"ואז נפלה לי ערימה של אסימונים במוח (אני משערת שאתם זוכרים מה זה אסימונים...) כי בסוף אם הוא רובוט, וחסר רגש ומה שאני צריכה ממנו זה חלק טכני, לא קרה שום אסון אם דיברתי איתו באופן טכני, זה לא אומר עלי שהפכתי לאדם טכני חסר רגשות..."

"הצבעתי, ואמרתי למורה שיש ליד ספתא שלי משו דומה, ושאם היא רוצה, אקטוף ואביא. משום שלא היה תחליף הולם להצעה שלי, זכיתי בהנדבות במכירה הפומבית בקריאה ראשונה, והחוק עבר..."

"אבל גם את העצמאות שכלכך רצינו שהם ייקחו אנחנו רוצים בגבולות השליטה שלנו (!) וכשזה מתפזר לנו בלי שליטה, כמו שריפות ענק אנחנו נבהלים. ובסופו של עניין, בסך הכל, ולא אני לא מקטינה בכלל, מה שקורה לפעמים זה שהתהליך הזה של העצמאות שלהם, המנטלית או הרגשית או השלימו לעצמכם את המתאים - פשוט עוברת כמה גלגולים וטלטלות עד שמשהו מתייצב.."

"היינו שמים בשקיות מסטיקים עלמה, ובזוקה ובמבה של אוסם, ואיזה סוכריה מבן חמו המכולת. לפעמים אפילו כתבנו להם מכתב או ציור, כדי שישמחו. ובבוקר שושנה הגננת אספה את הפעקלאך, ארזה בשקית גדולה ושלחה למישו שלקח אותם לבסיס של החיילים. או למוצבים בגבול..."

"את התסכול והכוייה בלב כל פעם שנתקלתי באחד החפצים שלו. מצד אחד רציתי לזרוק אותם לפח ולא לדעת כלום -הכחשה, ומצד שני רק להריח שוב ולהיזכר. את הלילות שהרופא המליץ לי לקחת כדור הרגעה , וכשלקחתי אותו הרגשתי שוב איך נלקחת ממני השליטה והעדפתי להתמודד עם הכאב, כי אותו כבר הכרתי..."

"כדי להקל על כולנו, אספתי לכם מגוון ומקבץ סיבות ל'למה זה קרה אצלכם בבית'. הכל מטוב לבי, ורק מתוך רצון לשפר ולעזור לכם ו'לחזק לכם את הנשומל'ה', כמו שאומרת ברכי, הבת שלי, שהיום קוראים לה בר והיא מחזקת לי את הנשומלה..."

"גדלתי על שואה שהיה בה סיפור של 'פאשלה' של הגרמנים המדוייקים האלה, כי בדיוק כשהכניסו את ה'משלוח' של באבי שלי לתאי הגזים- נגמר הגז, ובאבי שלי ניצלה..."

"אני ילדת פוסט שואה: שכשרבנו, אנחנו, הילדים, על המנה האחרונה, לא, לא כי היינו רעבים, סתם כי התחשק, אז המשפט ששמענו היה: 'פה זה לא אושוויץ, ולא רבים על אוכל' רק כשגדלתי התוודעתי גם לסיפורי הגבורה באוכל שהיו שם העיקר שפה לא היה אושוויץ ...."

"אם הבית שלך מבולגן עדיין, זה ממש בסדר. ככה גם הבית של נעמי ויעל ורבקי ורחל. הן סיפרו לי בסוד. ותפסיקי כבר להשוות מי הספיקה מה. את טובה בדיוק כפי שהספקת..."

אבל אתה אמרת "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך" ואני רואה את הצער של גינענדא שלי, ואת הקושי של יוסל, ואני מבקש ממך, ריבונו של עולם, אני מנסה, מאד מנסה לשמח את שלך. תשמח לי את שלי....."