השם היקר קיץ בריא ושבוע טוב.
היום תשעה ימים לעומר.
ואני קוראת לימים האלה ספירת האומר.
אז הנה, אני אומרת.
1. היה חג של שפע. מכל הבחינות הרגשתי חסדים בכל פינה.
כל פעם שהיה צריך לפרק את החבילות שהגיעו מהקניות ביחד עם הקיטורים אמרתי לך שוב ושוב תודה השם תודה השם כי אני מרגישה שאנחנו בדור של שפע שלא מובן מאליו.
מסקנה – אל תתלהבו, תיכפ מגיעות התלונות והבכייניות. הנה, כבר.
2. ובכל זאת השם אני חייבת להוסיף משהו, לא כל כך פוליטיקלי קורקט אבל באמת באמת יש כל כך הרבה שפע שקצת צפוף לי המטבח ואם אפשר מאוד הייתי רוצה לייצר לעצמי תנאים שיהיה לי קצת יותר נוח בלי הצפוף הזה.
בטוב, בנחת, במתיקות ובהודיה אבל ממש לא אכפת לי מטבח חדש, כזה שאני לא אצטרך לזחול לתוך הגלגל של הסירים כדי להוציא משהו כי אני עושה פילאטיס רק פעם בשבוע וכל יום מחדש פילאטיס לתוך הגלגל קצת גדול עליי. תודה מראש השם.
מסקנה- השפע גורם לי להתפלל ולבקש וזה נהדר.
3. חייבת להודות שכמה שהבית היה ערוך ונקי ויפה בערב החג הראשון וגם בערב החג השני, עכשיו -השם היקר, לא בטוח שכדאי לך להיכנס אלינו וגם המשיח שאני ממש רוצה שיבוא ושיעבור אצלינו לקפה כי אנחנו קומה ראשונה – לדעתי אם יגיע לפה עכשיו, עלול לעשות אחורה פנה ו"ויברח". כל כך מבולגן פה. זה נכון שהצלחנו לארוז את הפסח אבל בסוף את החמץ אכלו על מגבת מטבח של פסח בטעות. בנוסףףף, יש לי לעשות ניקוי בפינות של כל החדרים כי כל מה שעשיתי עד בדיקת חמץ איבד השבוע את הקסם שלו עם ערימות של אנשים בבית תודה ענקית השם. כל הפינות מלאות מחדש. אמנם לא בחמץ, אלא בשאריות של חיים.
מסקנה – לומשנה כמה תתני תראש ותלב, הבית ברוכשם זה בור בלי תחתית, תלמדי כברררר. תודה השם.
4. אז אני כבר רגילה ומתורגלת ואני כבר יודעת שהחג הזה אצלי, לא יוצא ברבע דקה אלא בערך בשבועיים. יהיו פה השבוע המון גביסות, ולהחזיר למקום המון חפצים שדחפנו ברגע האחרון סתם ככה לארונות של החמץ לפני שמכרנו אותם לוואדים ולסשה ולסטאשק. תהיה פה עבודת שיקום רצינית, אני כבר מכירה את זה וברוך השם כבר לא נבהלת ולא מנסה להאמין שאסיים את זה תוך 24 שעות.
מסקנה- לפחות למדתי לא להיבהל ולתפקד מתוך בלגן.
5. אני עדיין מקנאה באלה שכותבות בגבוצות אחרי שעתיים '"זהו, החג ארוז , הבית שטוף" לי לקח איזה 36 שעות להגיע למשפט הזה, ומעבר לזה- נכון שפסח היה ארוז אבל זה לא נגמר עד שזה לא נגמררררר ויש עכשיו מאות פעולות (בא לי להגיד אלפי אבל לא בא לי לצאת מגזימנית…) שאני עוד צכה לעשות כדי שהבית ייזכר בשם שלו ואיפה בכלל הקפה . החמץ , או ליתר דיוק הכלים והנספחים שלו – עוד תקועים בכל מיני ארונות נשכחים , איפה שהיה סנטימטר פנוי לדחופותם רגע לפני ההכשרה של המטבח, ורגע לפני שסגרנו את פינת החמץ מהסלון (שהיתה נראית כמו פוד טראק של איזה היפסטר). אישית אני חושבת שזה מה שאומרת ההלכה "עד היכן שידו מגעת"- עד איפה שהיד שלו מגיעה לדחוף הכי עמוק ולהחביא.
מסקנה- לומשנה מה יקרה, בסוף אני מודדת מול אחרים, מרגישה לא יוצלחת ופארשית, ומקנאה.
נו עוד ישלי עבודת מידות.
6. כל שנה עושים כתב כמויות של מה לקנות, כמה אריזות הלך , כמה ביצים השתמשנו (במשפחה של בעלי קוראים לזה שלושמאות ביצים…. זה מושג.) , אילו כלים צך להשלים ולקנות, נכון?
אני מוסיפה עוד רשימה. יש חלק מהדברים שהכנו שאכלו יותר וחלק שאהלו פחות.גם את זה ארשום לשנה הבאה, כדי לא לעבוד בחינם. לקח שנים שקלטנו שאמנם בגלל המסורת אנחנו מכינים חריין- חזרת- בכמות נכבדה – אבללא צריך את הכמות הזו ועברמץנו לכמויות קטנות ומדוייקות יותר. השנה שמתי לב שיש לנו עבודה נוספת בנושא, ואנחנו יכולים לדייק את ההכנות והבישול לפי הצרכים של עכשיו ולא לפי מה שהתרגלנו בראש.
מסקנה – יותר ממה שהעגל אוהב קוגל הפרה אוהבת להכינותו. אולי קצת נמאס לעגל קוגל תפוחי אדמה.
7. כל מה שהתקמצנתי עליו כל הפסח- השוקולדים השווים, הנשיקות מרנג, (על נשיקות אמיתיות לא התקמצנתי. הנכדים קיבלו מלאנתות) העוגיות שוקוציפס שנעשו אחד אחד עבודת יד, המעדנים- נשאר לי בארון יתום וגלמוד, ומזכיר לי את רגעי הקמצנות שתקפו אותי שמא לא יישאר. שנה הבאה , גם אם בעזרתשם בירושלים הבנויה- תאכלו כמה שבא לכם ילדים. זה הכל בשבילכם, סתם ניסיתי לשמור ולתקצב חכם ועכשיו ישלי מלאי מיותר לשנה הבאה. טוב, למדתי.
מסקנה- ספתא קמצונה.
8. מהיום ישלנו ארבעים ימי ספירה עד שבועות. אני קוראת לספירת העומר "ספירת האומר" ומנצלתותה כל שנה מחדש לאביב של התחדשות הנפש, הרגש, המחשבה והתודעה (ביזה סדר שבא לכם) וגם השנה יהיו ארבעים ימי אומר . (מפעילה אימון קליל באיזו גבוצה נחמדת בווצאפ)
יהי רצון שכל המילים הטובות שאנחנו חושבים ואומרים יהיו עובר לאמירתם, ונגיע לחג מתן תורה מתונים , משיאי ברכת המועדות- שנישא עימנו את ברכת החג, את הטוב של החג לתוך השגרה . (ווארט חמוד של קובי אריאלי שראיתי)
מסקנה – וועדת חקירה והסקת מסקנות זה ממש חשוב.
והמסקנה הכי חשובה שיצאה לי מכל חגיגת האומר הזו –
אם הבית שלך מבולגן עדיין, זה ממש בסדר. ככה גם הבית של נעמי ויעל ורבקי ורחל. הן סיפרו לי בסוד.
ותפסיקי כבר להשוות מי הספיקה מה.
את טובה בדיוק כפי שהספקת.
אה,רגע, ועוד נון בית.
כשמישהי אומרת לך שהיא לא מספיקה, אל תספרי לה כמה את כן הצלחת ואיזה אלופה את . זה רק גורם לה להרגיש יותר שאלות על עצמה.
לי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
