לליאור שקדי יש הבעה חתומה ולא ברורה בדרך-כלל. אף אחד
לא יודע שמאחורי החזות הבלתי מזיקה שהוא משדר מונח אדם
בעל אופי הרפתקן וחובב אקשן.
כשמתקבלת ההודעה על התכנסות סודית במשרד של ירמי לא
שוכח הברנש להכניס לכיסו טייפ מנהלים קטן ומשוכלל. אם ירמי
ידבר דברים מעניינים – יהיה כדאי שלא ילכו לאיבוד בחלל החדר
ושיישמרו במקום כלשהו.
התריסים החשמליים בחדר מצלילים היטב את האווירה.
המתכנסים המעטים מרגישים כמו בחפ“ק סודי של השב“כ ולא
בחדרו של החתן-של-הבוס במשרד פרסום רגיל מאוד.
”כינסתי אתכם לכאן כי אני סומך עליכם שלא תדליפו מילה
ממה שאני אומר לכם כאן“, קולו של ירמי לוחש כממתיק סוד,
אך לאט לאט עולה ומתחזק: ”אני יודע שאתם נאמנים ללא סייג.
ומילה שלכם היא מילה“.
עווית קלה חולפת על פניו של ליאור שלא בטובתו. ירמי לא
שם לב.
”מנהל המשרד היקר מר ריקובס שייך אולי לימי הביניים
במקרה הטוב“, ירמי מצטחק קלות, ”לא יודע מה הוא חושב שהוא
מתעקש שלא ניאבק להגיע לפסגה. יש לו טיעונים לא שייכים ולא
קשורים. אני רוצה שננקוט את כל האמצעים העומדים לרשותנו,
עם דגש על כ-ל האמצעים כדי להגיע בסיקור החצי שנתי הבא
למקום הראשון. לא רק למקום הראשון אני רוצה להגיע, אני רוצה
שכל המתחרים יישארו הרחק מאחור“.
דממה עונה לו בתגובה. ליאור שקדי שובר אותה בשאלת תם
אותה הוא משחיל בזהירות: ”אתה מתכוון גם לאמצעים שהם נגד
החוק?“
”אל תגזים“, רוטן ברוך גינת.
”את זה אתה אמרת“, עונה ירמי.
”אז מה אתה כן מציע לעשות?“ שמעון טלר שואל.
”לכן כינסתי אתכם. אני רוצה שתבנו תכנית פעולה חד-
משמעית וברורה מאוד. כל הקלפים יהיו בה פתוחים. אין כאן
שאלות בכלל. תחשבו על תוכנות ריגול, סוס טרויאני, ריגול אנושי,
שוחד, לא משנה מה, אני רוצה להוריד את המתחרים למינימום“.
”מר ריקובס לא יאהב את זה“, ברוך גינת אדם שקול ומקצועי,
מכיר את גדליהו ריקובס היטב.
”אני יודע מה טוב למשרד יותר טוב ממנו. הוא עוסק בהרצאות
סביב העולם רוב הזמן ופחות חשוב לו מה מתרחש במשרד שהקים.
אנחנו אלו שאחראים על התוצאות!“
”הגענו להישגים לא רעים בכלל“, שמעון טלר מנסה להראות
שהמציאות לא כזו קודרת כפי שירמי מרגיש.
”אני לא מצפה להישגים לא רעים, אני מצפה להישגים ה-כי
מצוינים. ה-כי“. ירמי נשמע כועס ותוקפני. ליאור שקדי חוגג
בשקט. כאלו הקלטות הן ההובי שלו.
”כל אחד מכם צריך לשבת על תוכנית פעולה מפורטת!“ ירמי
חותם את המפגש, ”מחר תבואו עם סקיצה של התכנית, אני מצפה
מכם למקסימום!“
הם יוצאים וירמי נותר עם עצמו, מביט בנקודה בלתי נראית,
מנסה לנשום נשימות עמוקות וארוכות כדי להרגיע את הלחץ
הגואה בליבו. פעם שמע שטכניקה של נשימות עמוקות מרגיעה
ומחזירה את האדם לאיזון נכון.
הוא לא יודע שבימים הקרובים יצטרך הרבה טכניקות הרגעה
שכאלה, וספק אם הן יעזרו לו בכלל.
•
ההופעה באותו ערב מתישה את איציק במידה רבה. חסרה לו
ההתלהבות של ההתחלה. הקהל שלו הרבה פחות מתלהב. אנשים
יושבים אדישים ומבט צונן בעיניים שלהם. אולי הם כבר התרגלו
לשירה שלו? או שמא הקסם של ההתחלה מתפוגג לאיטו? אולי
הידיעה על כך שסירב להישאר בבריטניה ולקבל מגורים חינם
גורמת להם להשיב לו יחס צונן? או שמא מדובר באופי האנגלי
הבלתי מתלהב? או אולי זה רק נדמה לו שקהל צריך להריע לזמר
אורח כל הזמן?
איציק אפוף במחשבות. אני שר היטב, אני עושה את התפקיד
שלי נאמנה. האם אני צריך להיות יותר – יותר מה? האם אני צריך
להתאים את עצמי לקהל או לעשות את מלאכתי נאמנה בלי קשר
לדעה של האנשים עלי?
המחשבות חדשות לו. ובוודאי שיהיו חדשות. מתי לאחרונה
עמד מול קהל? אולי רק במסיבת הבר מצווה שלו. אבל אז הקהל
היה היימיש לגמרי.
וכעת – ההתמודדות הזו לא פשוטה לו, המחשבות מקיפות
אותו מכל הכיוונים והוא חש עייף, סחוט וכמה לפינה פרטית של
מרגוע הרחק מעין הזרקורים.
אחרי ההופעה, בלילה, במרפסת לונדונית קפואה של מארחיו
הנפלאים, הוא מביט אל השמים המעורפלים וחושב.
הוא כוכב זמר נערץ, שר היטב, מצליח ומפורסם ויש לו סכום
לא מבוטל של אלפי לירות שטרלינג בכיס.
למה שלא ישוב לישראל.
הוא יוכל לפתוח שם קריירה מצליחה של זמר וחזן. שמו
המקצועי יהיה אייזיק ביץ‘ וככה יעשה הפרדה בין חייו הפרטיים
למקצוע שלו.
חלי תהיה מאושרת לשמוע שהוא חוזר. הוא גם שומע מצוקה
ברורה בקול שלה כל פעם שהוא מתקשר. לפי דבריה הבין שמדי
יום היא מקבלת שיחות טלפון מאיימות מצד שני השותפים ששלחו
אותו לאנגליה. כל הסבריה שהוא ישוב בקרוב עם הסכום וישלם
במה ללא קהל | 233
להם עד הגרוש האחרון נופלים על אוזניים אטומות, מדבריה הבין
שיש לה חשש לענות לשיחות.
הוא חייב לחזור לישראל.
כיסא הנדנדה שעליו הוא יושב לא נוח לו פתאום. איציק
מתרומם ומסדר סביב כתפיו את שכמיית הצמר שרכש יחד עם נח
בסיבוב הקניות במרכז המסחרי.
נח התיידד איתו מאז הטיול, מדי פעם הם משוחחים ונח מספר
על ההתמודדויות שלו ועל החלומות שהוא חולם. כן, איציק מודה
בינו לבין עצמו שקשה לו לעזוב את המכרים החדשים שלו, וזו
עבורו התלבטות כבדת משקל. הוא צריך להתייעץ עם מישהו. חבל
שהרב חלים לא נמצא פה לידו.
חיוך משועשע עולה על פניו כשהוא חושב שכל אדם צריך רב
חלים פרטי שילווה אותו לכל מקום. האם הוא מסוגל להיות הרב
חלים של עצמו? המחשבה הזו מצחיקה אותו, והוא פורץ בצחוק
שמהדהד ברחוב החשוך. לאחר רגע הוא משתתק, מופתע מעצמו.
נראה שרחובות לונדון לא שמעו מעולם קול של צחוק שכזה
בשעה שכזו באוויר הקר והחשוך.
נו, טוב, הוא עייף מדי, הגיע הזמן לישון. הוא שב לחדרו ובלב
מתנגן שיר ששר היום בערב בהופעה.
הקהל אולי לא התלהב מהשיר. אבל הוא, איציק, דווקא כן.
•
ליאור שקדי לא חושב לסבך את ירמי כשהוא שולח את
ההקלטה לחברו הטוב – סהר כנען. לאמיתו של דבר ליאור לא
חושב בכלל. רגע של שובבות ותו לא. סהר מקורב לרשת תקשורת
לא אחראית במיוחד. בתוך יומיים מתפרסמת ההקלטה בכל
הרשתות. כלי התקשורת מכנים את השיחה ’עם חשד לפלילים‘.
העולם סביב ירמי סוער כפי שלא היה מעולם.
על ירמי נפל הסיפור בהפתעה גמורה. הוא קפץ לסופר לקנות
כמה מצרכים חיוניים כשקיבל שיחת טלפון מאריה: ”לא יודע אם
שמעת או לא, החלטתי לנסות להיות הראשון שמעדכן אותך“.
קולו של אריה נשמע חומל ודואג באופן מחשיד. ירמי חש בלי
להבין שמשהו גדול קרה. דבר מסתורי ומפחיד.
”דבר, דבר מהר“.
”תיקח כיסא וכוס מים. תירגע, אל תהיה לחוץ“, אריה אומר את
המילים בקול ברור ואיטי, ירמי חש שהוא יוצא מדעתו עוד מעט.
”נו, לקחתי, כיסא, כוס מים הכל“, הוא מניח בעגלת הסופר
החצי מלאה ארגז סודה.
”טוב, אמ… איך אני אומר לך“. ירמי חש שעצביו מתפקעים,
”דבר עכשיו, אם לא אתה מפוטר!“ הזעקה שלו מושכת כמה
עיניים סקרניות והוא ממהר להנמיך את קולו: ”נו, אריה, מה קרה?
העבודה שהזמינו ’שלטון וחוק‘ התבטלה? דבר מהר, אני לא יכול
יותר!“
”לא, לא, משהו הרבה יותר גרוע“, אריה בורר את המילים
בזהירות, אך אינו מצליח למצוא ניסוח מתאים. הוא חש מצוקה
מרגע לרגע, מבין שאין לו ברירה.
”תשמע, ירמי, הישיבה הסודית שערכת לפני יומיים במשרד?
אמ… היא הוקלטה בידי אחד המשתתפים כנראה. אחרת איך ניתן
להסביר שקיבלתי אותה לפני רבע שעה בתוספת פירוט מדויק?
ולא רק אני קיבלתי אותה. כל ענף הפרסום כבר שמע ועודכן, ולא
רק זה, אומרים שהיא תשודר בתכנית שעוסקת בהון ופלילים“.
”לא יכול להיות“, ירמי פולט את המילים בבהלה עצומה, בלי
לקלוט עדיין מי נגד מי ומה כמות הנזק.
”מצטער שאני נאלץ לספר לך את זה. חשבתי שככה יהיה טוב
יותר“.
ירמי אינו עונה. הוא לוחץ על ’אנד‘ בלי לומר מילה נוספת,
משאיר את העגלה החצי מלאה במרכז הסופר ויוצא החוצה בריצה.
זה לא יכול להיות. איך זה קרה, מי המנוול שהפיץ את השיחה
הסודית הזו? מה הוא בעצם אמר שם?
למה הון ופלילים?
כן, נכון. הוא דיבר על שוחד, על ריגול והורדת המתחרים
למינימום.
הוא דיבר נגד חמיו, הוא נחשף בהקלטה הכי גרוע שאפשר.
מה עושים, ריבונו של עולם? למה יש אנשים כאלה בעולם? אין
נאמנות? אין יושר? אי אפשר לסמוך על חברים היום?
נסער ורדוף רץ ירמי ברחובות, שוכח שיש לו רכב שחונה לא
רחוק, שוכח מהכל.
בעצם, מה אני הולך בחוץ? בטח כולם מסתכלים עלי ומבינים.
מי שכבר שמע, מאיפה אני יכול לדעת מי שמע. איזה סיבוך.
הסתבכתי עם כל העולם. ואין לי את מי להאשים, זה גם לא
יעזור.
הוא חוזר לחניה ונוסע לבית. שם, בחדר העבודה שלו, הוא
מסתגר שקוע במחשבות מטרידות.
הוא אינו מעז לענות לצלצולי הטלפון הרבים שנשמעים בזה
אחר זה.
מצבו עגום ביותר והוא מרגיש את זה בכל ישותו.
אין תקווה, אין.
•
בחוץ הבריות מדברות ומרננות. בחוץ מכנים אותו ’עבריין‘,
’תחרותי‘, ’כפוי טובה‘. בחוץ מתרחש כל הסער הגדול.
ירמי אינו יוצא מפתח הבית כבר מספר ימים. הוא אינו מדבר
כמעט, בקושי אוכל. ציפי לא מנסה לעודד אותו אפילו, לאחר
שפעם אחת כשניסתה לדבר איתו על זה זכתה לתגובה היסטרית.
האדם היחיד שירמי עדיין בקשר איתו זהו אריה ממחלקת
אסטרטגיה. אריה, שהוכיח את עצמו כאדם ישר שאינו בורח
ממחויבויותיו.
אריה מדווח לו על התגובות, על הבוז, על חלק מהאנשים
שדנים אותו לכף זכות ועל התגובות הציניות והמשפילות.
ירמי מאזין, מצטמרר לרגעים כשהוא קולט שכל הרע הזה
נשפך לכיוון שלו ובגללו – ולרגעים אחדים מבין שזה – לא – סוף
– העולם.
אנשים מדברים, אנשים חושבים, הרע ביותר מבחינתו קרה,
ולמרות זאת לא קרה דבר.
החיים ממשיכים, לקולה יש אותו טעם, הפיצה העסיסית של
במה ללא קהל | 237
’פיצה אייפל‘, שציפי מזמינה עבורו מדי צהריים, נותרה טעימה
כשהייתה, ואפילו, כמה משמח, דודיק למד לומר ’אבא‘ )בטח
שילמד, אם אבא שלו כל היום בבית, הציניות לא עוזבת את ירמי.
למרות זאת הוא חש גאווה אבהית(.
לאחר שלושה ימים אומר לו אריה שחמיו, גדליהו ריקובס,
רוצה לבוא לבקר אותו בביתו. ירמי לא שואל למה אריה צריך
להעביר לו את המידע. אריה הוא הצינור היחיד שלו לעולם.
מה יש לו כבר להפסיד. ירמי מסכים.
גדליהו נכנס בצעדים קלילים ובטוחים. בת צחוק מרצדת לו
בזווית עינו, וירמי אינו יודע אם עליו לחוש מושפל או לשמוח
בתגובה הקלילה והנעימה.
הוא מחליט לשמוח. אין לו פריווילגיה להתרגז, הוא בעמדה כל
כך נחותה ועליו לקבל באהבה כל תשומת לב חיובית, אם הוא רוצה
לצאת מהמשבר לחיים טובים ויציבים.
למרות זאת, הוא אינו מדבר. נותן לגדליהו לדבר ראשון.
”ירמי, אני רוצה לומר לך שאני מבין אותך“. ירמי שותק, הנה
שיטות פסיכולוגיות מובהקות.
”זה לא פשוט לקבל משרד פרסום על מגש של כסף, בלי לעבוד
קשה כדי להשיג אותו. אתה יודע כמה עמל ויזע השקעתי? כמה
כישלונות ספגתי בדממה? בית הספר של החיים הוא בית ספר
קשה, מתיש, אבל נהדר. ואילו אתה לא התמודדת מעולם מול
קשיים עצומים כמוני, כך שאפשר להבין את הצורך שלך לחוש
שמשהו מההצלחה במשרד שייך גם לך“.
גדליהו מדבר דיבורים מעניינים. אם פרסומאי צריך להיות גם
מעט פסיכולוג כדי להבין את נפש קהל היעד – הרי שגדליהו מוכיח
זאת כעת.
ירמי מגחך קלות לעצמו. החיוך שלו מעודד את גדליהו
להמשיך: ”קרתה פה אי נעימות, ירמי, וזה הכל. העולם כמנהגו
נוהג. אנשים ממשיכים בסדר יומם. הבעיות שלך לא מטרידות אף
אחד יותר מדי“.
ירמי עוצם את עיניו. אלו היו דבריה של חלי, אי אז כשהתעקשה
שאיציק הוא החתן המיועד לה.
האם יש צדק בדברים? יש, בוודאי שיש, הוא מרגיש אותם
על בשרו. למרות זאת, זה קשה, קשה כל כך. הוא לא יודע איך
יישא את פניו לאנשי המשרד, איך יוכל לתקשר עם חברים, ומי
בכלל ירצה להשתמש במשרד פרסום שכזה, בעל שם של עובר
על החוק?
הוא פוקח את עיניו לבסוף. ”אני רוצה שתשעה אותי מהמשרד“,
הוא אומר.
”אתה – מה?“
”אני רוצה שתפרסם שאתה משעה אותי בינתיים“, הוא שב
על דבריו.
”למה?“ גדליהו נראה נדהם, רעיון שכזה אפילו לא עלה בראשו.
”זה יהיה טוב למשרד הפרסום. ככה כולם יבדילו בינו לבין…
המעשים שלי, זה יהיה טוב גם בשבילי“.
”שזה אומר?“
”ככה אחוש שקיבלתי את העונש למעשי ואני בדרך לתיקון“.
”את העונש למעשיך קיבלת כבר כשההקלטה התפרסמה“.
”אולי, בכל זאת אשמח אם תפרסם את ההודעה שאתה משעה
אותי לזמן בלתי מוגבל“.
גדליהו מחייך אליו ואומר: ”אני גאה בהחלטה שלך, ירמי. אתה
באמת אדם בעל אומץ רב. אדם שמוכן להודות בטעות שלו ולתקן
אותה ראוי להערכה רבה“.
דבריו נופלים על ירמי כמו מים חיים לנפש צמאה.
כמה טוב שיש בעולם אנשים כמו גדליהו ריקובס.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
