תגית: סופרות חרדיות

"הדרך הולכת ונעשית ירוקה יותר מרגע לרגע. השמים מעוננים והשמש יוצאת מדי פעם ושולחת קרניים צבעוניות, אפורות, אל היקום הפורח מהגשם שירד בשבוע החולף. 'איזה טיול ארגן לנו ארנולד שלך', נאנח ירמי בסיפוק..."

"הוא מביט על המילים שכתב. מילים פשוטות של יהודי פשוט. כמה היה רוצה להיות חלק מהאמת הזו הכתובה כחול על גבי לבן. אבל עוד דרך ארוכה עליו לעבור. כל החיים הם מסע, וכדאי שיבין דקה אחת קודם, שאם הוא יעלה על המסלול הנכון יש סיכוי שיום אחד יגיע...."

אתה לא ביש מזל וכוכבך לא החל לדרוך. אתה פוסע במסלול שלך, מסלול שבו אתה לומד, מחכים, מתקדם, איציק, הוא עונה לעצמו. מנסה לנחם את הרגש הפגוע שנותר בו למרות ההצלחה. האיש מעיר אותו מהרהוריו: ”יש לך תשובה, איציק, או אין לך?“ אז האיש יודע גם את שמו האמיתי. מעניין מאוד.

”'אני לא מצפה להישגים לא רעים, אני מצפה להישגים ה-כי מצוינים. ה-כי'. ירמי נשמע כועס ותוקפני. ליאור שקדי חוגג בשקט. כאלו הקלטות הן ההובי שלו...."

ירמי לא יכול לדעת. ומשום מה הוא חש ברגעים אלו שזו הפסגה שאליה הוא מוכרח להגיע. הקרב חייב להתחיל עכשיו. משרד הפרסום ’ריקובס ריקושט‘ חייב להגיע למקום הראשון. כל עוד הוא מנהל את המשרד.

"בעצם, זה לא מביך כלל, הוא סונט בעצמו. תשמח, איציק, תשמח. שמש ההצלחה מאירה לך פנים. אתה לוגם מלוא חופניים מעמד, כסף ואהדה. למה אתה מכניס מחשבות לא טובות? תשמח, איציק, הכל דבש עכשיו...."

"היא מתיישבת על הספה, מדפדפת בדפים המשובחים, רוצה להעביר את מחשבותיה לעולם אחר, צבעוני, שונה. פרצוף מוכר ניבט אליה מתוך הדפים...."

”אני צריך לשלם, מה שתרצו אני מוכן. רק אל תערבו את המשפחה שלי, במיוחד לא את אשתי. גם ככה אני מסובך עם הפרנסה. אבל גם אל תערבו את הורי. מגיע להם נחת ממני, באמת, ואין להם כסף. אז זה לא יעזור כלום“. הוא מסיים לדבר ומשתתק.

"אבל כעת, באמצע עבודות הבית לא מרגישה חלי כל הערצה לאיציק על המוסריות שלו, על השאיפה לצדק ולשלמות פנימית. רק כעס גדול מפעפע בה. כעס איום ונורא..."

”מה הוא רצה?“ תרחישים רבים מתרוצצים לו בראש. מה יכול הרב קליג לרצות מאבא שלו. ”אתה זוכר בוודאי, כשקניתם את הדירה התחייבנו כל אחד על שליש מהדירה, כך שתוכלו לקחת משכנתא שליש על מהערך?“