קטגוריה: מדורים

"היא מתארת איך בשבת בבוקר ראתה את מתן עולה לתורה בבית הכנסת השכונתי, מברך ברכת "הגומל", ומספר לכולם על הסידור שליווה אותו בשבי..."

"וככה, במעברים הרחבים של אושר עד אנחנו מנהלים שיחה מאד עמוקה שלא מתאימה לפלפלים ולגזר, אלא כמעט יותר לארון הקודש. סביבנו אנשים אורזים שדות, ערוגות וחממות בשקיות, שוקלים את פת המחר ואנחנו במן מובלעת כזו של חיים..."

"אברהם אבינו מלמד אותנו שלא האהדה הציבורית והלייקים הם העיקר, אלא האמת האלוקית. גם פעם, בעידן של עבודה זרה מסביב, וגם היום..."

אל תגידו לי שאנחנו חייבים לנתק איתה קשרים, היא אישה באמת מסכנה, אין לה עוד מישהו קרוב בעולם באמת חוץ מאיתנו עוד כמה חברות מהשיעור השבועי שהיא הולכת אליו. יש לה בבית ילדה אחת, בת 24, שעובדת ומנהלת את חייה דיי בעצמאות, רוב שעות היום היא לא נמצאת, כנראה מתוך בריחה מהמציאות שבבית. 

"עד שאני נרדמת, ו חולמת... הם גם שם רק בצורת הדודה המבוגרת שלא מזמן הביטה בי באירוע משפחתי: 'למה את נראית עייפה ועצובה?? תשמחי יש לך ילדים מתוקים! עבודה מעולה! דירה ב''ה!!' דודה סימה, אני יודעת אין צורך לומר בקול ולשיים..."

כשהיכו בה - היא ראתה איך ה' מגן על נפשה. כשניסו לאסלם אותו - הוא סירב, למרות שידע שזה יעלה לו בחיים, כשהכל סגר עליהם - הם לא עזבו את דתם ואת יהדותם | "בדור שחשבנו שהוא כ"כ ירוד, הראו לנו אותם צעירים - מהי באמת מסירות נפש וגוף!"

"גם אנחנו, בעולם הזה, מתנהלים כמו בסיפור. אנחנו בטוחים שזהו העולם האמיתי. הרי כאן יש בתים, מכוניות, קריירות, לייקים ברשת, הכול מוחשי, נוגע. אבל כשאדם “יוצא” – אנחנו קוראים לזה “נפטר” – אנחנו בוכים עליו, כאילו נעלם...."

כל העולם היהודי מתחיל כעת מבראשית, וקורא את התורה מההתחלה. כולנו חלק מהסיפור, וכולנו יכולים לחשוב על מסקנות אישיות והחלטות טובות. כי זה לא רק הם, זה אנחנו. הם מזכירים לנו מי אנחנו באמת.

"אז שגטוב שמייח לכל מי שמבלות היום בחופש עם הילדים בבית והשישו ושמחו עוד תופס מקום. שגטוב חרוץ לכל ההורים שחזרו לעבודה והם עונים בטלפון בערך כל רבע שעה לילד רעב/ אחים שחייבים להתכסח עכשיו. שגטוב יעיל לכל מי שאירח ועכשיו נשאר עם ערימות כלים וכביסות..."

"פרסמתי אתמול בלילה שאלה: מה היה ה-רגע שלכם בחג שמחת תורה תשפ"ו? קיבלתי מאות תגובות, ואתם מוזמנים להמשיך ולספר..."