תרשו לי לשאול אתכן: אם אתן הולכות לחתום על מסמך חשוב מאוד עבורכן, ויש בו עשרות סעיפים שכל אחד מהם משמעותי לחייכן. חוזה שאתן הולכות לחתום עם אח"מ מפורסם שההתקשות איתו סוללת לכן דרך בהרבה ממישורי חייכן.
היכן מתאים לכן ,אינטואקטיבית, לבצע את מעמד החתימה: באולם מכובד בעל וילונות ארוכים בגוונים קרים של כסף- שמנת או בנוף פראי מיוזע על אדמת בני ברק וגלילותיה? (בתשובה נסינה להיזכר בתקופת האבן של לפני פרוץ הקורונה)
עד כאן השאלה, התשובה.
עכשיו סיטואציה מהחיים: כשירדתי במדרגות בואכה חוף הרחצה שרתון, ולידי חלפה נערה בלבוש מינימלי ובלגלוג מקסימלי, חלפה בי המחשבה: בטח היא מרגישה הכי מנותקת מהתורה. לדידה פאנטיות ותורה חד הם.
לילה אחד כשחזרתי עם ידידה מסעודה מפוארת של סיום, היא שחה לי כמה קושי יש לה להתחבר לעולם התורה . משום שהיא… מגיעה עמוק משם. השריטות… הניראות… החובה להתאים את עצמה לכותל למזרח הטריפו את נפשה.
ערב אחר כך (בלי גוזמא) התקשרה אלי ידידה אחרת וספרה לי כמה לא קל להתחבר לעולם התורה. היא נולדה בסביבה פושרת למדי מבחינה תורנית . הצעדה שהיא עושה בגפה , תוך כניעה לבורא ולימוד מעמיק ואין סופי- ראויים לכל הערכה, למרות זאת היא מרגישה שעדיין לא הגיעה ליעד המבוקש.
ויש את מי שתלך ברחוב ותתקשה לראות כרזות של הוראות הרבנים. בעיני נפשה תורה ונוחות, תורה ורווחה אינם יכולים לדור בכפפה אחת. נפשה במר תבכה.
חברה קרובה הייתה צריכה לעבד עם עצמה הרבה רבדים , לאחר שבעלה פרש מהיכל התורה לאולמות ההיי טק.
בעוד מספר ימים נעלה נרגשות וחגיגיות במדרגות בית המדרש. המדרגות העתיקות שכבר שנים מטפסות בהן נשות ישראל, הצעירות , המבוגרות, הקרובות והפחות.
באנה נבטיח לעצמנו נאמנה: גם לנו , לכל אחת ואחת מאיתנו מגיע להנות בערב הזה.
כי לכולנו, אבל ממש לכולנו יש חלק בתורה.
זו לא מליצה .
זו האמת הכי אמיתית, הכי כנה שיש בעולם.
גם לבחורה משרתון, גם לתלמידה שלי שכאבי הנפש שלה איימו עליה והיא נפלה שדודה לרשתות כאלה או אחרות, גם לקרובות, גם לרחוקות.
לכולנו חלק. נאמן. בהשם ובתורתו.
עובדה. היכן בחר השם לחתום עמנו את החוזה המשמעותי עלי אדמות?
במדבר.
ולא
לא היו שם וילונות פאר או משחקי תאורה (מלבד הקולות והברקים ככתוב בתורה, כמובן).
פשוט ביותר.
מדבר.
מקום הפקר.
הכי לא מתאים.
הכי כן מתאים- שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
ולא משנה עד כמה הוא שרוט, פושע, רחוק, קרוב שנשרף, שרוף שהצטנן.., או סתם יהודי שלא הכי מרוצה ממצבו.
(יש מקום לכאב, אך הוא לא מרחיק מן החיבור המאפשר לתורה)
כולם , יכולים לבוא וליטול. זהו שפע אינסופי שאינו תלוי בדבר!!!
באנה נשמע את הצלילים , נראה את בחורי החמד מקפצים, נקלוט את הגימלאי שמחזיק את ספר התורה ואין בטוח ומאושר ממנו.
פשוט נרשה לחוויה הזו לגעת בנו.
וכשישירו שם או אולי ישאגו- אשרינו מה טוב חלקנו- נרשה לעצמנו להרגיש חלק מהשיר הזה אותו שרים החג הזה באלפי קולות בקרית ספר, בדימונה, בכרמיאל, מונטריאל, אנטוורפן וקייב. שפה אחת לכולנו. לכולנו ממש.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מרגש !!!אמיתי!!!
יישר כוח!