לפני שהמצפון מכרסם: דסי זייבלד בהומור ( שגרתי :)) לתקופות לא שגרתיות

אז כמו שעון טוב שדופק שגרה לפי הסדר, השגרה של עכשיו זה החופש. השבוע הזה יצאו אלפי תלמידים ותלמידות לאירוע הגדול של השנה שנקרא החופש הגדול.

והאסוציאציה הראשונית שעולה לי בראש כשאני מדברת על שעון ועל חופש גדול (וזה הולך לצאת חרוזים…) זה שעון חול .שקוף כזה מזכוכית, על הרקע של הים הכחול, קצת טבוע בתוך החול חם והמוזהב ואי מישהם,כל הזמן מסובבים אותו ימינה שמאלה ימה וקדמה,בלי לתת לו מנוחה, והזמן זולג בו מכל הצדדים ובין האצבעות של הרגליים, ובתוך התיק ועל הפרוסות של האבטיח וקצת בתוך השערות – כמו חול טוב, שיודע מה הוא צריך לעשות.

כי אם פעם, אי פעם בימים עתיקים היה לנו עשרה חודשים של לימודים וחודשיים של חופש שוברי שגרה, אז היום בסיעת הדשמיא החיידקים, והווירוסים, והקוודים, והקורונות, והחיזבלות, והחמאסקעס, והאיתולות – דואגים שהשגרה שלנו תהיה מרובת אירועים.

יש בזה גם משהו טוב כי הילדים שלנו יודעים מצויין לשחק ים יבשה: חופש, לימודים, חופש, שיעור אחרי צהריים בממד, חופש, חופש, עוד פעם חופש כדי לבלבל את האויב, לימודים יום אחד, מלחמה יום אחד – כלומר חופש, וכן הלאה . זו מיומנות חשובה מאוד בימים כמו של היום. אבל הנה באה שגרה של החופש הגדול עם הרבה תקוות והמון גלגלי ים באושר עד מכל הצבעים ועם בית רגיל צריך התארגנות לחופש בשל היציאה מהשגרה (למרות המיומנות) אז בית שיש בו התמודדות קצת יותר מורכבת צריך הרבה יותר הכנה.

אני מתכוונת לבתים עם ילדים שאינם בריאים, או מצב כלכלי מורכב, או להבדיל אפילו שמחה שמתעתדת לבוא עלינו לטובה – למשל חתונה של ילד וכדומה או לחילופין איזשהו מצב מאתגר ויוצא דופן עם אחד הילדים . (כן כן .. לנשל נער או נערה בסיכון, אופס, בסיכוי) שם כל יציאה מהשגרה מסבכת את האירועים. כי אם בשגרה ברור מה לובשים, מה עושים, מתי קמים, מה התפריט ומה הפעילויות במהלך היום וסידרו, בחופש הכל מתערבב ומתבלבל והרכבת יוצאת מהפסים   וכשרכבת יוצאת מהפסים- הנהג של הקטר מתחיל להזיז את ההגה ימינה או שמאלה ה"עויזר"  של הנהג של הקטר – מתקשר דחוף אס. אוי. אס. להנהלה, ההנהלה נבהלת, המנהל הראשי צועק, העובדות ניקיון שופכות את המים, הסבון נשפך כולו על הרצפה וכל מי שעובר מחליק ונהיה כאוס אחד גדול. (תעבירו את זה למה שקורה בבית כשדברים יוצאים משליטה)

אז מה עושים? ואני יודעת שאלפי אמהות חרוצות אוהבות ועם המון המון רצון טוב, כשהן יודעות שהחופש הולך לבוא נכנסות ללחץ מהאתגרים שהוא עלול לזמן אצלן בבית.

בתור אמא מנוסה, שעברה על כל השיטות האפשריות בחינוך ילדים (אתם זוכרים את המשחק אהבה שנאה קנאה ידידות? אז כזה, רק באימהית מדוברת. אהבה,עייפות, חיבוקים, צעקות. מה לעשות,האמת כואבת)

אני מצאתי שאחת השיטות הטובות ביותר לעבור אתגרים היא בעצם – להתכונן אליהם. היום כמאמנת רגשית אני ממש מקפידה לעשות את זה עם המונחים שלי. אם יש אירוע שהולך להגיע ולהוציא את הבית מאיזון והכוונה לכל אירוע שובר שגרה (כפי שציינו לאל…) אנחנו עושים אליו הכנה קודם. אנחנו מעלים השערות איך זה יכול להיראות, מה יכול לקרות שם, אילו אתגרים יכולים לפגוש אותנו על הדרך, אילו התמודדויות רגשיות יחכו לנו מעבר לפינה, אילו משפטים כדאי אולי להכין מראש ואילו כוחות נפש אנחנו צריכים כדי להצליח להגיד אותם. מה המשאבים שיש לנו בארסנל שלנו שנוכל לשלוף כדי ליישם החלטות. באנ.אל.פית מדוברת- קוראים לזה "אאוטקאם"  – התוצאה הידועה מראש, או ליתר דיוק – תוצאה מוגדרת היטב. כלומר כאשר אנחנו יושבים ומכינים את המנטלי שלנו, את המחשבה, את מערכת ההשערות, בוחנים מכל הצדדים מה האירועים שיפגשו אותנו, מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם אותם בצורה נכונה וכיצד להתנהג, יש סיכוי שכאשר יגיע האירוע נהיה מוכנים הרבה יותר. משום מה כשזה הכנה ללידה ברוך השם מאורע משמח ומרגש כשלעצמו – ברור לנו שאנחנו צריכים לעשות הכנות .כשזו הכנה לחתונה של הילד אנחנו שולחים אותו לשיעורי הכנה לקראת האירוע הגדול. אבל משהו בראש שלנו הרגיל אותנו לחשוב שעם השגרה- אנחנו יכולים תמיד להסתדר, ואנחנו ממשיכים לחשוב כך -גם כשהמשתנים או הנעלמים במשוואה של השגרה הרגילה שלנו משתנים או נעלמים תרתי משמע. המשוואה שלנו עכשיו נראית לגמרי אחרת מהמשוואה הראשונה שאמורה כתבה על הלוח בכיתה א'.(אל תתחילו עכשיו להיכנס לי לרזולוציות ולדיוקים של הרמה החשבונית של כיתה אלף…)

איקס הוא לא מה שחשבנו, ו וואי הוא בעצם וואי וואי וואי. והשווה של פעם לא תמיד "שווה" והחיים הראו לנו שמתמטיקה זה חידות פילוסופיות מורכבות.

אז הנה לנו תרגיל לשבוע הקרוב, לקראת השגרה, ה"שיג טוב" , שמתממשת ובאה עלינו.

"תְּשַעֲנוּ". תתכוננו, תהיו מדודים, תנסו לִצְפּוֹת – במקום לְצַפּוֹת (ולפעמים להיות מופתעים…) כי אין לך אדם שאין לו  שאון ושעה – רגע לעצור לתכנן ולהתכונן, כדי שלא יזלוג לנו הזמן כמו חול חורק ושורט בין האצבעות, אלא ידפוק הכי מאורגן שאפשר- כמו שאון בן חיל (הטעות במקור, ד.)

נון בית- אתם יודעים למה קוראים לקטנטנות בשעון  "שניות" ? כי כל ה"ראשונות"  יודעות שיבואו אחריהן עוד אחת.  זה פשוט מתוכנן ככה שכולן יודעות שתיכפ תגיע השניה הבאה בתור ,והן כבר מתכוננות אליה.

זו השגרה שלהן.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

אהבת עולם: הוא תמיד ישאר הילד שלך | דסי זייבלד בסוף, זה מה שהופך אותנו מכבשה בודדה לעדר / דסי זייבלד אפשר להגיד את זה? תפסיקו להבהל ממריבות! הנרות השקופים הללו:לפני שאתם מתעלמים מהילדים ה'נושרים' שלנו, אל תשכחו את הלב שלנו ההורים! תגידו מסטיק או תצחקו טבעי – המשלוחים הכי משוגעים שבא לי להעניק לכל מני אנשים