חלפו להן שבעת השבועות מאז פסח, ואנחנו שוב מוצאות את עצמנו מול חג הגבינות, בגדי הלבן והבלינצ'ס. כלומר, חג מתן תורה, החג השני מבין שלושת הרגלים.
אין מה לעשות, קל יותר להזדהות עם מתכון לעוגת גבינה מאשר עם קורבן העומר או ביכורים. ובכל זאת, כולנו שומעים שוב ושוב שלחג הזה יש גם… משמעויות רוחניות. אבל…מהן?!
אם עברת עם ילדייך, על שמות החג, על המנהגים, ואולי אפילו נזכרת מה זה 'מגל' והקשר שלו ל 'קציר חיטים'. אבל נדמה לי שיש קשר אחד שלא תמיד מקבל את היחס הראוי, למרות היותו מרתק במיוחד, והוא עובר דווקא דרך סיפור חייה של נסיכה גויה, שעוברת מסלול חיים טרגי, מתגיירת, נישאת לשופט זקן, מתאלמנת מיד לאחר מכן – ולבסוף הופכת לאם המלכות, להיות השורש של משיח בן דוד.
מגילת רות. אחת מחמש המגילות שבכתובים, ואחת משתי מגילות בתנ”ך שנושאות שם של אישה. סיפור עלילתי מרתק, שיכול היה בקלות להפוך לרב־מכר סוחף– אבל מה הקשר שלו לחג השבועות? ולמה דווקא אנחנו, הנשים, נקראות להקשיב לו כל כך מקרוב?
בחג השבועות אנחנו זוכרות את הרגע הדרמטי בהר סיני – העם מקבל על עצמו עול מצוות, מתוך אמון מוחלט, בלי לבדוק באותיות הקטנות: נעשה ונשמע. זה רגע של חיבור טוטאלי לבורא, של מסירות. של התמסרות. של "זכרתי לך חסד נעוריך"
רות, הגיורת, עושה מהלך ממש דומה: מקבלת על עצמה עול מצוות, משאירה מאחור את עמה, את עברה, את אחותה, את הנוחות והביטחון – והולכת באמונה, אל "ארץ לא זרועה"
אבל מגילת רות לא מדברת רק על מסירות לתורה. היא מדברת בעיקר על נשים. על כאב. על התמודדות. ובעיקר, על בחירה.
רות ונעמי מאבדות את כל מה שיש לחיים להציע – בעלים, בתים, פרנסה, מעמד ושייכות. הן נשארות בלי כלום. עולם שלם שנבנה בעמל במשך שנים מתפרק להן מול העיניים. והיה ברור לגמרי – הן היו אמורות להישבר. להתרסק. לבכות את חייהן. להישאר מתחת לשמיכה עד היום. להישאר מאחור. לחוות את ההפסד.
אבל הן בוחרות אחרת.
רות לא מתעלמת מהכאב – היא פשוט שואלת את עצמה שאלה אחרת: מה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות עכשיו? היא לא מדברת גבוהה־גבוהה, וחיה בדמיונות. היא פרקטית. מעשית. היא מלקטת שיבולים. עוזרת לחמותה. שומרת על צניעות. פועלת בנועם. לא כי זה קל, או כי זה נוח – אלא כי זה הדבר הנכון לעשות עכשיו. היא בוחרת באמונה, בעשייה, באחריות. היא בוחרת בחיים.
והשאלה שלה, כל כך פשוטה וכל כך נוקבת, ממשיכה להדהד גם אלינו.
כי גם אנחנו חיות במציאות לא פשוטה. אף אחת לא חיה חלום ורוד מתוק. לכל אחת יש קשיים – בפרנסה, בזוגיות, בגידול הילדים, בבריאות, בבלגן של היום־יום.
רות מלמדת אותנו לא רק לקבל את התורה – אלא לחיות אותה. לא רק להאמין שהכל לטובה – אלא לפעול מתוך הידיעה הזאת, ברגעים הכי לא פשוטים. דווקא כשקשה. דווקא כשלא מסתדר. דווקא כשהכל הפוך.
היא לא באה לדרוש מאיתנו גדולות ונצורות. היא באה להזכיר לנו:
אל תישארי במקום של תלונה. אל תשקעי ברחמים עצמיים. לא משנה עד כמה טרגיים חייך
תתמסרי. תסמכי. תעשי. תשני. תאמיני.
כי שינוי אמיתי קורה, לא מתוך מרה שחורה – אלא מתוך עשייה אמונית.
רות, האמא של הגאולה, מבקשת מאיתנו רק דבר אחד – לא להפסיק לשאול:
*מה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות עכשיו?*
ואחר כך – לשאול שוב. ושוב. כל פעם מחדש, במשך שבועות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
