הדרך – נצליח לראות גם בזה פיקוח נפש – כשאנחנו לא "מפוקחים" אנחנו עלולים לפגוע בנפש.
ואם יום אחד אני אהיה ממציאה, אולי אני אמציא איזה ספריי נגד עייפות גם מנטלית וגם פיזית. אני חושבת שזה יכנס להגדרה של תרופות מצילות חיים.
דסי זייבלד – פסיכותרפיסטית, מלווה הורים לנוער מתמודד
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
