אם יצאתם פעם מוקדם לאיזה טיול מתוכנן, ותהיתם איך ייתכן שיש אנשים שכבר יצאו לריצה בשעות שהעולם עוד מנמנם – אולי עברה לכם בראש המחשבה: למה דווקא הרצים של הבוקר תמיד נראים מלאי חיים, חיוביים ולרגע לא מתלוננים? אז הנה סוד: לא רק שהם לא סובלים מהשעון המעורר, הם גם פשוט אנשים טובים יותר. ובאמת, יש לכך כמה הסברים אנושיים, מדעיים ואפילו פילוסופיים.
משמעת עצמית חזקה והיכולת להתמיד גם כשלא נוח
לקום בשעות המוקדמות של הבוקר, במיוחד בחורף, זה לא עניין פשוט. מי שעושה זאת מוכיח לעצמו ולסביבה שהוא מסוגל להתגבר על הרצון להישאר במיטה החמימה, דוחה סיפוקים ומאמץ התנהלות בריאה גם כשלא הכי נעים או קל. אנשים כאלה נוטים להחיל את אותה נחישות גם ביחסי אנוש: יש להם סבלנות, כוח רצון, ואפשר לסמוך עליהם.
פרגון לעצמם וגם לסביבה
מחקרים מראים שריצה משחררת אנדורפינים ושאר חומרים חיוביים בגוף, אך התוספת הטובה באמת היא שמי שמצליח לדאוג לעצמו ולהתחיל את היום בניצחון קטן, ממלא את עצמו באנרגיה שעוברת הלאה לסביבה. רצים מוקדמים נוטים לעודד, להרים ולפרגן לאחרים, אולי כי הם כבר יודעים כמה טוב להרגיש הצלחה ורוצים שגם לאחרים תהיה הרגשה דומה.
חידוד ערכים פנימיים וכלים להתמודדות עם אתגרים
לא כל יום בא בקלות, אך רצים של הבוקר מתרגלים לעמוד מול עייפות, קור, גשם או חוסר חשק. מי שבוחר להתחיל את היום בדבר הכי מאתגר, יודע להתמודד טוב יותר גם עם הקשיים האחרים שמגיעים בהמשך היום. הגישה הזו הופכת לאט לאט, לא רק להרגל גופני, אלא לערך פנימי שמכתיב איך מתנהלים מול העולם והאנשים בו.
השפעה טובה על הסביבה הקרובה
מסתבר שהרגלים טובים מדביקים: כשרואים מישהו בבית קם מוקדם להתמיד ולרוץ, זה יוצר דוגמה אישית, ממריץ ומוביל גם אחרים לנסות. בין אם ילד שמביט בהורה, בן זוג, או אפילו השכן שפתאום מתחיל לחשוב על בוקר רענן יותר, האנרגיה הזו מתפשטת.
אז בפעם הבאה שאתם רואים מישהו רץ לפנות בוקר, נסו להיזכר: הוא לא רק משתפר גופנית אלא גם אנושית. יכול להיות שזו בדיוק ההתחלה לאנשים טובים יותר; כאלה שיודעים לא רק לרוץ רחוק, אלא גם להעניק הרבה לסביבה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מעניין…
אבל באמת אין כמו שעות הבוקר המוקדמות להליכה טובה.