גליה דוד, אמא של החטוף אביתר דוד, מתארחת בפודקאסט של העיתונאית אפרת פינקל – ומדברת על האימה, על התקווה, ועל השאלה שהפכה לבלתי נסבלת: ‘מה שלומך?’
///
בפרק מטלטל של הפודקאסט “כן, אפרת פינקל”, מתארחת גליה דוד – אמא של אביתר דוד, אחד מ-59 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה. בשיחה חושפנית, רגישה ונוקבת, היא פותחת צוהר לחיים בצילו של כאב בלתי נתפס, ומדברת על הצורך להמשיך לתפקד כשהלב שבור.
“השאלה ‘מה שלומך’ הפכה להיות מכה. כל פעם. כי מה זה מה שלומי? זה הפך לשאלה הכי כואבת בעולם.”
במשך שעה וחצי של שיחה אינטימית, גליה מתארת את הרגעים הקשים – מרגע היוודע דבר החטיפה, דרך הסרטון שבו הופיע בנה אחרי חודשים בשבי, ועד למפגש השבועי שמתקיים בכיכר – ה”ג’אם של אביתר” – שבו המוזיקה מנסה לרפא את מה שהלב כבר לא יודע להכיל.
“אני לא אמא של גיבור. אני אמא. והילד שלי חגג כבר שני ימי הולדת בעזה. זה לא גבורה – זו זוועה.”
“אנחנו לא צורחים. אנחנו לא שורפים. אנחנו מדברים. אחד על אחד. אל הלב. זו הדרך שבחרנו.”
הפרק יוצא לקראת יום השואה, ובלי השוואות מספריות – הוא מזכיר שדווקא בימים כאלה, כשאנחנו זוכרים את העבר, חייבים להביט גם על ההווה. ועל האימה שקורית כאן, עכשיו, בחיים של כולנו.
“החטופים חווים שואה. זאת לא מילה מוגזמת. זה צינוק, זה רעב, זה טרור יומיומי. זה לא תנאים של חיים.”
“אני לא בטוחה בכלום כבר. לא אם נשאר פה, לא אם נלך. אני יודעת רק דבר אחד: כשאביתר יחזור – נקשיב לו. ונחליט יחד איך ממשיכים.”
פרק חובה. עדות חיה של אמא שלא איבדה את עצמה – וגם לא את התקווה.
האזינו עכשיו בדוסקאסט:
https://www.doscast.co.il/episode/9780
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
