שמעתי על פירוש מרתק שמחבר אותנו לעצמנו ולהקב"ה, אשר נגזר מהפסוק:
" ויאמר השם אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך"
"הלא אם תייטיב שאת ואם לא תייטיב לפתח חטאת רובץ"
( בראשית ד, ו-ז)
עולה תמיהה: וכי הקב"ה לא רואה את שפניו של קיין נפלו?
אלא יש לנו כאן שיעור גדול: הקב"ה מפנה לקיין שאלה:
האם הסיבה האמיתית שבגללה נפלו פניך היא מכיון ששהיתי למנחתו של הבל ולמנחתך לא?
האם הכאב שלך הוא ההשוואה לאחיך או ששלך לא התקבל ביחס אליך?
הרי הקב"ה יכול לקבל את המנחות של שניהם.
יש כאן יסוד גדול בהתפתחות אישית.
הקב"ה אומר לו אם תיטיב = תחזור לעצמך איך אתה מול הקב"ה .
רק ככה תייטיב איתך ותתחבר למהות הטוב שבך בלי השוואה לאחר.
תתחבר לנשמה האלוקית הטובה שבך שהיא חלוק אלוק של הבורא שהוא הטוב והמייטיב.
ואז…
"שְׂאֵת" = הקב"ה יוכל לקבל את המנחה שלך.
אבל אם אתה לא תתחבר לטוב שבך אז מה יהיה?
לפתח חטאת רובץ.
אתה תחיה בהחטאת המטרה = שאתה לא טוב וזה ירבץ עליך וממילא כשאדם מרגיש לא טוב-רע לו והוא חוטא.
מה ניקח מזה?
כשאשה משווה את עצמה לאחרות:
ההיא לומדת ומתפתחת, וההיא משקיעה בירידה במשקל וההיא מחנכת את הילדים בנינוחות.
ההשוואה מכווצת אותה, היא מתרחקת מהטוב שבה.
היא מחטיאה את המטרה.
כי היא לא רואה את עצמה כטובה בזכות עצמה.
וזה מוריד מצב רוח! הפנים שלה באדמה
וכשלא טוב לה – זה משפיע עליה ועל הסובבים.
תדעי אהובה, הקב"ה
רואה את הטוב שבך.
ומחיה אותך שיהיה לך טוב.
וכשאישה רואה בה שהיא טובה ועושה הכל בשביל לחיות באנרגיה טובה.
היא במצב "שְׂאֵת" מקבלת אותה – כטובה מתוך אהבה.
ואז….
החשק והסבלנות לתפקיד היהודי והיעודי שלה מתגברים.
כי מי שמרגישה טובה מתוך חיבור לנשמה יכולה לקיים את רצונו של הטוב והמייטיב.
ולהרגיש האשה הרעיה והאמא הטובה – באמת.
את טובה וראויה לטוב. תאמיני למי שברא אותך.
פרידה רובינשטיין | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
