"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" – ברגע שבו השנה החולפת, מפנה את מקומה, כולנו מבקשות בתפילה:
"זכרינו לחיים". מים הם חיים,
וזה מה שאנחנו מייחלות לו: זרימה וחיוניות.
אבל רגע לפני שהשנה החדשה נכנסת, עולה שאלה נוקבת: האם את מוכנה לזכור גם את עצמך?
או שנוח לך יותר לזכור את כל העולם מסביב – את הבעל, הבוסית, החמות, השכנה והילדים?
איפה את בתוך כל הסיפור הזה?
בקריאת התורה של ראש השנה אנחנו פוגשות את הגר במדבר, שקועה בייאוש עמוק,
עד שמופיע הפסוק: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ".
רש"י מציין חידוש נפלא: הבאר הייתה שם מהתחלה, אבל מרוב פחד ודאגה, הגר לא הייתה מסוגלת לראות אותה.
רק כשהסכימה להסיט את המבט – נגלו המים.
כשאת מסתכלת עכשיו אחורה על השנה שחלפה, זו ההזדמנות שלך לגלות את הבאר שזו את.
לראות כמה מים זרמו בך, ולזהות בחמלה גם את הפעמים שבהן חסמת את הנביעה מרוב עומס.
הקריאה שלנו לראש השנה היא לעצור, לפקוח עיניים ולראות
את המקור החי שפועם בך. בואי נקבל על עצמנו להיכנס לשנה החדשה עם חמלה עצמית, ונזכה לשנה מלאה בחיים ובמים מתוקים
אסתי אלבום, יועצת חינוכית.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
