והנה עוד רגע ממש מתחילים הימים הנוראים, וביחד איתם מגיעים בשטף מושגים נושאי רגש, כמו- "תשובה מאהבה", "המלך בשדה" וכמובן המושג של "סליחה".
ואז מתחיל יחד עם זה, הסיסמאות של: "לא חייבים לסלוח" ו"זה קשה לסלוח" ו"מוכרחים לסלוח" ו"לסלוח לעצמנו" וכל השאר.
וכל סיסמה, כבודה במקומן מונח. אני מכריזה בזאת שגם אני מססממת סיסמאות ומנסה לפרש אותן על פי דרכי- אבל לא באתי עכשיו לפזר סיסמאות. היום באתי לספר לכם שני סיפורים על סליחה, ששניהם הטביעו בי איברים נוספים ב"מושג הסליחה"ובעוצמתו. קחו את זה כל אחד למקום שלו ותזכרו שמה שאנחנו לוקחים "הביתה" אמור לעזור לנו, לקדם אותנו. אם זה לא מקדם אתכם -לא לוקחים – "מה שלא מתאים לא מכניסים הביתה".(כן כן, זה משפט שלי ואני אומרת אותו בקליניקה שלי הרבה פעמים, כדי למנוע סבל מיותר )
זה היה לפני הרבה שנים משהו כמו 12-13 שנים. אחת הבנות עשתה משהו שבייש אותי מאוד והכעיס אותי. וכמו שהקדוש ברוך הוא אוהב טוויסטים בעלילה, היא עשתה את זה בדיוק בעשרת ימי תשובה, בזמן שהכי צריך גם להיות קדושים – וגם לסלוח, כשהכי מבקשים סליחה, ואני – לא הצלחתי לסלוח. שלא לפרוטוקול אני אומרת לכם שאת מי שהצלחתי לראות בתמונה זה רק את עצמי, את הבושה שלי את הרחמים העצמיים ואת הבלבול. (אגב – פה יש טיפ נסתר – תמיד תנסו לראות את התמונה באופן יותר רחב. ישלנו נטיה לשים את עצמינו במרכז, ולהיות לב האירוע ולא כן הוא ).
עשי"ת, ימים של עבודה עצמית אני מנסה לסלוח לכל העולם, אבל לבת שלי עצמי ובשרי אני לא מצליחה לסלוח. אני לא מדברת איתה כמה ימים.
לא מדברת.
יום כיפור הגיע. התארגנתי ללכת לכל נדרי ולתפילת מעריב
לבשתי לבן, החלפתי מנעליי, יצאתי לבית הכנסת, ובלב שלי אבן במשקל טון וחצי – כי לבת שלי, עצמי ובשרי אני לא מצליחה לסלוח.
בתפילת כל נדרי ממש התביישתי מפני הקדוש ברוך הוא, איך אני באה לפניו ומבקש שיסלח לי, אבל אני בעצמי לא מצליחה ליישם את הנדרש. שפלה או נחאת רוח עמדתי בתפילת מעריב הארוכה, שזו התפילה שאני הכי אוהבת בשנה, ולא ידעתי את נפשי . אתם מכירים הארה מהשמיים!? אז אז, באותו ערב קדוש, הייתה לי אחת כזו. פתאום באמצע תפילת מעייריב שבלחש, קרה לי נס. במקום לחשוב על המילים של התפילה, (איזה בושות ….) חלפה בי מחשבה מדהימה: "היי דסי, מה את קשורה לאירוע?? מה שהילדה עשתה- היא עשתה כלפי שמיא, רק לקדוש ברוך הוא יש עסק איתה! זה לא העסק שלך! תפסיקי להתערב ביניהם. בגלל זה שהיא מאתגרת את הקדוש ברוך הוא את לא מדברת איתה?! בגלל זה את לא מצליחה לסלוח?! איך זה קשור אלייך?! את לא סומכת על הקדוש ברוך הוא שהוא ידע איך להסתדר איתה, או שהנשמה שלה לא תדע להסתדר עם אבא שלה שבשמיים?!"
באותו שניה כאילו נפתחו לי שערי רחמים. בבת אחת הצלחתי לשחרר ולסלוח ואת שאר תפילת מעריב התפללתי בכוונה ובשמחה מתוך קרבת השם ואהבה אמיתית לבת שלי.
חזרנו מהתפילה בבגדי לבן ונשמה מתעלה. נכנסתי הביתה ואמרתי לה בחיוך "גוט יום טוב, גמר טוב" ובהפתעה ענקית היא אמרה לי "מה את מדברת איתי??" ובפשטות גדולה הסברתי לה שבמעייריב קרה לי נס, והבנתי שאני לא אחראית על מערכת היחסים שלה עם הקדוש ברוך הוא, ולכן זה לא קשור אליי, ואני אוהבת אותה, וכן, אני בהחלט מדברת איתה. הסברתי לה שכשהנשמה שלה בעזרת השם תעלה לדין בשמיים זה לא שאני אוכל להגיד "השם זו מאחורה, זה הבת שלי, אני משלמת עליה בכרטיסיה", או לשלוח פתק לקדוש ברוך הוא כמו ששלחתי למורה "השם היקר ביתי מאחרת היום משום שלא הצליחה להתעורר בבוקר בזמן, בכבוד רב אמא של…". הבהלה שלה ברגע ההבנה שהאחריות בידיים שלה הייתה מדהימה היא ממש הבינה את השחרור שהיה פה…. והיא לא ממש אהבה אותו. "אמאאא", היא אמרה "אבל את אמא שלי, את חייבת בחינוך שלי !" ואני אמרתי לה בחיוך, "ילדה אהובה שלי מגיל 12 אני ממשיכה להיות אמא שלך, אבל את אחראית על החינוך שלך". אני חושבת שזו היתה פעם ראשונה שהבנתי את זה, למרות שהיא לא הגדולה בילדיי.
כל כך הרבה פעמים אנחנו לא סולחים על דברים שבסופו של דבר לא קשורים אלינו – הם קשורים למערכת היחסים של הילד האהוב שלנו עם הקב"ה, ומשום שאנחנו רגילים לקחת אחריות ולדאוג ולגדל ולהסליל, אנחנו לוקחים אחריות גם על מה שלא שלנו. אם אנחנו שם כדי להורות (מלשון הורים, הורות) זה הרי משום חסד (מגיל חינוך, יש הסוברים מגיל שש, תשע, או גיל מצוות – תלוי למה) ומגיל מצוות אנחנו שם רק כדי לעזור להמשיך בדרך שאנחנו מאמינים שטובה להם ולנו. ואם נצליח לשלרר, ולסלוח על עוד מעשה, על עוד בושה שנגרמה "לנו", צער שנעשה "לנו", משהו שנעשה "כנגדנו" – ונצליח לוותר על האחריות למשהו שאנחנו בכלל לא אחראים לו – תחשבו איך תראה התפילה שלנו ושערי השמיים בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה.
ופה יש לי לספר סיפור נוסף על סליחה שאולי יגרום לכם לרצות לסלוח. כי לרצות זה השלב הראשון בדרך.
זה היה לפני שנתיים, היה עניין מסויים גדול בעבודה של בעלי שיחיה, שהיה צריך הרבה רחמי שמיים (עדיין לא הסתדר, עדיין מצריך ישועה) והרב של בעלי, הרב רובין שליט"א ביקש מכל אנשי הצוות לבוא למירון, לרבי שמעון להתפלל לישועות. כמובן שכששמעתי שהם נוסעים להתפלל ביקשתי גם אני להצטרף כי אם כבר אז כבר. יש הזדמנות בחודש אלול להתפלל – אז בטח.
זה היה בשעת ערב מאוחרת שנאסף המניין שלהם לתפילה, ופתאום, בחצות כמו באגדות, קרה הקסם: רחבת התפילה התמלאה בנשים שבאו להגיד סליחות. נשים מכל הגוונים מכל הסוגים מכל המגזרים ממללות ושרות פרקי סליחות, ואני מצטרפת אליהן מתוך הסידור, כי אני לא יודעת בעל פה.
ותוך כדי שאני ממלמלת סליחות פתאום התביישתי מאוד. יש שני אנשים שהיה לי ממש קשה לסלוח להם, כן כן בנושא של ילדיי, כאלה שנתנו לנו הנחיות מסוימות, שבדיעבד עבורי אישית, הסתברו כלא מועילות בכלל ואפילו גרוע יותר. היה לי קשה לסלוח להם. כמה שניסיתי לא הצלחתי. באותו ערב במירון, עמדתי ואמרתי סליחות וממש התביישתי. אני עומדת לפני השם יתברך ומבקשת שימחל ויסלח לי – אבל אני עצמי לא מצליחה לסלוח לשני אנשים שבעצם רצו לעזור לי. החלטתי לנסות בכל כוחי לסלוח להם באותו ערב.
(אתם מבינים שזה לא כזה פשטני ושזה תהליך ארוך כל נושא סליחה הזה) שיחקתי לי בדמיון מודרך והכנסתי את כל הכעסים לתיק גדול ושחור ובדמיון העשיר שלי עשיתי לו שני סיבובי תנופה באוויר והעפתי אותו (תתכופפו!) לעזרת הגברים. בדמיון שלי – שהיה מציאות לשמה באותו רגע – התיק נפל שם איפה שהוא, עם כל הכעסים – וזהו. אני כבר לא יודעת איפה הוא, מי לקח אותו או מה עשו איתו.
למרבה ההפתעה הרגשתי הקלה אמיתית ואפילו שמחה שסוף סוף הצלחתי לעשות משהו שאני רוצה כבר הרבה זמן. יצאתי החוצה לאחר התפילה, נקיה ומאווררת מבפנים. הרב שליט"א ביקש מבעלי לקרוא לי. התקרבתי וקיבלתי שרשרת ברכות – מה שנקרא עד שנה הבאה. כל הערב הזה היה מרגש מאוד, וגם סוללת הברכות שזכיתי לקבל הוסיפה להתרגשות שלי. אמרתי אמן ענק על כל ברכה, מעומק הלב. רוצים לשמוע קטע?! באותה שנה, (שזו בעצם היתה לא השנה האחרונה – אלא זו שלפניה) קרו אצלנו בבית כל כך הרבה תפניות וכל כך הרבה ניסים, שהתחילו ממש כמה ימים לאחר הסליחה והברכה. כמעט צמוד.
אין לי דרך לדעת אם זה קרה בגלל זה, אבל בתוך הלב שלי יש קשר הדוק – אפילו בגלל ההקשר שאני עצמי עשיתי בראש היה שווה לי לסלוח.
אתם זוכרים את הסיסמה שכתבתי מקודם לסלוח לעצמי אז בואו נפרק את זה קצת אחרת לפעמים ה"לסלוח" היא המתנה שאני נותנת לעצמי.
ועכשיו תיקחו את השורש ס.ל.ח. ופשוט תטו אותו לכל הכיוונים לימין לשמאל אחורה קדימה הפוך ישר גבוה נמוך, סלח חלאס להסתלח לחלוס, מה שייצא, ופשוט שחקו עם המילה הזאת עד שיסתלח לכם בפנים.
שיהיו לנו ימים של סליחה באהבה, ותשובה בצבע זהב 3200 קראט!!!
שנת ישועות מכל הסוגים!!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
