בהבנה איטית אני מבינה שה' רוצה אותי בריאה בנפש, ושנעבוד אותו בשמחה ובשלמות.
הוא רוצה שכולנו נהיה בחשיבה טובה כל הזמן, ביציבות, ברוח בריאה.
וכאן אני קצת מתלבטת: אם אני אתחיל להיות בריאה, אחשוב על בריאות ועל דברים טובים, אחיה בשמחה כל רגע, האם זה לא אומר שאני נוטשת כביכול את אלו שסובלים חלילה?
איך אפשר להיות בריאים ולהתחזק אם יש בעולם דברים לא פשוטים להבנה, האם אפשר להתעלם מאותם דברים, הכוונה להתעלם רגשית?
איך אפשר להיות גם בשמחה, בשאננות, ברוגע, באמונה בטוב, וגם לחיות לצד סיפורים לא פשוטים.
אני מנסה להבין את הרצון האלוקי:
האם הוא רוצה שנחיה בשמחה וברוגע ובפיתוח עצמי, או שנשתתף ונהיה בתחושת צער על מה שקורה בעולם? הצער קיים, האם להשאר בו או לחפש יציאה?
האם למחוק את החשיבה הכואבת ולהתרכז רק בהבנה עד כמה הכל טוב? איך לשלב בין הכל.
אני חושבת ומאמינה שכל הרע זה אחיזת עיניים, ואין באמת רע, אלא הכל טוב, אם זה באמת ככה הייתי מאושרת יום וליל.
אני מחכה שזה יתבהר, שפתאום יתגלה הכל, הטוב יתגלה וניווכח שאין באמת צד אפל ורע אלא הכל אור וחסדים והשגחה פרטית מופלאה לכל בריאה ולכל פרט והכל חסד ורחמים.
אם זה יתבהר ככה, אהיה בריאה לחלוטין, כנראה.
אם אדע שאין בעולם רע ואין צער אהיה שמחה תמיד.
בינתיים אני סביב סיפורים ומאורעות בהם אנחנו מגששים באפלה, דואבים ומחפשים.
אם האור יתבהר ונראה שהכל מושגח והכל טוב וחסד תמיד תמיד נהיה מאושרים מאוד מאוד. בינתיים אנחנו במלחמה או במשחק סביב האמונה בטוב.
קצת קשוח אבל מחפשים את הדרך.
אני חושבת שכן יש מקום לחיות בתחושה טובה, להשתדל להתעלם מהרע, כביכול, ולחיות בתחושה טובה של יציבות, שמחה, תקווה, אמונה.
זו העבודה שלנו.
של כולנו.
האם נצליח? אולי.
אבל כדאי להשתדל.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
