יש כלכך הרבה מושגים ומילים, שהתרגלנו אליהן – עמוסות במטען מסויים, לפעמים קדום מאד – מהילדות הראשונית שלנו, או עתירות כוונות מהסביבה שגדלנו בה. אנחנו שומעים מילה וכבר בראש במחלקת האסוציאציות מחליקות אליה באלגנטיות מילים נוספות שמאגדת לפעמים ממש "מצב" שלם. את הרגשות והנוף הכללי והנספחים ותתי הסעיפים.
ואז באה הכאפה, וכל המילה מקבלת משמעויות שלא הכרנו, וכותרות משנה ותוספו יומטוב או יום פחות טוב, והשטיח נשמט תחת הרגליים ואנחנו לומדים לחפש מחדש משמעות לחיים. וכך – מאגר מילים שלם הופך לפחות רלוונטי כפי שהכרנו אותו, כמעט כאילו שפה חדשה עבורינו.
אז איגדתי מילון מחודש של פירושים ופרשנויות לחיים החתרניים החדשים שלנו שזולגים תחת החיים שחשבנו שנחווה.
אהבה – לא מה שחשבתם. אהבה נקשרת אצלינו בתחילה עם חיבוק ונועם וכייפ ופוצי מוצי וכינויי חיבה. היום אנחנו כבר יודעים שאהבה זה דמעות וויתור וענווה והמון שתיקה. אנחנו מרגישים את האהבה בצורת קוועץ כואב בלב.
אנחנו יודעים בדיוק "איפה" זה לאהוב.
בית – פעם חלמנו על משו אחד, ביתו של אדם מבצרו, מקום בטוח, משו מאד ברור. היום אנחנו מבינים שקירות זה דבר אחד והאנרגיה בפנים זה משהו לגמרי שונה ושאפשר להרוס, מהר ויעיל יותר מכמה שהשקענו בלבנות.
גדר. גבול – אנחנו כלכך מנסים. בוחנים עם עצמינו גדרות וגבולות. משתדלים להציב. מקימים אותם שוב. נלחמים עליהם. נכנעים מולם. לפעמים הגבול מרסק אותנו דומם מנצח חי. אוף.
דרך – ואם אנחנו מבינים שזו דרך שאנחנו רק בחלק ממנה. שהיא ארוכה ועם פיתולים. ועליות ומורדות. אם נצליח לראות את החלקיות שבה, אולי נזכה להנות מהנוף.
הורות – עטפנו אותם בזרועות מגוננות. גם בגיל שכבר הם היו גדולים עלינו, והידיים קרסו. אנחנו ממשיכים לעטוף, ולהורות. לנצח.
אני אומרת לילדים שלי – ארבעים שנה אחרי המאה ועשרים שלי עוד תגידו "ככה אמא שלי הכינה את הדגים", "ככה ההורים שלי היו מתנהלים" …
יש דברים שהם נצח. איזה מזל.
ויתור -על כמה וויתרנו. על כמה גם הם מוותרים. ישלנו נטיה לראות כל אחד את הוויתור של עצמו, זה טבעי. אבל אולי אם נצליח לראות גם את הוויתור של השני ……
זוגיות – כן. גם את הוויתורים בזוגיות.
חיבוק – פעם פעם, כשהיינו ילדים, מי דיבר בכלל על חיבוק. על רגשות. אחר כך למדנו לבטא חום בחיבוק. היום אנחנו יודעים שחיבוק זה צורך בסיסי. זה חיים.
תחבקו.
טובנה – החיים עצמם. טוב + תובנה = טובנה. תתחילו לזהותותן על הדרך.
ואני ממש אוהבת תמילה הזו. אני משתמשת בה המון
ילדים – משהו מתוק כזה, וורוד ותכלת עם פעיה של שה. תמים. רך. מקשיב.
אז לא.
לפחות לא רק…..
כשלון – אל. אל תלכו לשם. תמיד תחפשו את האמא והאבא הטובים שאתם. זה שמישהו אחר עשה בחירה מסויימת – לא הופך אותנו לכישלון. וממש תקפידו לא להכליל את עצמינו ככישלון. אולי יש איזה כשל נקודתי בדרך, בר תיקון או לא. לא "אנחנו" הכישלון!!!!
לבוש – שלא שינו. וכששינו משתנה יחד עם זה כלכך הרבה. המילים שעולות לי בהקשר הזה הן – חרדה, בושה, אשמה זזתי לזארה. לגהץ קצת אשראי. או לבוש
מזמור לתודה – כל יום כל היום אפילו שלא תמיד מרגישים על מה. אפילו כשקשה לנו. אנחנו ממש לורוצים להתגעגע – למשהו שהיה נראה לנו רגיל פעם ועכשיו חסר מאיתנו .
נשימה – כמה פעמים ביום, לעצור ולעשות אחת מודעת, עמוקה כזו, עד קצה הריאות. זה מציל חיים.
סיפור – אז מה הסיפור שלכם. נורא אופנתי לדבר על "הסיפור" .
אבל בינינו…. אתם מאמינים לו? מי מנהל האירועים – הסיפור אתכם או אתם את הסיפור?
עין טובה – חייב. המון. בזוגיות. לילדים. זה עובד כמו קסם. תנסו.
פריחה מאוחרת – סחלב של ספטמבר – לא יפרח סתם ככה במרץ. תנו לו שמש ומים ותחכו שיפרח לו.
ציפיה, שאיפה – וההבדל ביניהן. ציפיות נושאות גם אכזבות. שאיפות נושאות אותנו כל הזמן כלפי מעלה, כי אין גבול לטוב. אל תצפו. תשאפו.
קשר – הוא קיים גם כשאנחנו לא נוכחים. קשר בין הורים וילדים קיים גם אם אחד מהם בצד השני של הכדור. אפחד לא יכול למסמס לכם אותו. אפילו לא אתם. הוא קיים. תאמינו בזה כב. זה דחוף.
רגע – לדעת לתפוס אותו. הוא חמקן. וברבים – הוא רסיסי האושר והנחת שלנו.
שיפוטיות – שימו במגרה תחתונה תשתמש רק רק כשצריך. במשורה. כמו במלח. אם תשימו יותר מדי זה לא יוצא טעים.
תורה – משה קיבל תורה מסיני. ומסרה ונמסרה, ומסרוה.
וגמנחנו מוסרים. כמו שאנחנו משתדלים. כמו שהם יכולים.
ואנחנו עושים את זה כלכך במסירות.
וב- אהבה.
תתחילו שוב מא'.
החיים מחזוריים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
