אשמח לשמוע במה אוכל לעזור?“ אמרה רבקה בנימוס, היא היתה סקרנית
מאוד, אך השתדלה לשמור על אדישות.
”מדובר במספר בתי אב שנקלעו למשבר כלכלי עקב עסקה כושלת, רוצים
לעקל להם את הבית. הם מתגוררים בשכונה שלך“, אמרה יונית, ”וזו
הסיבה שאני מבקשת דווקא ממך את העזרה“.
רבקה הנהנה בראשה, ”אשמח לסייע“, שבה ואמרה.
”אוקי. הסיוע העיקרי כרגע הוא בריכוז שמות של אנשים שמעוניינים
לתרום, ומעקב אחרי חשבונות הבנק“.
”בסדר גמור“.
”מצוין“, יונית חייכה והגישה לה תיקיה בינונית, ”כאן יש לך את כל החומר
הנדרש, אני מצפה שתתחילי לעבוד על זה עוד היום“.
רבקה נטלה את התיקיה,
”תשמרי עליה היטב, רבקה, עדיף שתתחילי לעבוד עליה עוד היום מיד
כשתגיעי לבית“, יונית חייכה בנועם, ”יש לך בפנים גם דף עם הסבר
מפורט ולכל שאלה אני זמינה בטלפון, כמובן“.
מאוחר יותר, בבית, רבקה נדהמה לראות שבתיקיה יש מסך של אייפד, עם
מקלדת קטנה וחיבור לאינטרנט.
היא התנשמה עמוקות בחוסר אמון וקראה את ההסבר בדאגה מעורבת
בכעס גובר..
מחשבות רבות הופיעו במוחה, והיא התקשתה להירגע.
מרגע לרגע היא משתכנעת שיונית הגזימה לגמרי. גם המכללה הגדישה את
הסאה. כן כן, היא חשה שאינה מעוניינת ללמוד במקום כזה רגע אחד נוסף.
הטלפון שלה צלצל והיא מיהרה להשיב, בלי להעיף מבט על הצג, זו היתה
יונית.
”מצטערת, שכחתי לעדכן אותך שמדובר בעבודה מול מסך“, נשמע קולה
המתנצל, ”אנא ממך, התחילי לעבוד על פי ההוראות, ומחר אמצא מישהי
אחרת שתמשיך את העבודה, העזרה שלך להיום היא קריטית עבור הסיוע
למשפחות הללו. אנא, תעשי מצווה“, יונית נשמעה אובדת עצות, ורבקה
העריכה את הכנות ורצתה לעודד אותה.
”בסדר יונית, תרגישי בנוח, אני שמחה שמחר אוכל להחזיר לך את המכשיר
הזה וזה יהיה מאחורינו. אסתדר עם המטלה אם היא רק להיום“, אמרה
בקול נעים, משתדלת להעביר לה תחושה טובה.
היא תצליח, היא רוצה להיות בסדר ולנצח בכל החזיתות, היא יכולה,
דווקא בגלל שהיא מכירה הרבה כלים להתמודד עם העולם סביב.
בליבה קיננה בכל זאת תקווה שמוטי יחליט להבין אותה.
*
מול עיניו של מילאן הופיעו האנשים איתם נפגש בזמן האחרון.
שברי מילים צפו בזיכרונו, הבעות פנים שיכולות לטמון בתוכן משמעויות
נוספות. כמה חבל שאין לו כשרון כשל תום לאפיון אנשים על ידי תווי
פניהם, הוא יכול היה לצאת נשכר מכך.
נשיא האיחוד האירופי, לדוגמה, הוא האדם בו תלה תקוות כמי שיעזור
להתגבר על בעיית הפליטים כדי שהאנרכיה האירופית לא תיכנע בפני
אסלאם קיצוני רדיקלי.
זה הרי לא מסובך להוציא את הפליטים מחוץ למעגל ההשפעה. ואפילו לא
אמור לבוא על חשבון זכויות האדם. השאלה אם יו"ר האיחוד הוא הכתובת
הנכונה עבור הרפתקאות מהסוג הזה. אבל אנשיו הקרובים טוענים שכל
רגע שחולף חושף אותו לסיכון מצד ארגונים שונים.
מילאן מישש את תרסיס ההגנה העצמית שלו, בודק שהוא מוכן להפעלה,
ויודע עד כמה מדובר בהגנה דלה עד לא קיימת. הוא צריך להקשיב
לתוכנית של תום אנדרסון, אולי יהיה לו מה לחדש לו.
בדירת המסתור ישב תום על הספה האפורה ועישן סיגריה, המחשב הנייד
היה פתוח על השולחן מולו אך הוא לא השתמש בו.
מילאן הבין מכך עד כמה שותפו מוטרד. אנדרסון ידוע היה כסולד מעישון
סיגריות, ועישן רק בעתות לחץ קיצוני.
"אני מרגיש, בעצם יודע, שאתה מסתבך, מילאן", שב לומר לו את המשפט
השגור בפיו לאחרונה, "אתה הולך וצובר כוח, וכוח אצל אדם כמוך עלול
להיות מסוכן מאוד. אנשים רבים עם כוחות בלתי מוגבלים עשויים להמתין
לשעת כושר".
מילאן שתק לרגע ארוך ומשנוכח לראות שאנדרסון לא ממשיך לדבר,
שאל: "יש לך כבר פתרון? אתה מצפה ממני שלא אצא מדירת המסתור,
שאחליף זהות, שאסתובב עם שכפ"ץ?"
תום הנהן קלות, "אני מצפה ממך שתהיה עירני וזהיר, סך הכל אני מבין
שאינך יכול להישאר בדירת המסתור לאורך זמן, וגם להחליף זהות זה לא
פתרון, כי מה יקרה כשתאלץ להיפגש עם אנשים בעמדות מפתח? הרי לא
תוכל להופיע לפניהם בזהות בדויה! ושכפ"ץ? זה רעיון נהדר".
"נשיא האיחוד האירופי מוכן לקבל אותי לפגישה. אתה קולט את ההזדמנות
האדירה? אני לא מסוגל לוותר על החזון של חופש לאירופה, גם הרובוט
שלי טוען שזו הזדמנות טובה".
"אני מבין, מילאן, אבל חשוב שנבחן היטב את הסיכונים העומדים לפנינו,
מרגע זה ואילך, תן לי לדאוג על ביטחונך באופן אישי", תום נראה מהורהר
באופן יוצא מגדר הרגיל, ומילאן מצא את עצמו שואל: "ספר לי הכל תום
יש מידע חדש? למה אתה נראה ככה? אני רוצה לשמוע הכל!"
*
מוטי שב מהעבודה מוקדם, הילדים כבר נרדמו והיא ישבה מול המסך,
משתדלת ללמוד מה עליה לעשות.
סבר פניו של מוטי הביע את תחושתו. רבקה הבינה שמבחינתו של מוטי
היא הגדישה את הסאה.
"זה לא יכול להמשך ככה, רבקה", הוא דיבר בסערת נפש, מתקשה להוציא
את ההברות מפיו, "סיכמנו שאין כניסה לבית למכשירים כאלה, מה נסגר
עוד פעם ועוד פעם את מנסה למתוח את החבל? זהו, אני מבחינתי לא
מסוגל יותר לסבול את המצב. קודם כל, את לא מכינה לי אוכל! את שמה
לב לכך? וכי מה חסר לנו בבית? אני מפרנס וההורים שלי עוזרים לנו
בכסף, את לא צריכה את הלימודים במכללה! ומה עכשיו, כל פעם את
מכניסה לבית את המכשירים האלה? זה לא נראה לך מוגזם?"
רבקה חשה שהכעס עולה בה. גם היא עייפה, גם לה אין כח לשבת מול
המכשיר הזה, ולמה מוטי לא שואל? לא מברר? הוא חייב להטיח בה
האשמה? למה שלא ידון אותה לכף זכות? איפה התורה שהוא מאמין, אם
ברגע האמת הוא לא מתנהל כמו בן אדם נורמלי? גם עליה עבר יום קשה!
למה שלא יקנה לה משהו לאכול?
היא שלחה מבט מהיר לעבר המסך, רגשות אשמה גאו בליבה.
היא שנאה את המסך, היא היתה צריכה לעבוד מולו.
"זה חסד, מוטי, מדובר בחסד. התנדבתי לסייע למשפחות במצוקה מהשכונה
שלנו, לא ידעתי שזה דרך מסך".
"אנחנו ה-משפחה במצוקה בשכונה", הדגיש מוטי בזעף, "תקשיבי לי,
רבקה. אני לא יכול להמשיך ככה. אמא שלי אמרה לי שאם המסך ייכנס
לנו לבית פעם נוספת, כנראה את מחפשת לרדת מהדרך הנכונה, מסכנים
הילדים, בואי נחליט שאנחנו צריכים ייעוץ".
"ייעוץ?" רבקה שבה על דבריו, רוצה לעכל למה הוא מתכוון.
"כן, רבקה, אנחנו צריכים להתייעץ עם דמות חיצונית, שתשמע אותנו
ותנחה אותנו בדרך. אני לא מסוגל להמשיך ככה, את מסוגלת? אני
מרגיש שאנחנו הולכים בדרך לא טובה. את יודעת כמה מקרי גירושין יש
לאחרונה? הכל בגלל הטכנולוגיה".
רבקה שתקה ולא השיבה. עיניה שבו להתרכז במסך.
יונית ביקשה ממנה להיכנס לרשת חברתית, ולהירשם בשם בדוי, אחר כך
לנסות לכתוב על המשפחות שנקלעו למצוקה, ולנסות למצוא להן רקע של
אנשים שיתעניינו ואולי ירצו לסייע בהמשך.
היא היתה כל כך מרוכזת במסך, עד שקול שאגה הקפיץ אותה לפתע,
מבוהלת, נשאה עיניים וראתה את מוטי עומד מולה, צועק, "אני מדבר ואת
לא עונה לי, מה קורה איתך?"
דמעות מילאו את עיניה. על המסך מולה הופיעה פרסומת: "אסור לו לדבר
אליך ככה, כל צעקה היא אלימות".
היא לא יכולה יותר, מה הולך כאן? המסך קורא מחשבות? מקשיב למה
שהולך אצלה בבית?
"מוטי, אני מצטערת, זה לא יפה שאתה מגיב ככה! מה כבר עשיתי?" מצאה
את עצמה מתחננת.
היא שונאת את ההרגשה הזו, היא מרגישה רע, המצוקה גוברת והולכת.
עיניה שבו למסך.
נקודה הבהבה, נקודה ירוקה, היא עיינה בדף ההוראות מה זה אומר.
"סימן חיובי, תרומה התקבלה, מגיע לך מחיאות כפיים!" מכתב בדף.
היא חשה שזה היה שווה!
נכנסה לנקודה הירוקה.
חמש תרומות נרשמו.
אפילו המסך התרשם, סימון של מחיאות כפיים הופיע לפתע.
חיוך הופיע על פניה.
היא חיפשה בעיניה את מוטי, אך הוא לא נראה בשום מקום, ובלי להבין
איך ולמה, תחושת רווחה עלתה בליבה. היא התפלאה על עצמה: שהיא
תחוש שמחה שמוטי לא בסביבה? אולי באמת המסך הזה, כשמו כן הוא,
פורש מסך בינה לבין מוטי?
פרסומת עלתה מולה: "הכי טוב שיהיה לך טוב", הפרסומת היא של תמציות
תה, אבל היא מתאימה לכל דבר, כמה נכון, הכי חשוב שיהיה לה טוב. זה
דבר ראשון, וגם מוטי צריך לשנן לעצמו, שהכי חשוב שטוב לה.
אסור לו לצעוק עליה, אסור לו לכעוס. זה פשוט עושה לה רע.
מוטי שב לסלון מהמרפסת, "הצלחתי לגייס תרומות", סיפרה לו בשמחה.
הוא לא השיב מבט.
"הכי טוב שיהיה לי טוב", אמרה לו בפשטות.
והוא השיב בקול קודר, "אולי זה מה שיהיה בקרוב, יהיה לך טוב כי לא
תצטרכי לראות את הפרצוף שלי יותר".
"איך אתה מדבר?" היא נחרדה.
"התחתנת עם המכללה ועם המסך, אז בבקשה", ענה לה מוטי.
היא חשה תחושת מרירות גואה בה. כמו מאליהן, עיניה הביטו אל המסך,
וזר פרחים מרצד הופיע מולה. "הגעת אל היעד, גייסת את כל הסכום. את
סיפור של הצלחה. בהצלחה מחר, בהמשך המשימה".
היא חשה תחושת שמחה גואה בה.
היא הצליחה!
אבל אז נשאה את מבטה לעברו של מוטי, שחיפש ארוחה במקרר.
בהחלטה של רגע סגרה את המכשיר ופנתה למטבח, "סליחה מוטי, אתה
צודק, זה לא היה בסדר מצידי", אמרה בקול מהיר, "אכין לך משהו לאכול,
הפשרתי היום דג, רוצה לאכול אותו מטוגן או אפוי? כמה דקות וזה יהיה
מוכן".
"מה שהכי מהר", השיב מוטי, והלך לשבת על הספה בסלון, מעשן את
הסיגריה האלקטרונית אותה רכש לאחרונה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
