שקועה בערימות של "והשיאנו": דסי זייבלד תמיד בסדר

אני יודעת שאצל מלא נשים כבר כל הבית מתוקתק.

הפסח כבר עמוק בארון והחריצות רוקדת עם פירורים של חמץ.

אני יודעת שיש זריזות שהספיקו אפילו לעשות מימונה עם ריבות ומופלטות ודבש וחמאה.

אני יודעת שיש אלופות ששכחו כבר את מה שעברנו פה בשבוע האחרון , כולל את הקריעה הגדולה (של הים, אחותי, של היםםםם) אבל אצלי העניינים מתנהלים השנה קצת בעצלתיים.

בשנים שעברו, לוידת איך אבל החג היה ארוז אחרי שעתיים. השנה משהו נמשך ונמתח ונמרח

וכך אני מוצאת תצמי עם ערימות של גביסות, עם תפזורת של חפצי פסח על השולחן בסלון, וחלקיקי שאריות בלגן בכל מיני פינות של הבית.

השנה אני ממש רחוקה מהמדליה.

עייף לי, לאט לי, ומשום מה גם לא לחוץ לי.

והאמת-

שקודם כל אפצח בהתנצלות

כי באמת- כשאין קטנטנים בבית הלחץ הוא אחר. אין מי שידחוף חמץ לעומק מפות הפסח, ויתחב ביסלי לארון כלי הפסח וימרח שמני קטניות על התנור שבדיוק ניקית, ואולי בשל כך אני די רגועה עם העירבוביא המאורגנת של הפאזל הלא ברור בבית. באמת כשהיה לנו טף מטופטף בבית הקפדנו לסלק הכל הכי מהר שאפשר ולא העזתי לעצום עין עד שהחמץ שרר פה במלוא עוזו, אחרי הטמנה עמוקה של כלי הפסח.

ובכל זאת-

ואף על פי כל כן-

אני מסתובבת לי בבית ומסתכלת על כל הפינות שעוד לא מאורגנות ורואה בהן כמה עבודה עוד נשארה לי…

אבל מה שאני רואה בהן, זה את הנכדים שלי, את האורחים, את כל האוכל שזכיתי לבשל ולהאכיל, את כל החוויות הנחמדות שהיו פה בשבוע האחרון. את המזרונים שהילדים קפצו עליהם, והשמיכות ששוקו השפריץ עליהן, את השקית של החטיף שמצאתי ומשחק הקלפים שלא מסודר בדיוק כמו שאני אוהבת, ואני מרימה עיניים לשמיים ואומרת

תודה השם

תודה השם

לא מובן מאליו

תודה השם.

כי החג הזה

"לשנתי" מלאאא לשונות של גאולה – והוצאתי ועירבבתי וצחקתי וחיבקתי וחילקתי והרמתי ושרפתי והמלחתי ופטפטתי ורדפתי ונתתי וקיצצתי וקיפלתי והוצאתי ועירבבתי הכנסתי ועשיי כל מה שצריך כדי שהעם הזה שהיה פה ייתי ויפסח כבני חורין.

ואם ברגיל שלי, הרי בפיתה עם פסטרמה דיינו, או מצה עם שוקולד.

אבל כדי שהחג יהיה שמח ומהודר, התאמצתי והשתדלתי ושימחתי וייקרתי.

והיום הזה

אני מסתובבת בבית ואומרת כל הזמן לעצמי מילה אחת, שוב ושוב : "והשיאנו"

אתמול, במנחה של שביעי של פסח,שבעצם היתה התפילה האחרונה

לחג הזה שמתי לב למילה הזו והיא ממש ריגשה אותי. כבר שנים שאני מתפללת אותה והפעם שמתי לב אליה.

כי מה זה "והשיאנו"-

השא עימנו, המשך לנו,את ברכת מועדיך.

במילה הזו אנחנו מבקשים שימשיך השם לנו את השפעת הטוב של המועד אל תוך השגרה הפשוטה שלנו. המשך לנו, צוק לנו, את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולששון,

וממש ממש התרגשתי ממנה.

וכל היום הזה , ביבשת הבלגן שנוצרה סביבי- אני הולכת לאט, מחזירה דברים למקום, תולה גביסות , ממיינת חפצים, ואומרת לעצמי "והשיאנו".

מאחלת לכולנו

שישיא לנו השם את הברכה, כל אחד מה שניתה הברכה עבורו בחג הזה

לחיים

ולשלום

לשמחה

ולששון

לקיץ בריא עם ישועות

ובנים שישובו הביתה.

קיץ בריא ואופטימי

אפילו אם יבוא עלינו קיץ של ארבעתלפים מעלות בצל.

והשיאנו

והצילנו🙃

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

בכל בית יש ריח מיוחד בערב פסח, נשמת אותו כבר? | דסי זייבלד געגוע בחמוץ מתוק | דסי זייבלד השנה הרמתי ידיים (ורגליים על הספה)