לפני מספר שבועות דברנו שכהן חייב להיטמא לשבעת קרוביו שנפטרו גם אם מצד עצמו היה בוחר שלא להיטמא אליהם. בפרשת השבוע הנוכחית אנו רואים שהדין שונה במקרה של נזיר – "לאביו ולאמו ולאחיו ולאחתו לא יטמא".
נשאלת השאלה למה? במה שונה הנזיר מהכהן?
אומר בעל ספר החינוך כך: לפי שכהן הרי לא קבל על עצמו את הקדושה, אלא נולד כהן והקדושה חלה עליו מאליה, ויתכן איפוא שלא יוכל לעמוד בניסיון לכשיאסרו עליו להיטמא להוריו. לעומת זה הנזיר, אשר אסר על עצמו את הנזירות מרצונו הטוב, הרי מן הסתם בדק עצמו והשתכנע שיוכל לעמוד בכל הניסיונות הכרוכים בכך.
אנו רואים פה שהכהן כיון ש'נולד על ההר' (כמו במשל הידוע על מטפס הרים שחלשה דעתו כשראה שילד קטן נמצא כבר על פסגת ההר, אמר לו הילד "נולדתי כאן!") ולא עשה שום דבר בשביל להיות קדוש, אלא קיבל את הקדושה ללא עבודה, בעצם חסר את הכלים והיכולות שיש לנזיר שנעשה קדוש בשל הבחירה שלו לעמוד באתגרים שמביאה איתה הנזירות.
הגיעה אלי לקוחה מתוקה שאמרה לי "שלחו אותי לטיפול, אני לא יודעת מה אני עושה כאן". שאלתי אותה: "שלחו אותך אלי או שבאת אלי?" מתוך הבנה שההחלטה להתחיל בעבודה עצמית חייבת להיות של המטופלת בעצמה. בבחירה לצאת למסע של עבודה עצמית טמון כח רב ששמור רק למי שבחר לעבוד. לכן אני מקפידה לדייק שאלי מגיעים לטיפול מבחירה ולא נשלחים על ידי אף אחד.
שבת שלום
בתיה הרשקוביץ,
יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
