שאריות של חופש – שאריות של חיים / דסי זייבלד בטור אנרגטי לתחילת אלול

עכשיו יצאו מפה הילדים, ונוסעים הביתה להתארגן לשגרה שמחכה לנו על הקנה. חודש אלול , כבכל שנה  יתחיל בעזרת השם, עם שינויים מרגשים :  איתמר יתחיל בעזרת השם ישיבה גדולה, חוי בעזרת השם תעלה לסמינר, אביגיל תתחיל כיתה ו' שזו כיתת בת מצווה, נפתלי יכנס לגן חידר, ומחר הוא בכלל הולך להסתפר ויהיו לו פאות וציצית וכיפה במקום התלתלים הזהובים,  ואלול יתחיל ברגל ימין , רגל אחת עוד תקועה בחופשה ורגל שניה עם מרץ לקראת השגרה החדשה, ולב אחד ששומע "אלווול"  בין העננים שמתחילים להתקבץ בשמיים.

ואני עצמי גם עם רגל אחת בתוך החופש, מלקטת רסיסי בלגן, ורגל שניה עמוק בתוך המה שנקרא "לאסוף תצמי מחדש" מהדסת ומהנדסת, ומחפשת מסביב מה שלומי, ואת המלך בשדה הבלגן.

מטיילת בבית, בשדה שלי, שאי אפשר להכירותו מרוב חפציאדה, ומודה להשם על עוד ימים יקרים של משפחה ושל יחד, שהרווחנו לתרמיל החוויות שלנו, למרות אתגרים ושאלות.

על הכוונות הטובות והרצון הטוב והמעשים הטובים של כולם, כדי שיעברו עלינו ימים בהכי טוב שאפשר. לא שתמיד הצלחנו במאה אחוז, אבל ממש כולם השתדלו. כל אחד ב"שדה שלו" השתדל להיות מלך….

נזכרת בכל הרגעים המצחיקים שהיו כאן, כל הפאשלות שקרו על הדרך, חוסר דיוק בזמנים, החלטות שהשתנו בין רגע – אילוצים שלא לקחנו בחשבון מראש. תוכניות שהכרזנו גבוהה גבוהה שנצליח לעשות אותם ובסוף עם כל הבלאגן והמהומה של החופש זה לא עבד לנו, כל הדברים שרצינו להספיק ולא הספקנו. מקומות שרצינו לבקר ובסוף התעצלנו. ימים שקמנו מאוחר כי פשוט היה כיף להתהפך במיטה ולא להתחרצץ ולהיות מעשים וחרוצים. חושבת על כל הבקבוקים הריקים שאספתי כדי לעשות איתם עבודות יד כמו עציצים לתלות בגינה וכמו מנורות לילה מאוד מיוחדות שרציתי שניצור יחד בשעת מלאכה . על כל המתכונים שאספתי בשבילם פרודוקטים ונמצאים במקפיא : בצקים למיניהם, בשרים טחונים, רעיונות לשווארמה מדג מעופות מחצילים מטונה ומקיר שהתפורר- העיקר שיהיה משהו לצהריים. על כל המילים ששתקתי ולא אמרתי למרות שהם עמדו לי על הקצה של הלשון, על כל המילים שכן אמרתי אפילו שאולי היה נכון יותר לשתוק אותם אבל הם התגלצ'ו לי החוצה והתגלגלו לפעמים רחוק מדי, על כל מלאכת הרקמה העדינה שעשיתי בימים האלה בהמון סיטואציות מורכבות, על כל ההפרד ומשול שיש בימים כאלה – כשיש יותר מנפש פועלת אחת באזור וצריך לשחק ים יבשה בגווני הפרד ומשול. ים יבשה זה של הקטנים, הפרד ומשול זה של הגדולים – זה רק לקפוץ ממקום למקום ולהחליף סשן.

על כל הדברים שפספסתי, על כל הדברים שהספקתי, על כל הדברים שרציתי , על הציפייה לפעם הבאה והתקוות לתקופה החדשה שתבוא. על התפילות להצלחה של כולנו כל אחד במה שהוא צריך והיכן שהוא נמצא.

מסביבי -הבית, אוסף של רגעים – "זה הכל שאריות של החיים": על השיש מגש עמוס כנפיים ונקניקיות מהמנגל, על השולחן קליפסי שיער של הבנות. על הרצפה אוטו של פליימוביל עם בובה יתומה מסכנה לידו, על הספה גיגית של כביסה. כיסא אוכל של תינוק באמצע הסלון, על מדפי ספרי הקודש- טושים וקלפי משחק, ומעל השידה בסלון בקבוק  תינוקות אדום של נפתלי. בקופסת המגנטים שעל הרצפה תרמיל טיולים, על השולחן במטבח שלושה ספרי ילדים, בחדר הצהוב ערימת מגבות רטובות שנשארה על הרצפה מהבילוי בבריכה שהילדים השתכשכו בה בערב.

אני מסתכלת לרגע אחד על המצב של עכשיו, ואני נזכרת בכל מה שהיה פה בשבועות האחרונים , ושמה לב כמה זה מיקרוקוסמוס של הכל.

זה הכל שאריות של החיים.

ככה, ככה בדיוק השם, נראים החיים שלנו.

הספקים והפסדים ופספוסים והצלחות ורצונות ותקוות ופאשלות ועצלנויות וחרצנויות ושכחות ומילים טובות ומילים של פחות ובלגן על הרצפה ובמטבח.

והמון כוונות, רצונות ומעשים טובים, והשתדלות כנה כדי להיות הכי קרובים לאידאל, ל"מה"  ול"איך"  שאנחנו רוצים שיקרה. ואז בסוף התקופה מגיע אלול, ואיזה מדהים זה שהוא מגיע בדיוק אחרי שאני עושה חשבון נופש,  על מה היה פה, כי ככה אני גולשת לחשבון נפש של אלול ופתאום אני רואה כמה זה דומה.

ועם האוסף הזה של כל מה שרציתי והשתדלתי וניסיתי והתאמצתי, ולא תמיד הצליח לי- כל מה שלא הספקתי ולא הצלחתי ולא דייקתי, עם זה אני נכנסת לאלול , בהכי כנה שלי, מול השם, מראה לו את השדה המבולגן שלי (ממילא הוא יודע הכל ….) עם ענני הרצון, הילת ההשתדלות, וקרני אור המאמץ.

המלך בשדה,

שלי.

אני מסדרת..לאט לאט, לאט, נחזיר את הבית לאיזון. את השדה מהנופש. את הנפש.

רחמנא ליבא בעיי. רגע השם, אני מסדרת את השדה, את הבית, את הלב. אתה יודע שרציתי שיהיה טוב,  שאני רוצה להיות טובה.

עננים של אלול שטים לאט בשמיים.

חודש טוב.

נון בית.

הערבוב הזה בין נופש לנפש בין חופש לאלול, מסתדר לי מאוד כל שנה מחדש בעיקר בשל הזמן שחולף וההתבוננות עליו – להתבונן על האתמול מנקודת המחר.

אלול מעניק לנו את המתנה שקוראים לה חשבון נפש, שהיא בעצם – לשים לב, שהימים חולפים ושמה שאנחנו אוספים על הדרך הוא זה שנמצא בתרמיל שלנו- גם מבחינת המהות גם מבחינת המשמעות. גם מבחינה גשמית, וגם מבחינה רוחנית.

תשמחו על כל רגע שניצלתם יחד, זמן איכות עם המשפחה, הילדים, ההורים, האהובים עליכם או סתם עם עצמכם או הטבע בעצמו. תמצאו דרך לשנות את מה שדורש שינוי, תקבלו החלטות שישפרו בשנה הבאה.

כי בסוף בסוף, אלול מלמד אותנו שזה לא "שאריות של החיים" – אלא החיים בעצמם.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

חד גדיא – הפיוט שתבכו ממנו מצחוק ומרגש – מוקדש לכל ההורים לנוער מתמודד / דסי זייבלד שלא תתפלאו: מישהו מדבר עליכם מאחורי הגב / דסי זייבלד לפני שהמצפון מכרסם: דסי זייבלד בהומור ( שגרתי :)) לתקופות לא שגרתיות ניחוח שאולי יחזור: ארוחת בוקר של החופש הגדול דסי זייבלד: "הם מתאבלים עליהם שוב ושוב – על כל הדברים שהלכו ולא ישובו"