בתקופת הבהלה לזהב בארצות הברית, באמצע המאה ה-19, אדם בשם ר’ יו דארבי חלם למצוא זהב ולהתעשר. יום אחד שמע על מכרות בקולורדו, ארז את חפציו ונסע לשם יחד עם דודו, כששניהם נחושים לנסות את מזלם.
השניים החלו לחפור באדמה הקשה, עבודה פיזית מפרכת. במשך זמן רב לא מצאו דבר, עד שיום אחד הבחינו בניצוץ מוכר – עורק זהב. לא היה ספק: הם מצאו בדיוק את מה שחיפשו. ההתרגשות הייתה עצומה🥳.
בעיני רוחם כבר ראו את העושר המתקרב, את החיים החדשים שצפויים להם💰.
אלא שעד מהרה התברר שהעורק אמנם קיים, אך כדי להמשיך ולכרות ממנו כמויות משמעותיות של זהב דרוש ציוד כבד ויקר. דארבי פנה לקרובי משפחה ולמכרים, ושכנע אותם. האנשים האמינו בו, השקיעו את חסכונותיהם, והציוד נרכש.
העבודה נמשכה. הם כרו עוד ועוד, אך לפתע – הזהב פשוט נעלם. העורק שהתגלו בו גרגרי הזהב חדל להניב תוצאות. דארבי ודודו המשיכו לחפור, אך כל מאמץ העלה חרס. העייפות גברה, הכסף אזל, הלחץ מצד המשקיעים גדל והייאוש החל לחלחל😮💨.
בסופו של דבר הם הגיעו למסקנה שאין טעם להמשיך. הציוד נמכר לסוחר בסכום פעוט, והשניים עזבו את המכרה.
אותו סוחר פנה למהנדס כרייה מקצועי, וביקש ממנו לבדוק את המכרה. המהנדס בחן, והגיע למסקנה: עורק הזהב לא נעלם – הוא פשוט הוסט מעט הצידה, תופעה גאולוגית מוכרת.
הוא הציע להמשיך לחפור, אך הפעם בנקודה שנמצאת כמטר אחד מהמקום שבו דארבי ודודו הפסיקו.
הסוחר פעל לפי ההנחיה. בתוך זמן קצר נמצא שוב עורק הזהב, והפעם – בכמות עצומה. המכרה הפך למקור הכנסה של מיליונים…
בפרשת השבוע משה מגיע עם בשורת הגאולה – אבל במקום תקווה, המצב רק מחמיר. "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה… תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה… וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר".
האמת היא שהגאולה החלה, אך עדיין לא יכלו לראות אותה.
פעמים הישועה שלנו הפרטית נמצאת אף היא במרחק של "מטר" אחד מאתנו. זה יכול להיות מי שמחכה לזוגיות, לפרנסה, לילדים וכו'. אל תישברו! תמשיכו "לחפור". "אם אתה עובר גיהינום – תמשיך ללכת!". בסוף גם אתם תצאו מהמצרים שלכם.
שלכם,
יצחק פנגר🤍.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
