השבת קראנו בפרשה על הצרעת, שמגיעה בגלל דיבור מקולקל, בגלל לשון הרע.
הרב ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין שבאירופה מכונה ה"חפץ חיים". אפשר לומר שמפעל החיים שלו, במאה הקודמת, היה תרבות הדיבור היהודית. הספרים שלו על לשון הרע, עם הלכות מפורטות בנושא, שינו את העולם היהודי. הנה 2 דברים שכדאי ללמוד ממנו:
• ה"חפץ חיים" היה מספר על אדם פטפטן, שכל היום היה מרכל ומסכסך בין בני הקהילה שלו. יום אחד קרא לו רב הקהילה וביקש ממנו לקחת כרית מלאה בנוצות ולפזר אותה ברוח. מייד אחר כך – הוא דרש ממנו לאסוף את כולן. זה כמובן היה בלתי אפשרי. הנוצות התפזרו. הנמשל ברור: כך גם המילים הרעות של אותו אדם כבר התפזרו, וגרמו נזק בעולם. כל מילה שאמרנו וכתבנו – ובפרט בעידן הווטסאפ והרשתות – יוצאת בעצם לכל העולם כולו.
• אז רגע, האם המסר הוא שצריך לשתוק? מה פתאום. מי שילמד על חייו של ה"חפץ חיים" יגלה מסר חשוב: אפשר וצריך לדבר. לפעמים חובה לדבר. צריך לומר מילים טובות ומחזקות, ובנוסף – יש גם מצווה ושמה תוכחה. זו מצווה להביע ביקורת על עבירות וטעויות, מתוך כבוד ואהבה. ה"חפץ חיים" עצמו ניהל מאבקים נוקבים בתוך העולם היהודי. הוא נאם ודיבר וכתב הרבה מאוד. בדיוק לכן הוא פרסם ספרים מפורטים של הלכות, כדי שנלמד את התחום. כי יש "נוצות" שחשוב מאוד לפזר, בכל העולם.
יהי רצון שנדע מתי לשתוק ומתי לדבר. שבוע טוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
