אתה לא מוכן להשתמש באינטרנט? תתקדם קצת", קול מוכר נשמע מתנגן
באוזניו לאחר שענה לצלצול הטלפון שהגיע ממספר חסוי.
הוא הופתע. "הנרי?"
"אתה יכול לקרוא לי מילאן, מילאן בלאץ. קראתי לעצמי 'הנרי' בתקופה
בה הסתתרתי מאנשי הביטחון. אני צריך לנהל איתך שיחת זום דחופה.
אתה חייב להתקדם קצת, אני מכבד את השמרנות הזו, אבל אתה במעמד
אחר".
מעמד אחר? נתנאל הלל שלח מבט מהיר לעבר הטלפון, "באנרכיה אין
מעמדות", הוא לא התכוון להישמע עוקצני, וחש בהלה פתאומית כשהבין
שמילאן עשוי להיעלב. הם שניהם הולכים על גבול דק.
מילאן זקוק לו, הוא צריך שהוא ישמע בקולו. אבל הוא, לעומת זאת, הרבה
יותר צריך את מילאן. בלעדי תמיכת ארגונו – תפקידו שווה כקליפת השום.
הלה השתעל קלות כדי להסוות את תחושתו, קולו נשמע צרוד מעט
כשהשיב: "אהמ… התכוונתי שיש לך תפקיד ספציפי שמחייב אותך להיות
זמין. איך אפשר לנהל ככה את ענייני המדינה?" שאל בקול נוזף.
נתנאל הלל נאנח כמו לעצמו, "אני לא מנהל כלום, מר מילאן בלאץ. אין לי
סמכויות, אין לי משכורת, אני סך הכל משקיף שהישגי האנרכיה יישמרו
ושתהיה הזדמנות שווה לכולם, בינתיים אין תלונות או חריגות. התנאים
לאנרכיה לטובת העם נכנסו כחוקי יסוד והכל מתנהל כשורה".
"תמונת מצב נהדרת שמוכיחה עד כמה אתה האדם הנכון, נתנאל הלל,
אינך מחפש שררה או מעמד אלא שהדברים יתנהלו כשורה. מגיעות לך
מחיאות כפיים כנות", נתנאל הלל חש שמילותיו של מילאן בלאץ זוקפות
את קומתו, יחד עם ההבנה עד כמה בן שיחו הוא אדם גאון ועניו.
"תודה לך", אמר בקול נמוך, ממתין לשמוע הבהרה מצידו של מילאן
בלאץ. מה הוא רוצה ממנו – אם הוא מביע הערכה להתנהלות שלו?
"אני מתקשר אליך כי אני מבין שאתה במצוקה, אני חושב שהגיע הזמן
שתהיה יותר מעורב בענייני הממשלה. ככה נוכל להעריך מול מי אתה
מתמודד", התשובה הגיעה מוקדם מהצפוי.
"יותר מעורב בענייני הממשלה?" נתנאל הלל התקשה להאמין שהוא שומע
נכון.
"כן, יותר מעורב. אתה יודע כמה כח יש בידיך? אז אני לא מצפה ממך
להשתמש בכל הכח שלך, אבל אתה צריך להזכיר למנהיגי המדינה מי כאן
בעל הבית".
"בורא עולם בעל הבית, מר בלאץ".
"כמובן".
"איך אתה מתקדם עם האנרכיה באירופה?" נתנאל הלל מצא את עצמו
מעביר נושא.
מילאן השתעל, הוא אסף אוויר, למרות זאת קולו נשמע לא כרגיל, "אתה לא
מצפה שאדבר איתך על זה בטלפון", אמר, "בגדול החלטתי לפעול בשקיפות
מול האיחוד האירופי, מתוך הבנה שהם ישמחו לשאוב השראה מהאנרכיה
במדינתכם. הבעיה של אירופה כעת בעלת השלכות קטסטרופליות. היא
מתמודדת מול הגירה של פליטים ממדינות ערב. למרבה הצער אירופה
לא חושבת צעדים קדימה, אני בהחלט מנסה לחפש כאן מדינות שאין
בהן פליטים קיצוניים. עתידה של אירופה לוט בערפל, והאיחוד האירופי
מתקשה להבין את גודל האירוע".
נתנאל הלל הקשיב בתשומת לב.
"מעניין מאוד, אחשוב על פתרון", השיב.
"תודה לך. תהיה בטוח שטובי המוחות עוסקים בחיפוש אחר פתרונות
למצב". אמר מילאן, "אני משוחח איתך כעת כדי לשמוע שאתה מתחיל
להיות פעיל, ולהפעיל את סמכויותיך. סגן נשיא האיחוד האירופי ביקש
לשמוע קצת יותר על האנרכיה שלכם, תעורר קצת שיח במדינה. אני רוצה
שתתעורר מודעות לכך שיש בשיטת הממשל שלכם אנרכיה, תעשה צעד
דרמטי שירעיד את התקשורת, אני רוצה רעש תקשורתי סביב התפקיד
שלך, איזה צעד דרמטי שיהדהד בעולם. אני לא יכול להרחיב, ומקווה
שאתה מבין למה אני מתכוון. זה חשוב לנו. תזכיר למנהיגי המדינה שהם
מנהיגים של שלטון העם, שלא ישגו".
נתנאל הלל לא ענה מיד, מנסה להבין אם מילאן רומז לו דבר מה, מילאן
המשיך, ובתוך שטף הדיבור קולו נעשה רציני יותר, "אני רוצה שתעקוב
אחרי הדלת, גרץ, עוד מספר רגעים תקבל חבילה, כדאי שתשמור את
תוכנה בחשאיות מוחלטת, בבקשה. אני סומך עליך. לפראנויה איתה אתה
מתמודד יש כעת סיבה טובה להיות נוכחת, זה חשוב לכולנו".
*
למרות רצונו שהשיחות שלו, כולל השיחה הנוכחית עם מילאן בלאץ,
תהיינה פרטיות ולא ישתתפו בהן אוזניים נוספות, הבחין נתנאל הלל באמא
שלו העומדת בפתח הסלון, הבעת פניה העידה שהיא האזינה לדברים.
היא לא אמרה דבר, רק מבטה שסקר אותו בעיון גרם לו לתחושה בלתי
נעימה, והזכיר לו את רצונו העז לבית משלו.
"אתה רוצה לשתף אותי?" שאלה, "משהו שמטריד אותך?"
"לא, לא משהו מיוחד, את יודעת שיש לי תפקיד בכיר? אני עדיין אחראי
על המדינה".
"אני לא מתלהבת מתפקידים בכירים, נתי, עדיף להיות בן אדם, אדם פשוט
וטוב שעושה מה שצריך ומיטיב לעולם".
נתנאל הלל חייך, "בתפקיד שלי אני יכול להיטיב ממש עם העולם, אמא.
יש לי אפשרות לעשות כמעט כל מה שארצה".
"ואתה בטח מעדיף לא להשתמש בכח שיש בידך", אמו גם מכירה אותו
וגם חושבת כמוהו.
הוא חייך. "כן, אני מעדיף. אבל אדם שיש לו אפשרות לעזור והוא מעדיף
לא להשתמש ביכולת שלו בגלל ענווה מיותרת הוא חוטא לתפקידו. אני
חושב שאם יש לי סמכויות יהיה נכון שאשתמש בהן".
"מה עם חליפה לאירוסין, נתי?" אמו העבירה נושא, "אבא אמר שביקשת
לקנות חליפה במכירה בשכונה. צריך להזדרז עם הקניות".
הוא הנהן מתוך הסכמה, עיניו נעשו מהורהרות. לפי דבריו של ניצן יש לו
אויבים שרוצים לבטל את הכל, את כל השידוך הזה.
הגיע הזמן להילחם על עתידו.
"אני צריך ללכת", אמר לפתע ומיהר לעטות על עצמו את החליפה שלו,
"אחזור ונדבר על האירוסין", הוסיף מבלי להביט בעיניה של אמו.
לפני שיצא, נזכר בדבריו של מילאן על חבילה חשובה שאמורה להגיע.
תוכנה אמור להיות חשאי. הוא החליט להמתין לשליח, חש נסער כשעמד
ליד הדלת, ממתין לבוא החבילה.
השיחה הזו עם מילאן בלאץ הזכירה לו את הכח העצום שיש בידיו, הוא
יכול לגרום למנהיגי המדינה לעשות הכל, כולל הכל, עבורו, והוא לא מוכן
לתת לשום גורם את האפשרות למנוע ממנו להתחתן עם בחירת ליבו,
במיוחד לא כרגע, אחרי כל המסלול שעבר עד שמצא שידוך מתאים.
*
"נתנאל הלל מה שלומך?" פרצופו של מכרו משכבר הימים, שוקי מלכה,
חייך אליו בידידותיות מבעד לחלון הרכב, שעצר לצידו באיטיות, "צריך
הסעה? לאן?"
הוא עמד בתחנה, ממתין לאוטובוס, מוחו היה מרוכז במחשבות על החבילה
החשאית שהגיעה, כפי שמילאן בלאץ אמר, בידי שליח מיוחד, שביקש
לסקור במכשיר הסלולרי שבידו את תווי פניו של נתנאל הלל, לראות אם
הם תואמים לאדם שהחבילה ממוענת אליו.
הוא נדרש לחתום על קבלת החבילה, ונכנס לחדרו ביראת כבוד, בודק את
תוכנה בכובד ראש.
מכשיר עם מסך גדול היה שם, עם מכתב הוראות. הוא פתח את המכתב
בזעף, קורא את תוכנו במהירות: ”לנתנאל הלל היקר, לא מדובר בטלפון
חכם, אלא במשהו אחר, התקשר אלי כדי לשמוע הוראות, ודאג לאכסן את
המכשיר בכספת“. הוא החליט להתקשר למילאן מאוחר יותר, והטמין את
המכשיר בתוך קופסת האחסון של כובעו.
כעת, בעומדו מול פרצופו המוכר של שוקי מלכה, ידידו הוותיק, התנער
ממחשבותיו ובחן את שוקי הממתין לתגובה מצידו.
"כן, אנא קח אותי למטה השב"כ", רצה לענות, אך ענה, במקום זה, "זה
קצת רחוק, יש לך זמן?"
"אתה צריך לנסוע מחוץ לעיר?"
"לא".
"אז עלה".
הוא נענה להצעה, אף שלא היה בטוח שהוא שלם איתה.
יש לו תחושות מעורבות כלפי שוקי והוא לא בטוח שהוא רוצה לשוחח עם
אדם שניחן בכח השפעה סמויה אך עוצמתית. שוקי שאל אותו למחוז חפצו
והוא השיב לו בקול רפה.
שוקי התעלם, או שמא לא הבחין ביחס הקריר שלו. "מגיע לך מזל טוב,
אה?" חייך אליו, נתנאל הלל לא חייך בתשובה.
"איך אתה מסתדר עם התפקיד שלך כאחראי על המדינה?" העביר שוקי
נושא.
נתנאל הלל לא השיב.
"אתה משתמש בסמכויות שלך? מה הסמכויות שלך אומרות?" התעניין בן
שיחו.
הוא נהג באיטיות רבה ונתנאל הלל שאל את עצמו מדוע.
"אה?? תענה לי!" שוקי ביקש תשובה.
נתנאל הלל נאנח לעצמו. הוא חש מופתע מההבנה ששוקי פחות רלוונטי
עבורו.
האם זה הכח שבידיו גורם לו להפחית בערך העצום שנתן לאנשים שבעבר
נחשבו בעיניו?
"אני עצמי לא יודע מה הסמכויות שלי", אמר, "בגדול הייתי אחראי על
האנרכיה שהנהיג מילאן בלאץ. אבל אז לאחר השינויים הנדרשים שעשינו
בסיוע השב"כ, שינויים בהם נתנו לכל האזרחים הזדמנות שווה להתקדם,
החלטתי בהתייעצות עם הרב ועם מנהיגי שחרור עולמי להחזיר את המצב
לקדמותו ולתת לראש הממשלה אתתפקידו ולהחזיר את בית המחוקקים
לפעילות מלאה".
"עקבתי אחרי ההתנהלות שלך, היא העידה על בחור חכם שלא חושב על
טובתו הפרטית" שוקי ניסה לרכוש את אמונו על ידי מחמאה? אם כך אז
הוא הצליח.
נתנאל הלל חייך בשביעות רצון, מבלי משים מצא את עצמו מרחיב את
העניין:
"יש לי בעיה קטנה. מילאן בלאץ דיבר איתי עכשיו וביקש ממני לזהות
את תחומי ההשפעה שלי ולראות שההסכם עדיין יציב ושהאנרכיה עדיין
מתפקדת. אני לא יודע איך לעשות זאת".
שוקי עצר את הרכב, "הגענו", אמר "שמע לעצתי נתנאל הלל ובקש פגישה
עם ראש הממשלה ותראה אם הוא מגשים את הבקשות שלך".
"מה למשל?"
שוקי לא חשב פעם נוספת. "תבקש שיתן לארגון החסד שלי שטח
ותקציבים", אמר, "הבירוקרטיה עדין בועטת למרבה הצער".
נתנאל הלל סקר אותו בחוסר אמון ואז צחק כמו לעצמו, "לבקש שיתן
לארגון שלך מבנה ותקציבים?" שב על הדברים, מדגיש את המילה 'שלך'.
"זה לא הארגון שלי זה ארגון שעוזר לכולם", השיב שוקי בטון נעלב.
"אחשוב על זה", נתנאל הלל נפרד ממנו במילות תודה.
שוקי עקב אחריו במבטו, הוא הופתע מההבנה כמה נתנאל הלל השתנה
עד לבלי הכר. הוא זכר אותו היטב, את החששות והפחדים שהפגין, ואת
הטענות שטען שאינו שווה. וכעת – נראה שהתפקיד כאחראי על האנרכיה
עשה לו טוב, אולי גם השידוך בו זכה גרם לערך העצמי שלו לפרוח.
הוא הביט לכל הכיוונים, בוחן אם הוא חונה במקום נח, אחר כך פתח את
תא הכפפות ושלף מתוכו מחשב נייד קטן.
המחשב נדלק כעבור שניה, הוא בדק את המייל, כפי ששיער, חיכתה לו שם
הודעה מרינגו סמית, הסופר הקנדי שהוא גם ידידו.
"אני מצטער, שוקי, אני מושך את ידי מהעיסוק בשידוך של הצעיר. מעביר
את הסמכות למארק שטיין".
זה לא יתכן, שוקי חש שהמגדל היפה בו האמין כבר לא יציב כמקודם.
להעביר את העיסוק בשידוך למארק שטיין, זה אומר לשבש את השידוך
של נתנאל הלל. זה אומר שיתכן ותפקידו של נתנאל הלל כאחראי על
האנרכיה גם לא בטוח.
וזה אומר שהוא כבר לא רלוונטי, רינגו סמית מעדיף את דעותיו של מארק שטיין.
הוא חש שרגשותיו סוערים בו, ודרש מעצמו להירגע, מתוך הבנה שאין כל
תועלת בסערת רגשות. הוא חשב לרגע ארוך, ואז שלח לרינגו סמית הודעת
מייל עם שתי מילים: "אשמח להסבר".
*
את הדרך מהאזור בו ירד מהרכב של שוקי ועד למשרדים הממשלתיים
עשה נתנאל הלל בהילוך איטי, מתכנן מה לומר ומה לבקש.
אדם בלבוש מרופט ישב על ספסל מוצל המונח לצד עץ מרובה עלים
וקרקש בכלי שבור, נתנאל הלל נרכן לעברו ונתן לו שטר של עשרים
שקלים.
"תהיה בריא", איחל לאיש, שלבושו נראה סותר באופן מפתיע את עיניו
הצלולות המנצנצות בערנות.
"שב כאן רגע", ביקש הלה, אוחז את השטר בהערכה, "אני רוצה לומר לך
משהו".
נתנאל הלל נענה לבקשה והתיישב, "אני, איך שאני נראה לך, אני לא ככה
באמת, המדינה הובילה אותי למקום הזה", אמר האיש, "כלפי חוץ המדינה
נראית נדיבה ומתפקדת, אבל האמת היא שיש פערים גדולים בין עניים
לעשירים, אם אתה לא עשיר ואתה נופל – אין מי שירים אותך. אתה צריך
להיות תמיד חזק. לאנשים כמוני אין אופק מבטיח".
נתנאל הלל שתק לרגע ארוך, "אולי אינך מעודכן, אבל האנרכיה פתחה
אפשרויות רבות לאזרח הפשוט, כל אדם שרוצה להתנדב או לפתח את
הכישרונות שלו זוכה לתקציבים ולסיוע נכבד", אמר, "האם פנית למשרד
לפיתוח האזרח?"
"שמעתי על האנרכיה, תקופה מסוימת זה עבד, אבל מאז שהשלטון חזר
לקדמותו הכל נעשה בירוקרטי, אני לא מוצא את עצמי מתנהל מול אנשי
ממשל מעונבים שרואים בי מטרד, אני איש של חופש, אני לא איש של
אנשים".
"איך קוראים לך?"
"מנחם".
"נעים מאוד, שמי נתי".
"נעים גם לי, אני לא רוצה להטריד אותך, נתי. רק רציתי לספר לך מה עובר
איש כמוני".
נתנאל הלל סקר אותו, "אני רוצה להבין יותר", אמר, "ואתה לא מטריד
אותי. חשוב לי להבין מה מפריע לך להתקדם?"
האיש השתעל קלות, "אני אזרח, אין לי דירה, אין לי עבודה, צריך לאסוף
כסף בשביל להתקיים, אין לי אופק, אני לא יכול לחיות חיים ראויים, לא
משנה אם יש משרד לפיתוח האזרח או לא, לי זה לא יעזור".
"למה?"
"בגלל שאני סוחב איתי סיפור חיים מורכב, נתי. אדם כמוני בורח לחיים
לא נורמטיביים כי זה מה שהוא יודע. אף אחד לא מסתכל עלי במדינה. אף
אחד!! אתה שומע? אדם לאדם זאב. אף אחד לא חושב שאני צריך שיקום.
השיקום של ביטוח לאומי זה בדיחה, שולחים אותי לעבוד במפעל תמורת
כמה שקלים לחודש. אף אחד לא יודע לתת לאנשים כמוני שיקום. אני
צריך טיפול כללי, גם נפשי גם רגשי גם כלכלי גם חברתי. מגיע לי להיות
כאחד האדם, ולא להיות מתויג כאדם בעייתי.
אני לא יודע כלום. מרגיש זר ומוזר בעולם. מרגיש לא שייך למרקם
החברתי. כולם פה הולכים, מטיילים, מתלבשים טוב, נהנים לתקשר עם
הזולת, ורק אני חי בשוליים של החיים. אין לי מכרים וחברים, אין לי
קורת גג, אין לי אף אחד לאהוב. אני חי כאן ברחוב, אנשים מקשיבים לי
לפעמים, אבל אני רואה בעיניים שלהם שהם רוצים שאסיים לדבר כדי
שהם יוכלו ללכת לקנות קפה ולצחוק עם אנשים ברמה שלהם. אנשים
כמוני צריכים לצפות בחיים של אחרים מהצד כמו שצופים בהצגה, אבל
אנחנו לא יכולים ליטול חלק בהצגה הזו".
נתי הקשיב לאיש בעודו סוקר את הרחוב הרחב שהיה שקט למדי, צמרות
העצים נעו בהדר שקט האופייני לשעת בוקר זו, ממרחק מה הבחין בבניין
של בית המשפט המחוזי, מולו בית קפה הומה אדם, למען האמת הוא
מעולם לא נתקל באדם כזה, כמו מנחם, היושב על ספסל עם לבוש מרופט
ומספר בכנות מדהימה על העובר עליו.
מבלי משים, אמר, "אתה יודע, למשיח קוראים מנחם".
האיש צחק צחוק ספונטני והשפיל את פניו לעבר הכלי שבידו, כרוצה
לבחון כמה מטבעות יש בו. "אולי אני המשיח? אפשרות הכי דפוקה לומר
לאדם במצבי". ענה לו לאחר שתיקת מבוכה, "רק זה חסר לי, עם כל הצרות
שיש לי, גם להכניס לי את המחשבה שאני משיח".
נתנאל הלל חייך מבלי משים, "אתה באמת משיח, מנחם, וגם אני משיח,
כל יהודי נחשב משיח", אמר, "לכל אחד מאיתנו יש שליחות, גם לך. כל
אדם מגיע לאן שמגיע כדי שיוכל לאסוף את עצמו ואת נקודת המשיח שלו
ודרכה להאיר את העולם".
"מילים גבוהות אני לא מחבב", רטן האיש, "הייתה לי פעם הוצאה לאור,
כתבתי והוצאתי ספרים לאור, הארתי כבר את העולם, אני הוגה דעות, וזה
מה שנשאר ממני… נכנסתי לחובות כי רציתי להגיע רחוק… אם אתה נופל
אתה נופל, ואין מי שירים אותך, כי העולם מחייך רק למוצלחים. אבל אני
מכבד אותך, אתה יודע? כל אדם צריך ללמוד להקשיב לזולת".
נתנאל הלל קם ממקומו. "שמחתי לדבר איתך".
"וגם אתה הקשבת לי, אתה נראה לי אדם טוב", המשיך האיש לומר, "אולי
תוכל לתת לי את מספר הטלפון שלך?"
נתנאל הלל היסס לרגע, ואז החליט שזה בסדר. הוא רשם לאיש את מספר
הטלפון בפנקס קטן שהוא הגיש לו ונפרד ממנו לשלום.
כשהתחיל להתקדם הלאה, הביט לאחור לראות את האיש על הספסל,
וגילה שהספסל ריק.
האם הכל היה דמיון? או שמא האיש הזה נשלח לעקוב אחריו?
מחשבות רבות החלו להתרוצץ במוחו, כמו בכל פעם, הוא חש שמישהו
רודף אותו, הוא עמד לרגע, נושם עמוקות ומשכנע את עצמו שהכל בסדר.
דווקא מכיוון שהאיש היה כל כך אותנטי ואמיתי, ושום שחקן לא יכול
לזייף את המילים וההבעה שלו.
הוא הגיע קרוב למשרדים הממשלתיים ואמר לעצמו שהגיע הזמן להתקשר
לאבנר חסון, לומר לו שהוא נמצא קרוב ושהוא רוצה להיכנס לשוחח אתו.
אבנר חסון ענה לו מיד, הקשיב לו ואמר שישלח מישהו להכניס אותו
פנימה.
נתנאל הלל שם לב שהוא לא היה נשמע מופתע כשהודיע על בואו והוא
שאל את עצמו מה כבר השב"כ יודע עליו ועד כמה.
*
"זה רק ליום אחד, המרצה דינה נאור נתנה לי משימה", רבקה הצליחה
להשיב תשובה בקול רגוע, למרות המצוקה שעלתה בה לנוכח תגובתו של
מוטי למראה המחשב.
מוטי ענה מיד, בלי לחשוב. כשיש לך כעס נושן שרק מחפש סיבה לבוא
לידי ביטוי, אתה לא מתנהל מהשכל.
"דינה נאור לא מעניינת אותי ולא יותר חשובה ממני", אמר, "הלימודים
שלך אמורים להישאר מחוץ לכתלי הבית. גם ככה אין לנו בית", הוסיף
משפט מריר.
רבקה הגיבה גם כן מיד, "ולפני זה כן היה לנו בית בכלל? למה רק לך מותר
לצאת מתי שמתחשק לך, ללמוד, להתקדם, לעבוד?"
"זה כי התפקיד שלי להיות בחוץ, והתפקיד שלך לנהל את הבית".
"אמא שלך עובדת מחוץ לבית".
"נכון, לכן הסכמתי שתלמדי, אבל אמא שלי לא מכניסה את החוץ לבית!"
"מדובר במשימה ליום אחד, מחר אני מחזירה לה את המחשב".
"גם לא לשעה אחת, המחשב יישאר אצלי עד מחר. כשתצאי ללימודים
אחזיר לך ותגידי למרצה בפירוש שבעלך לא מסכים להכניס את המחשב
לבית".
רבקה התנשמה עמוקות. היא לא השיבה, יצאה למרפסת להתבודד מעט
ולהבין מדוע התחושות קשות כל כך, ואיך להתמודד מול המצוקה שעולה
בה.
מצד אחד, מוטי כל כך צודק. היא מבינה שמשהו לא טוב עובר להם בבית.
מצד שני, היא רוצה לחוות עצמאות, רוצה לבחור בעצמה את הדרך האישית שלה.
היא חשה תקווה, שמוטי לא ישתף את אמא שלו. אם היא תשמע מה הולך
להם בבית, זה כבר לא יהיה ויכוח קטן, אלא מלחמת עולם
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
