את הטור הזה אני יכולה להתחיל באלף דרכים:
אז אם אתם שואלים איזו חופשה היתה לנו אטקראיבית…..
טייק וואן
או:
ריבונו של עולם, בריה אחת בראת בעולמך, וזבוב שמה……
טייק טו.
או:
אומרים שידידו הטוב של האדם הוא הכלב.
טעות. זה הזבוב.
טייק סרי
אבל בואו נתחיל מסודר, מהתחלה.
זה היה לפני כמה שנים.
נסענו לחופשה, האיש ואני, לארץ ההרים הכחולים- לאוסטריה.
הגענו לסרפהאוס ,עיירה יפיפיה רכובה על הרי טירול- ביום ששי בשעות אחה"צ המוקדמות.
באמתחתינו אי אלו כמה טונות של ירקות, בשרים, חלות ודגים (שבחלקם הצטיידנו בארץ, וחלק ב"כושר סיטי" בציריך) כדי להתארגן על שבת קולינרית חוויתית, באוויר הנהדר של ההרים.
הגענו לצימר/דירה הנחמד שהזמנו, והכנסנו את הפעקאלאך.
ודסי, כמו דסי, דבר ראשון ניגשת לחלון לראות איפה ומה.
והנוף מהחלון – – –
מ ט ר ף .
מוציאה פלאפון
פותחת חלון
ויללא, מצלמנת.
התמונות – גלויה. בלי עריכה, בלי לעשות כלום, תמונות אגדה.
האוויר צלול,
הצימרוני מושקע ונקי, ואנחנו מתחילים להתארגן במרחב.
המבוגר האחראי (בחייאת, אתם יודעים שזה לא אני) מתחיל להכניס קניות למקרר, ואני מסדרת לי תחיים לימים הקרובים במדפים ובארונות.
ואז זה התחיל.
זבוב
ועוד אחד
ועוד שניים
ועוד עשרים
ועוד מאההההה
ופתאום החדרים מלאים זבובים, בכמות שלא מביישת משפחה מהכפר, שבאו לבקר את אח שלהם בביתחולים.
אני קולטת שזה לא בסדר, ומתקשרת לבלאבוסטע שלנו לדווח ולשאול מה עושים.
היא אומרת שכן, היא יודעת, אבל היא לא בבית, תיכפ היא תבוא ותעזור לנו, יש לה משו שיעזור, ושחבל שפתחתי את החלון כי הם מאווררים רק מוקדם לפנות בוקר, או ממש בלילה. (אני מתפעלת שהיא ציפתה שננחש את זה, כ י זה לא היה כתוב באף מקום …..)
אנחנו מחכים, לבוסית, ובינתיים עוד יצורים עם כנפיים באים להגיד ביטישען דאנקישען. המצב נהיה בלתי נסבל, ואנחנו מחליטים לא לחכות עד שהגברת תחזור אלא ללכת למצוא פיתרון.
בדקנו בגוגל פתרונות לזבובים, ובצר לי העליתי סטטוס בוואטסאפ אולי מישהו מכיר פיתרון.
ידיד טוב הרגיע אותי שמדובר בזבובים אלפיניים, נקיים ואסתטיים, ויהודים רחמנים שלחו לי את מיטב עצותיהם. וכך, עם חבילת עצות נכבדה יצאנו לחפש סופרמרקט או בית מרקחת כדי לנצח תסטטיסטיקה. (חמש מאות זבובים על אדם, תסכימו איתי שזה לא הגיוני…..)
אז מה עושה יהודי טוב בערב שאבעס קוידש ?
נחוווווון.
מטייל בסופר ומחפש ספריי נגד זבובים, ולבנדר, וציפורן ושאר ירקות ורעלים למיגור החוויה.
כשהגענו לחדר עם הנשק, המצב היה קטסטרופה.
נראה לי שהיו שם אלפים.
אלפים.
קראתי שוב לבעלת הבית, שעמדה המומה ולא ידעה מה לעשות.
בטובי הרב, המלצתי לה להביא שואב אבק, ומשום שלא ידעתי לומר את המילה באנגלית עשיתי לה פנטומימה כולל דיבוב קולי לפעולת השואב. היא הלכה להביא את ה "הובר" שלה, והזעיקה גם תגבורת…. את בעלה.
שעה וחצי !! (בלי הגזמה, בדקתי על השעון) נלחמו היא והעזר כנגדה בבעלי הכנף. ישבנו בחוץ וחיכינו שתחזור לצימר שלנו השלווה.
ועוד חיכה לי לבשל לשבת…. ולסיים לסדר……
בזמן שחיכינו בחוץ, הסביר לי הסבאלה, אבי המשפחה , זקן חביב ואיש עמל, שככה זה באביב- יום קודם היה גשום, והאוויר קר ולח. ובחדר שלנו האוויר יבש וחם, והזבובים פשוט מחפשים מקום כזה. בקיצור סבאלה, תגיד : "החברה עשו עליכם סיבוב, ופתחו בסלון שלכם סאונה יבשה"
לאחר שעה וחצי של עבודה מאומצת, הם קראו לנו פנימה לחדר שנראה נקי ונעים כבתחילה.
היה ברור שאת החלון אני לא פותחת.
והאמת שזה ציער אותי, כי היה חנוק קצת. ובחוץ האוויר כלכך נקי. אבל מה לעשות, זה המצב כרגע , ויללא נזרום.
ליל שבת
הדלקתי נרות
ואנחנו יוצאים למלון שיש בו יהודים לתפילה.
חזרנו, שלום עליכם (מסכנים המלאכים של טירול, זה מה זה גבוה ודי מבודד…. זה המון לטפס ….) קידוש, וסעודה, והזוג העייף הולך לישון…..
א ב ל
אם היו אלף זבובים
מסתבר שהגוייטע שאבה תשעמאות ששים.
איזה ארבעים נשארו בחדר. והתחילו לטייל סביבנו.
ועכשיו שבת.
ואסור להרוג.
ואלה זבובים חברותיים מאד.
וכל הלילה מצאתי את עצמי מתעוררת שוב ושוב מזבוב שבא לבדוק אם אני נושמת.
הידיים התנועעו כמו וישרים להעיף תסחורה הצידה, ועכשיו זה אולי נשמע מצחיק….. אבל הייתי מיואשת.
קרועה מעייפות
אין פיתרון
החלון סגור
והשינה ממני והלאה.
הוצאתי בגד תחרה/רשת מהמזוודה, ושמתי על הפנים, כמו כילה, התכסיתי כמה שיכולתי, וניסיתי לא לשמוע את הסודות שלחש לי הזבוב שהתעופף לי ליד האוזן .(הוא, נשותיו, בניו שכניו, וכל אשר לו)
וכך
בין עפעוף לנפנוף עברה שבת, שמצד אחד היתה טעימה, יפה חווייתית כייפית ומיוחדת, ומצד שני מעייפת מאדדד. לא מנוחה כמעט .
זה לא היה פשוט.
השתדלנו לקחת תבאסה בסבבה, אבל קשה להיות כל הזמן אדישים כשמטיילים עלייך דברים…..
וכך, כל השבת התבשל במוחי מסע נקמה לידידינו בעלי הכנף.
סופסוף שקעה החמה (21.30) והכוכבים הואילו לצאת (22.20).
הבדלה
ו……. יללללאאאאאא
מכות!!
ופה עמדה לנו ישראליותינו, למיגור הטרור ולוחמת גרילה. חמושים בספריי, וכלי נשק נוספים יצאנו למלחמה שננצח בה.
החייל האמיץ תרגל צליפה למטרה בגומיות כמו לפני יובלות, כשהיה בישיבה, והלוחמת, כלומר אני- עם צלחת חד פעמית, זבנג וגמרנו. (ככה עשרות פעמים….)
זה המקום להודות לעיתון בקהילה, שהתגלה שימושי מאד, הן לקריאה מרתקת בשבת, והן בקיפול מוספי הילדים והנשים בתור פראקר להפליק מכות לאוייב.
בעיקרון, עשינו תחרות, מי הורג יותר, אבל איפשהו בדרך איבדתי תחשבון.
ואחרי חצי שעה של פעילות גופנית מאומצת, רוויה באמוציות והמון עייפות
נראה הצימר שלנו כמו שדה קטל.
עשרות גופות של זבובים על כל משטח אפשרי.
זו פעם ראשונה נראה לי, שהרגשתי צורך קיומי וחזק לנצח, כי ברגיל אני בכלל לא תחרותית. זו פעם ראשונה שהרגתי ג'וק בלי לבקש סליחה או להתנצל מהחרק.
וזו פעם ראשונה שאספתי ת'גופות שלהם בטישו אחת אחת וקברתי אותם באסלה.
ויבוא השקט על הארץ.
ואז הלכתי להתקלח.
שעה תחת המים, כי כל הגוף שלי גירד מרב קריזה.
וישנתי טוב
תודה ששאלתם.
תכלס אני שוקלת תביעה כי אני חושבת שאני פוסט טראומטית.
כל תזוזה בחדר, כל שביב של רעש, כל משו שנוגע בי בלי כוונה, כל צל, מצאתי את עצמי נדרכת ולוקחת את העיתון המגולגל ליד…..
ועכשיו לשאלתכם-
היתה שבת נהדרת,
סרפהאוס עיירה יפיפיה,
והטבע שולט בה במלא עוזו😜😜😜
נון בית 1 :
אל תדאגו, הגויים האוסטרים האלה מה זה יעילים, וכבר בשבת בצהריים התקינו רשתות על החלון בלי שידענו, ביקשנו, או הצענו.
נון בית 2 :
ועדיין למרות הכל מי פעם מרחף זבוב בחדר, שאין לי מושג מאיפה הם נכנסים.
אולי כדאי להציע לצבא לאלף זבובים בתור אופציית ריגול.
נון בית 3 :
היתה, היצה על החלון מדבקה .של חיפושית. מסתבר שהיא התכוונה להיות אזהרה מהזבובים. אבל מי חולם שמדבקה של פרת משה רבינו היא אזהרה?! זה היה נראה לי קישוט מתוק לחלון, ונגנבתי מהרעיון. כמעט לקחתי ת'רעיון הביתה
נון בית 4 :
חצי שבת הייתי עסוקה במחשבות מה עובר לזבוב בראש כשהוא מתיישב עלי לביקור ואני מעיפה אותו בחורמה.
האם הוא חושב: מה נסגר איתה זות, שתירגעעעעע!!
או שהוא מחייך תחת שפמו ומבסוט ששוב ניצחו הקטנים את הגדולה. (בטוח יש לו שפם, אפילו של תורכי כזה, שופע וארוך, אחרת מה מדגדג כלכך בזבוב…..)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
