בבתים עם ילדי קשב, נדמה שהמילה הכי נפוצה בחלל האוויר היא "נו…"
"נו, התלבשת?"
"נו, צחצחת שיניים?"
"נו, איפה התיק?"
אנחנו כל כך רוצים שהם יהיו עצמאיים, אבל מרגישים שאם רק נניח לרגע את "השלט הרחוק" – שום דבר פשוט לא יזוז.
הסוד שחשוב להבין: הפרעת קשב היא לא בעיה של ידע (הם יודעים מה צריך לעשות), אלא הפרעה בביצוע. הקושי הוא בתפקודים הניהוליים – היכולת להוציא לפועל משימה מהתחלה ועד הסוף.
כדי לעבור מנדנוד לעצמאות אמיתית, אנחנו צריכים לייצר עבורם "משפך עשייה" פיגומים חיצוניים שתומכים בביצוע הפנימי.
איך בונים משפך עשייה ב-3 שלבים?
1️⃣ תיווך ויזואלי (במקום שמיעתי): היכולת הוויזואלית של ילדי קשב חזקה בהרבה מהשמיעתית. במקום הוראות בעל פה, צרו "תרשים זרימה" ויזואלי.
רוצים שהילד יכין מערכת לבד? צרו תרשים שלב אחרי שלב.
רוצים חדר מאורגן? תלו צילום של החדר כשהוא מסודר. זה הופך את המשימה מ"מופשטת" ל"מוחשית".
או ערכו רשימה של שלבי הארגון ממה מתחילים שלב אחרי שלב
2️⃣ ליווי ותזכורות: בהתחלה עושים יחד, אחר כך רק מזכירים לבדוק את התרשים, ולאט לאט נסוגים לאחור. אנחנו שם כדי לשאול: "מה השלב הבא בדף?" במקום להגיד להם מה לעשות.
3️⃣ עידוד ותיקוף: ילדי קשב זקוקים למשוב מיידי כדי לחזק את הקשר בין המאמץ לתוצאה.
"איזה יופי שארגנת את החדר לפי התרשים, אתה ממש לומד לנהל את המרחב שלך!"
"היה לי כיף לראות שזכרת לעשות מערכת באופן עצמאי. אני גאה בך!"
כשמפסיקים להיות ה"מנוע" שלהם ומתחילים להיות ה"מהנדסים" של הסביבה שלהם – העצמאות מתחילה לצמוח.
דינה אלימלך- מאמנת קשב מוסמכת
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
