ס. גילתה לאחרונה שהיא סובלת מאוד, גם ילדיה וסביבתה, כבר שנים זה כך.
היא אמא ל4 מתוקים משתפת אותי לצורך הכתבה "אני מטגנת בצל כדי להכין ארוחת צהריים ניגשת למגירת התבלינים, אופס נשפכה הפפריקה רצה להביא מטאטא, בחדר הכביסה הכביסות מסתכלות עלי במבט מאשים מיד אני מכניסה מכונה לבנה כי מחר יש לשלומי מסיבת חומש, ריח בצל שרוף, רגע מה רציתי בכלל??? אוף איזה מתסכל רק רציתי להעמיד עוף…הלקוח של הבוקר מתקשר…מה השעה???" כך נראה בוקר טיפוסי אצל ס.
י.מתארת איך היא "תמיד אבל תמיד לא משנה מה אני מאחרת. לראיונות עבודה גם. זה כאילו באג בתכנון הזמנים…" רק לאחרונה הבינה שהיא סובלת מאוד מאוד מהפרעת קשב.
עולם הפרעות הקשב והריכוז נעשה מוכר לרובינו יותר ויותר, יותר מאובחנים יותר הבנה יותר הכלה וקבלה ורצון של הורים ומחנכים לעוד ועוד ידע וכלים כיצד נכון לנהוג עם "ילדי הקשב".
ומה עם מי שלא נולדו בדור הנוכחי אבל 'סובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מאובחנות?'
אני זוכרת איך דמות מוערכת מאוד אצלי שיתפה אותי בהתרגשות:"זהו קיבלתי אבחנה! אני יודעת מה יש לי ואני לא אוותר על שאר החיים שלי אני הולכת לטיפול קוגפאן אצל מרפה בעיסוק"!
נשמע כמו קטע שלקוח מסרטון קומי ויראלי? זו מציאות של מבוגרים/ות הסובלים מהרבה תסכולים מצטברים ולא תמיד קיבלו 'שם' או אבחנה לחוויה המתמשכת והמתסכלת הזו.
הסחות דעת חוזרות הן למעשה קושי להיות קשובים ומרוכזים במטלה מסויימת.
למעשה ילדי הקשב של הדור הקודם בייחוד בחינוך החרדי בו נטו פחות לאבחן מסיבות מגוונות. איכשהו צלחו מערכת לימודית או שלא, חלקם סוחבים עד היום צלקות של כאב ממוסד לימודים כזה או אחר שהיה שיפוטי או חסר אונים עם קשייהם, חלקם כלל לא הראו את סימני הפרעת הקשב כי לא היו מהמפריעים אלא שתקו ומחשבותיהם ריחפו הרחק מהשיעור הנלמד.
כמו כן לא כל מוסד לימודים דורש את מלא היכולת לקשב אם למשל רמת הלימודים לא גבוהה מאוד תלמיד מוכשר עם הפרעת קשב וריכוז יצליח להראות הבנה בזמן קצר. ויש את אלו שאומנם לא הצליחו לימודית אך יצרו פיצוי בחלק אחר בחייהם כמו חלק חברתי מצליח מאוד או כושר מנהיגות.
"עם השנים כשהפכתי לאמא ל4 הרגשתי שמשהו לא תקין אצלי, אני כאילו לא משתלטת על כל המשימות…מתוסכלת…רודפת אחרי הצל של עצמי, ראיתי חברות עם 5-6 ילדים מצליחות לארגן את היום שלהם ואני לא. ארוחת ערב אני נזכרת להכין רק ב-7 בערב, מתוסכלת מאוד, צריכה להכין צהריים למחר ונזכרת שהתחייבתי ללקוח שיהיה לו פרסום מוכן למחר בבוקר. תענוג…" אומרת ס בתסכול. "חשוב לי שאנשים יידעו שאפשר וכדאי לטפל יש לזה פתרון אני התחלתי טיפול ייעודי וזה פשוט עזר לי! הייתה תקופה שנעזרתי באטנט אבל כשהייתי בהריון זה כבר לא היה נכון לי,אז התחלתי קוגן פאן ואני עובדת על ניהול הזמן שלי -מרגישה שנולדתי מחדש במובן מסוים וכמה חבל על כל השנים שלא אובחנתי ולא טופלתי…."
בוגרים הסובלים מהפרעת קשב לרוב לא יבחרו ללמוד, כלומר, איכשהו הם עשויים לבחור במטלות אחרות מלמידה לאור הכאב מהעבר והצימוד בין מוסד לימודים לקשיים שחוו.
אבל, הפרעת הקשב תצוץ דווקא בתפקודים ניהוליים, או פונקציות ניהוליות, בתרגום חופשי אלו מיומנויות קוגניטיביות שדרושות לנו כדי לנתב את ההתנהגות שלנו לצורך מטרה מסוימת.
כך למשל: תכנון, קבלת החלטות, בקרה ושליטה בהתנהגות, זיכרון עבודה, מהירות עיבוד, יכולת רפלקטיבית, שליטה ועיכוב התנהגותי, גמישות מנטלית – מעבר בין מצבים רגשיים שונים, בקרה של פעולה ועוד. מה שחשוב לדעת שהתפקודים הניהוליים קשורים גם לוויסות רגשי, כמו דחיית סיפוקים, ואף לתפקוד חברתי.
תכונות אלו פונקציות שמסייעות לנו להתמודד באופן יעיל ומותאם עם סיטואציות חדשות ושינויים שמתרחשים בחיים.
לכן, ככל שהשינוי גדול יותר, או ככל שמתקיימים יותר שינויים, קיימת חשיבות רבה יותר לבשלותם של התפקודים הניהוליים.
נחשוב לרגע על אלו שסובלים מקשיים בתפקודים הניהוליים, המצוקה שלהם גוברת בהתמודדות עם מצבים לא מוכרים.
מחקרים מצאו קשר בין קושי בתפקודים ניהוליים להפרעות קשב וריכוז. תפקודים ניהוליים גבוהים נמצאו קשורים להצלחה אקדמית.
אבל האמת היא, שהיכולות בהם ניחן הסובל מהפרעת קשב, כמו התמדה בדברים שמרתקים אותו, אימפולסיביות וזריזות, יכולות להביא מופרעי קשה רבים, עם מטרה ברורה להצליח, להיות מהראשונים שיצלחו לימודים גבוהיים ולהגיע להשגים שרבים אחרים, שאינם סובלים מהפרעה זו – לא ימצאו את הכוחות לטפס לשם.
אז אם את מופרעת קשב, את בטח יודעת ומזדהה עם הדברים… בידי מופרע הקשב יש את הכלים שיכולים לנתב אותו, מחיי חוסר שליטה ורדיפה אחר מטלותיו, לחיים מלאים ועוצמתיים שמשפיעים שפע של אנרגיה ועשייה חיובית לעצמו ולקרוביו.
חשוב לזכור אבחנה של הפרעת קשב וריכוז מקבלים מ: נוירולוג, רופא קשב, פסיכולוג או פסיכיאטר. לא מאבחנים בעצמינו.
הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות קלינית.
3 תגובות
חזק מאד.
נכון ומדויק.
אוי איך שאני מזהה את עצמי!!! תודה על רגעים של צחוק ושל הזדהות!!
אני מזדהה בלי לצחוק בכלל
עם הרבה כאב 🙁