סיפור: החתימה / חיה ברון

"אני לא נחוש, חבר הצליח לשכנע אותי לחתום ערבות של עשרות אלפי

שקלים. הוא אדם טוב, אבל אני אברך כולל ואם חלילה… לא יכול לראות את

עצמי שוקע בבוץ של חובות". פרידי הנהנה תוך ערבוב הסלט. בעלה

גילה את הסוד מראש: בסוף הוא חתם ואם חלילה אותו אדם לא יוכל

להחזיר את חובותיו יהיה החוב מוטל עליו. מזלם שהם חלק מקהילה

איכותית של משפחות יראות שמים ודברים כאלו כמעט לא מתרחשים.

מוזר, אבל החתימה הזו נקשרה במוחה לסלט קצוץ דק דק.

בכל ערב היא משתדלת להקדים את בואו עם סלט מוכן, אבל באותו ערב,

ארבע חודשים אחרי החתימה ההיא, הוא פתאום הופיע כשהיתה באמצע

החיתוך, היא הסתובבה וראתה את פניו החיוורות.

"מה קרה?"

"את זוכרת שחתמתי ערבות לחבר? הוא הסתבך כלכלית וברח לחו"ל.

כבר פנו אלי…"

פתאום היא הבחינה שהעגבניה התיזה מיץ אדום על המפה, ובסך הכל כבר

הגיע הזמן להחליף אותה.

"אני חושב לקחת על עצמי עבודות נוספות בין הסדרים, ואולי כדאי שגם את

תבדקי מה תוכלי לעשות. נצטרך להצטמצם".

אצבעותיו תופפו על המפה המוכתמת. "אני נורא מצטער, עשיתי טעות".

"לא נורא" היא מצאה עצמה מנחמת בשפתיים נוקשות. "לא רצית לעשות

רע, להיפך, רצית לעשות טוב".

הוא הרים אליה עינים מעודדות "תודה לך".

"מי זה הלווה הזה?"

"מי?" הוא נשא אליה עיניים תמהות.

"זה שחתמת לו, שברח. מי זה?"

"אני חושב שזה לשון הרע."

"מה? החיים שלי הולכים להתהפך בגללו ואפילו אסור לי לדעת מיהו?"

הצחוק שלה התגלגל במטבח, יכול להיות שהמורה לספרות קראה לצחוק

הזה אירוניה?

מתברר שכן, החיים שלה הולכים להתהפך בגללו ואפילו אסור לה לדעת

מיהו, אסור.

"זה לא יכול להיות!" היא טענה והתווכחה ושכנעה. ובסוף בעלה

נכנע.

"אם תרצי-אספר לך, רק אני מבקש שתחשבי על כך. זה תלוי בבחירה

שלך."

והיא בחרה.

ונתנה תשובה חיובית.

כן, היא רוצה לעמוד בדברי תורה, גם כשהיא צריכה כל ערב לעמוד על

הרגלים במכירה של בלוי ולמכור לאנשים ביצים וטיטולים. כן, היא רוצה

לשמור על המצוות גם כשהיא צריכה לגלות שהתנור סיים את תפקידו ואין להם

כסף לטכנאי. אפילו שהם עובדים כל כך קשה, ואין לה אפילו על מי לכעוס על החיים שנהיו כל כך קשים וקצה החוב רחוק.

רק להתפלל וקצת לבכות.

ויום אחד הגיע קצה חוט, רק קצה, בלי חוט שלם מאחוריו. אבל אפילו טיסה לשבוע לאמריקה עם אמא לחתונת בנה של דודה שינדי יכולה להיות נהדרת, קצת שחרור, ודודה שינדי משלמת הכל. ופרידי נסעה, הכל היה מבלבל ושונה ומסחרר ונחמד עד מאוד, ופתאום! ישראלית. זו היתה חני, בת מחזורה של פרידי, מתברר שעברה לאחרונה לברוקלין והיא שכנה של דודה שינדי, אבל החביבות המוכרת פינתה את מקומה לשחצנות או קרירות ואולי שפיפות, פרידי לא הצליחה להגדיר. על כל שאלה היא ענתה קצרות וממש לא

התעניינה בה. בשבת שבע ברכות הגיע פרידי למסקנה שחני פשוט מתחמקת

ממנה.

הראש שמורגל להכיר בחשיבותה של שמירת הלשון ניסה ללכת הלאה, אולי

קשיי המעבר הפכו אותה למסוגרת? אולי היא מתקשה להשתלב בחברה

האמריקאית ולא רוצה להבליט את היותה שונה? כך או כך פרידי השתדלה

לחייך אליה ולטעת בה כוחות.

בשבע ברכות האחרון הן נפגשו בברזים המעוצבים של נטילת ידיים והיא

חיפשה מילים נעימות שיחמיאו לחני ויחזקו את מאגר הכוחות שלה. היא

סיפרה לחני כמה היא שמחה לפגוש בה, והחמיאה על המטפחת המוצלחת

המתאימה לפנים. חני כהרגלה הגיבה בחמיצות. פרידי כבר היתה במקום

אחר ומיד אחרי ברכת המזון מיהרה לצאת. בעוד שלוש שעות יגיע רכב

שיאספם "קנדי". רוב הדברים ארוזים ובכל זאת, תמיד יש דברים של

הרגע האחרון. כמה טוב היה כאן! תודה לה' שנתן לה את ההרפייה הזו

מהמרוץ.  היא תשוב מחוזקת לתפקידים שלה. גם אם הם קשים למדי.

בדיוק כשהיתה מכופפת למזוודה ומנסה למצוא מקום לדחוף את הצעיף

נשמעה דפיקה בדלת החיצונית של הביסמענט, פרידי הזדקפה ומיהרה

לפתוח. "חני?" זו הנהנה ,ופרידי הזמינה להיכנס. חני התיישבה על

הכורסה ופתאום, פרצה בבכי. פרידי היתה המומה. מה היא אמורה

להגיב?

אחרי כמה רגעים פסק בכיה של חני והיא נשאה עינים רטובות לכיוונה של

פרידי: " את יכולה להסביר לי איך את כזו? איך את כזו נאצלת?

מאיפה יש לך כאלה מידות?" פרידי הייתה המומה משטף המחמאות,

וחני המשיכה במונולוג שלה:" מקודם הגעתי הביתה ואמרתי לבעלי:

"נכון אנחנו מתאמצים להשיב את החובות לכולם, אבל את החוב שלהם

אנחנו חייבים להשיב ראשונים. היא מתייחסת אלי כאילו לא הפכנו להם את

החיים. אני לא יכולה להאמין שאנשים מיוחדים שכאלה סובלים בגללנו.

אז הנה, בעלי השיג הלוואות וכל החוב שלנו כאן לפנייך". היא שלפה

ערמת שטרות מתיקה וביקשה מפרידי לספור.

ופרידי ספרה,

כי פרידי בחרה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

לכל בלון יש כתובת – מטריית הבלונים בחתונה היסטורית… היום נתמקד בציורי עצים. כל אירועי סוכות לאישה החרדית במקום אחד הילדים משתעממים? משחקי חברה קלילים ומהנים לילדים/ רחלי גוטליב סיפור לשבועות: "ותלכנה שתיהם " / רחלי פאהן