הבית של הוריו ממתין לו כמו שהוא, למרות שנראה לו שעבר
יובל מאז שהיה פה בפעם האחרונה. הווילון הרקום בפרחים
חומים צהובים, שולחן האליפסה הישן, הספות הקבועות, הטלפון
השולחני. כולם כמו המתינו לו, מכילים בתוכם את כל מה שהמושג
’בית‘ אומר.
איציק סוקר את הבית, מתעכב על הפריטים האהובים
והמוכרים.
רגש רב סוחבים איתם חפצי הילדות שאיתם גדל, ואיזו יציבות
יש בדברים הקבועים, באמת התגעגע לכאן.
מילכה הרקוביץ, אמו, מגישה לו צלחת עם עוגיות ביתיות,
טריות. אבא שלו ירוחם, ממהר לסיים שיחת טלפון עם השותף
שלו, חנן. הוא לוחץ לו את היד ושואל אותו אם הוא רוצה כוס תה
או קפה.
איציק מסרב במהירות. אסור לו להטריח את הוריו, אם כבר
הוא זה שצריך לשרת אותם.
”התחלתי ללמוד בכולל“, הוא מספר בחיוך זוהר, ”זאת אומרת
– חזרתי ללמוד“.
”יפה מאוד, אני שמחה“, מילכה מביטה בו בעיניים אוהבות.
היא לא שואלת איך יסתדר ומה יהיה.
”ירמי, גיסי, יהיה החברותא שלי חלק מהזמן“, איציק בוחן את
התגובה של הוריו. האם הם יודעים על ירמי. האם זיהו בו את הגיס
שנהג לרדת עליו תמיד. האם הם מבחינים בנס שהתרחש פה.
במשפט הקצר הזה: ”אני לומד עם ירמי“ טמון עולם שלם.
מילכה אינה אומרת דבר, הטלפון של אביו מצלצל, והוא נחפז
לענות תוך כדי שהוא נפרד מאיציק: ”השותף שלי מחכה לי למטה,
בטרנזיט הלבנה שלו“.
איציק נפרד מאביו, מכרסם עוגית שוקו-צ‘יפס, וחושב מה כבר
יודע אבא שלו על ירמי, על המהפך.
”ירמי הזה הוא הגיס עם הבגדים המגונדרים?“ שואלת מילכה
לפתע, ”לא ידעתי שהוא תלמיד חכם, ושאתה מסתדר איתו!“ אז
אמא שלו כן קלטה שלא הכל תקין בדיווח שלו.
הוא מחייך ואומר: "כן, ירמי משתדל להיות מצוין בכל הבחינות,
הגשמית וגם הרוחנית, ראש הכולל אומר שעם כח רצון כמו שלו
אפשר להגיע רחוק…".
”נו, נו, כל אדם זה עולם שונה“, מגיבה מילכה.
איציק מביט בה בפליאה. האם גם אמו הייתה בשיעור של הרב
חלים?
”מאיפה את יודעת שכל אדם הוא עולם שונה?“ הוא שואל
אותה לבסוף.
”זה ברור, הידיעה הזו מגיעה עם הגיל. עם השנים אתה מבין
הרבה דברים. לא לחינם כתוב שצריך ליטול עצה מהזקנים. לאנשים
מבוגרים יש חכמת חיים“.
”אה“, איציק חושב. במסע של החיים שלו – הוא יודע הרבה
דברים, צבר ניסיון חיים עשיר. אבל יש גם דברים אחרים שאינו
יודע. יש סיכוי שידע, ויש סיכוי שלא.
כמו למשל איך גורמים למופעי הפנטומימה שהוא החל לפרסם,
להיות מבוקשים.
אם הוא יתעקש, יתפלל, לא יתייאש, יש סיכוי שיצליח לבסוף.
כרגע הוא משתדל להתמלא בתקווה לא להתייאש.
הוא מספר לאמו על התקופה שבה היה זמר באנגליה. מילכה
מקשיבה. היא ידעה את הסיפור, אבל לשמוע מכלי ראשון את
החוויות של איציק זה בכל זאת שונה.
הסיפור קולח מפיו, הוא משתדל לא להגזים למרות זאת
הסיפור יוצא בומבסטי מדי, ומילכה מוצאת את עצמה מתפעלת
בכל ליבה.
”כל כך השתנית“, היא אומרת רגע לפני שנפרד ממנה, צוררת
לו בשקית עוגיות שוקו-צ‘יפס, לחלי. ”מרגישים שאתה לא אותו
איציק שהיית, אתה משהו אחר“.
איציק רוצה לשאול אם זה טוב או רע, שומר לבסוף את
השאלה לעצמו.
הוא יורד במדרגות, פוגש פנים מול פנים את רבינזון, האב
החורג של מוטי.
”מוטי סוגר היום וורט“, מדווח לו רבינזון, ”אתה מוזמן“.
הוא לוחץ לו את היד בחמימות.
”מזל טוב, איפה יתקיים הוורט?“
”באולם הדקל. מכיר? זה בבית וגן. יש שם אולם אירועים
ואולם להופעות, אם שמעת“.
אם שמעתי? איציק נזכר בהופעה הכושלת שלו, באולם
להופעות.
”כן, שמעתי על זה, למה דווקא שם?“
”כי אבא של הכלה הוא מר ירון לימוני, הבעלים של האולם.
מוטי זכה בשידוך מתאים מאוד“. רבינזון מחייך ונראה שמח
ומרוצה.
איציק מתרשם עמוקות. סך הכל, מוטי לא בנו האמיתי.
”איך יצא השידוך הזה?“ הוא מתעניין.
”הרבה בזכותך. אחרי שמוטי שמע שנעשית זמר מפורסם, הוא
החליט לקחת את עצמו בידיים. הוא התחיל לעבוד בסופר בשכונה,
הבעלים של הסופר הכיר אותו למר לימוני, שחיפש עובד חרוץ.
כך עלה השידוך והתקדם מהר מהמצופה. אין לך מושג כמה שאני
מאושר“.
איציק מהנהן. ”תאחל למוטי המון מזל טוב בשמי. אני לא
מבטיח להגיע היום, אבל לחתונה תזמינו אותי, כן?“
”אולי גם תופיע שם, בתור זמר, זו מצווה לשמח חתן וכלה“,
רבינזון זורק את הרעיון, ואיציק יורד מהורהר לאופניים החשמליים
שממתינים לו בסבלנות.
הוא מניח את שקית העוגיות בבגאז‘ הקטן שהתקין מאחור,
ומתחיל לרכב לכיוון השכונה שלו.
קרני שמש בהירות מלוות אותו בבוהק מסנוור.
מילכה עוקבת אחריו מחלון הבית.
הוא רוכב בדרך שלו. לא מחפש דרך אחרת.
זה איציק שלה, ושקרני השמש תמיד ינעימו לו את המסלול,
כן יהי רצון.
את ספריה של א' פרי ניתן להשיג באתר 'פרי הוצאה לאור'
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
