ירמי מגיע לשבת יחד עם משפחתו. הוא כבר מעודכן שאיציק
נהיה זמר מפורסם בבריטניה.
”הייתי רוצה להיות בהופעה שלו“, הוא מתרווח על הספה
ומנשנש חטיפים מצלחת חד-פעמית.
”מזוג לי קולה, חיימקה“. חיימקה ממהר להגיש לו קולה
תוססת, וירמי עובר לצלוחית הפקאן.
”אני מוסיף קלוריות בלי חשבון“, הוא מתלונן קלות וממשיך,
”חלי, אל תשאלי מה מדברים על אייזיק ביץ‘. במשרד לא מפסיקים
לדבר עליו. לא ידעתי שמדובר באיציק. בבריטניה יש תמימות
דעים שהוא צריך להיות החזן של הקהילה שם“.
”חזן?? מה הקשר? הוא זמר“, מזכירה חלי. לה עצמה לא נוח
כל כך כל השיח הזה.
איציק שר, ואוהבים שהוא שר. מה זה משנה, הוא בוודאי נשאר
אותו איציק. למרות שעכשיו יש לו כסף, חברים ומעמד וכבוד ולפי
התמונות בעיתון גם בגדים חגיגיים מאוד.
זה לא משנה בכלל.
אבל זה כן משנה, הנה למול עיניה מתרחש הפלא. ירמי מאושר,
אבא שלה מדבר בהערכה על איציק. הם מתלהבים מהמעמד שלו,
שוכחים שאיציק זה איציק, ומיליון הופעות ועשרות אלפי אוהדים
לא ישנו אותו לעולם ועד.
איציק נשאר אותו דבר. עם החיוך הכנה והמבט המושפל, ולא
יעזרו הדמיונות של כולם. כי הם טועים, כולם טועים.
איציק נשאר מה שהוא. נקודה.
רק שהיחס של הסביבה אליו נעשה מכבד יותר.
ולאיציק הגיע יחס של כבוד מההתחלה. הגיע לו שיכבדו אותו
על עצם היותו, על המידות שהוא קונה לעצמו, על המאמץ. על זה
שהוא מחכה לה‘.
האם הוא עדיין מחכה?
היא מושכת בכתפיה ופונה לעבר המרפסת.
”הי, חלי, מתי איציק חוזר לארץ? צריך לעשות לו מסיבת
הודיה. אמא סיפרה לי שרדפו אחריו?“ קולו של ירמי מתעניין
לפתע.
”לא יודעת, הוא יגיע לארץ עוד כמה זמן“, היא עונה.
כמה שתבטיח לעצמה להתעלם מירמי היא לא תצליח. ירמי היה ונשאר
דמות חזקה ובעלת משמעות בחייה. ומוטב היה לו אחיה וגיסתה
היו ’עושים שבת‘ אצל ריקובס.
המרפסת שטופת שמש קרה. חלי יושבת על כיסא כתר
שחילצה מערימת כיסאות מאובקת ומביטה אל האופק.
הכל צפוי וידוע והרשות נתונה.
ולכל אחד יש בחירה חופשית להחליט איך הוא מתנהג וכיצד
הוא מתנהל.
אפילו לירמי.
ואם תשים את ירמי שנייה בצד, מה איתה?
באמת עדיף לה להבין את זה כמה שיותר מהר. ירמי זה ירמי.
נקודה.
ולה ישנן הבחירות שלה, בתור חלי.
איך לא שמה לב שגם היא יכולה לבחור ולהחליט?
•
לאיציק יש סכום יפה ביד. הוא חושש לספור, יודע שיתבלבל
בהמרה של הלירות שטרלינג למטבע ישראלי ובכלל זה לא משנה.
הוא יביא את הכסף לבית.
בוודאי חלי תשמח ותהיה גאה בו.
הוא יורד במדרגות בתוך הבית של מאיר כץ. בעיניו מתערבלים
עבר והווה לתערובת סמיכה ובלתי פתירה.
בעבר, הוא איציק הרקוביץ, מתקשה להבין את התחום
החברתי, קשה הבנה בלימודים והכל הולך לו בקושי ובכבדות. הוא
אמנם הצליח בדברים מסוימים – אבל זה לא בגלל כישרונות או
יכולות, וזה גם פחות חשוב. תראו לו אנשים שמתייחסים ליתרונות
שלו כהצלחה.
בהווה, הוא זמר אהוב ונערץ. הקהל הפך אותו בלי שיתכוון או
יתאמץ בעבור זה – ליקירו.
והוא לא מרגיש שונה.
הוא אותו איציק. אותו דבר בדיוק. הוא מרגיש ויודע שאין
לו כישרון מיוחד לשיר. אהבה לשיר – יש לו, אבל לרגע הוא לא
משלה את עצמו שיש לו כשרון מיוחד.
אז מה כן?
הקהל מתרגש מהשירה שלו. יש בו משהו נוגע ללב. אולי
הדמעות שמופיעות בעיניו כל אימת שהוא עולה על הבמה.
דמעות שמופיעות בעיקר מפני שהוא נזכר בערב ההוא – המתיש
והלא ברור שעבר כשנכנס לדינר לא לו ונצרך לשיר כדי לברוח.
הדמעות עושות טוב לקהל. הקהל מרגיש את ההתרגשות
ומגיב באהדה.
ובהמון אהבה.
איציק שמח בחיזוקים שהוא מקבל, שמח בכסף שזורם לכיסו,
שמח שחלי שמחה.
אבל בלב, ריק לו ומפחיד.
כאילו הוא חושש שעוד רגע יבוא מישהו, יוריד את המסכה
מעל פניו ויגיד: מה אתם מתלהבים, זה לא מוזיקאי, מדובר באדם
נכשל ולא רציני.
מדובר במתחזה.
אבל עוד יום עובר ועוד יום, וגם כשהוא שר שמח יותר –
הערצה אינה שוככת.
ארנולד מציע לו להיות חזן קבוע בקהילה ולקבל מגורים
במקום ומשכורת מכובדת; צבי מורבסקי מציג את עצמו כאמרגן
מתחיל ומציע לו לצאת למסע הופעות באירופה ובארצות הברית.
ואיציק מתגעגע הביתה, לישראל.
הוא מתיישב על הספה בפינת הישיבה ומהרהר בפלונטר
החדש.
כשם שהוא היה אדם שולי ואנונימי, ככה הפך לפתע למפורסם
ואטרקטיבי.
איזה מצב מביך.
בעצם, זה לא מביך כלל, הוא סונט בעצמו. תשמח, איציק,
תשמח. שמש ההצלחה מאירה לך פנים. אתה לוגם מלוא חופניים
מעמד, כסף ואהדה.
למה אתה מכניס מחשבות לא טובות?
תשמח, איציק, הכל דבש עכשיו.
ואם אתה חוזר לארץ מקבלים אותך בתרועות רמות. כולם
יעריצו אותך פתאום, תרכב על גלי הערצה.
תקבל מה שלא חלמת אפילו.
מה רע, איציק? למה לך דואג? תשמח, תיהנה, אל תסרב לטוב
שנשלח אליך משמים.
איציק מחייך לעצמו חיוך רחב, מנסה להכניס לעצמו את הטוב
לתחושה ולמצב הרוח, בהצלחה חלקית בלבד.
סביבו יש פאר מיוחד ועדכני. מושלם ממש. הוא סוקר את
הרהיטים היפים, את הבית המעוצב. האם יש בידיו די כסף להפוך
את הבית שלו לכזה? והאם הוא רוצה להתגורר בבית כזה?
ההתלבטות לא נהירה לו.
אולי לזה קוראים ניסיון העושר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
