איציק לא יודע מהיכן יודעים במושב אקליפטוס שהוא פנטומימאי.
אבל עובדה, הוא מוזמן להופיע במסיבת פורים בישיבה של הרב חלים. האם גם אבי ברכיאן יהיה שם? הוא לא יכול לדעת.
ירמי מציע להסיע אותם למושב אקליפטוס. וזו כבר הקלה גדולה עבורם.
איציק מכין תלבושות שונות, עורך את ההופעה מראש, מרגיש ציפייה נרגשת.
יהיה טוב, הוא משכנע את עצמו. לא בטוח שיהיה טוב, כך הרגש הפגוע.
אני כן בטוח. וגם אם לא יהיה כמו מה שאני מתכנן, יהיה הכי
טוב כמו שה‘ רוצה. ה‘ טוב והוא עושה טוב, איציק נחוש לא לתת
למחשבות העכורות לשלוט על מצב רוחו.
חלי מציעה לו לבוא עם אחת החליפות האנגליות ששוכנות בארון באין מפריע.
איציק חושב להתנגד, לאחר מחשבה נוספת
הוא מסכים.
סך הכל היום פורים ועניבת פפיון גם לא תזיק.
הדרך חולפת בנופים שונים ומעניינים, פעם פקק עוצר אותם
ופעם הדרך פתוחה.
איציק נזכר בדבריו של דוד אלימלך על חשיבותם של הדרך
ושל התהליך, לא פחות מהתוצאה.
הוא מרגיש את זה עכשיו בכל ליבו. כל החיים אנחנו בדרך, ואם
נצליח או לא, את זה רק הקב“ה קובע. אנחנו רק משתדלים.
בישיבה שמח ומבדח, את הפורים הנערים חוגגים בכל היצירתיות העומדת לרשותם.
כרזות צבעוניות, בובת המן תלויה בפתח, דמויות שונות ומפחידות מולבשות על מקלות.
וברגע מנגינות פורימיות סוערות וקולניות.
אבי ברכיאן מקבל אותו בחיבוק אמיץ.
”אתה הפנטומימאי שלנו?“ הוא שואל אותו בחיוך, כאילו לא
ידע.
”משהו כזה“, איציק צוחק, נרגש. אבי מתרשם מהשינוי האדיר
שחל בו.
איציק שמח, שמח באמת. בלי גינונים, בלי מסכות.
אבי רוצה לשאול אותו איפה משיגים כזו שמחה ואיך, אבל
שותק. איציק התנסה, עבר כברת דרך, נאבק והנה התוצאה.
מירה מארחת את חלי בדירה הרחבה, ”שיש בה גם עכברים
לפעמים“, כפי שהגדירה זאת בחיוך חמוץ. כן, כן, לפעמים
מתגעגעת מירה ליחידת הדיור הקטנה ההיא בעיר.
בראש השולחן של סעודת פורים יושב הרב חלים.
חיוכו קורן, ומחבק בתוכו את כל הנוכחים.
איציק משתדל להישאר רחוק, לא מעז לגשת.
לרב חלים יש תלמידים חדשים, לא נראה לו שיש לו מקום גם
בשבילו, איציק הרקוביץ.
מופע הפנטומימה מוסיף עניין למסיבה הפורימית העליזה.
איציק מציג את סיפור המגילה בקטעים קצרים, הנערים צריכים
לנחש לאיזה מאורע הכוונה. פרצי הצחוק שלהם נעימים לו
ומחזקים את הביטחון שלו בעצמו.
גפן יושב שם ליד השולחן, אביו בועז לצידו.
המסיבה גורמת לו לסחרחורת קלה בהתחלה. הוא לא רגיל לכזו
מהומה, להמון אדם, לשירים, לצחוקים, לקהל.
אט אט הוא מתחיל לחוש בנוח יותר.
אבי ברכיאן ניגש אליו, ”איך המסיבה, גפן? אמרתי לך שיהיה
שמח?“
”אפילו יותר ממה שאמרת לי“, עונה גפן, ”ואני רוצה לבוא לפה
ללמוד כל יום“.
אבי קולט את האושר המופיע בפניו של בועז.
”כן גפן, בוודאי, נדבר עם הרב חלים“, הוא לא יודע איפה לשים
את עצמו מרוב התרגשות.
הבן שלו, שחייו סובבים סביב המחשב, מוכן להשתחרר – לבנות
את עצמו!
הודו לה‘ כי טוב.
אבי מחייך לעברם חיוך מבטיח ופונה הלאה, לעבר איציק.
הרב חלים שיכור למחצה כשאבי דוחף את איציק לכיוונו.
הוא בוכה וצוחק כאחד: ”איציק, איציק, כמה אני שמח לראות
אותך, אתה לא יכול לדעת! ואיך תדע? איך? תבוא לפה עוד הרבה,
תבוא!“
והנערים פורצים בריקוד עליז תוך כדי שירה רועמת ומוחאים כפיים בהתלהבות
את ספריה של א' פרי ניתן להשיג באתר פרי הוצאה לאור
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
