שבוע וחצי של הופעות עושות משהו לבן אדם.
הוא מרגיש שהחליפות שקנו לו ב‘מרקס אנד ספנסר‘ לא
מספיקות לו. הוא לא יכול להופיע ככה עם אותן חליפות שוב ושוב.
זה לא מכבד את הקהל שלפניו הוא מופיע.
”אני צריך ללכת לרכוש בגדים“, הוא אומר למאיר כץ, ”איך אני
מגיע למרכז המסחרי?“
”אשלח איתך את נח הבן שלי“, אומר מאיר כץ, ”הוא ייקח
אותך לאן שתרצה“.
”מתי הוא יגיע?“ מתעניין איציק. הוא מכיר את נח. בחור חביב
ודי שקט.
”נח בחדר הספרים, שוקד על תלמודו“, גאווה נשזרת בקולו של
האב, ”הוא לא מפסיק ללמוד, הגאון שלי“.
גאון? איציק חש יותר משמץ של קנאה.
”אם הוא לומד אני לא אפריע לו“, הוא מתרץ את הרתיעה
שחש.
”זה בסדר, זה לא בריא לעיניים שלו ללמוד כל כך הרבה. יש לו
בעיית ראייה והוא צריך מנוחה מדי פעם. אתה תהיה תירוץ מצוין“.
אז יש לו בעיית ראייה ולמרות זאת הוא לא מפסיק ללמוד.
איציק משתדל כעת להתגבר על גל סוער במיוחד של קנאה. גם
שקדן, נח הזה, וגם מתגבר על בעיית ראייה. איזה צדיק.
את חדר הספרים מכיר איציק עוד מהסיור הראשון שערך לו
מאיר בביתו. חדר מרווח ומלא בספרים. כעת, נח שיוצא משם לקול
קריאתו של אביו, נראה אגדתי מעט. עם משקפיים עבי מסגרת
בעלי עדשות שנראות כזכוכית מגדלת ופנים צנומות וחיוורות,
מטושטשות בסבך שערו השחור והבלתי גזור.
”קח אותו לאן שיחפוץ, אתה מכיר אותו, הזמר של הקהילה“,
אומר מאיר בקול חם ולבבי. נח מהנהן קלות ושואל אם להזמין את
הנהג מריו.
”ודאי“, עונה לו אביו ופונה לשיחת טלפון חשובה.
איציק נותר עם גאון ומתמיד מהלך, אותו הוציא מהלימוד כדי
לחדש את הגרדרובה שלו, ומרגיש חוסר נעימות מובהק.
בשעה שהם ממתינים למריו הנהג, איציק ונח משוחחים.
”אפשר לשאול אותך שאלה?“ איציק לא ממתין לתשובה
וממשיך: ”למה אתה לא לומד בישיבה או בבית מדרש? למה בבית
דווקא?“
ואז נח זורק את התגובה הבלתי צפויה שמותירה את איציק
פעור פה: ”אני קשה למידה“.
”אתה – מה?“
”קשה לי ללמוד. אני לא מסתדר באף מסגרת אז אני מעדיף
ללמוד בבית“.
”אבא שלך אמר שאתה גאון“.
”כן“, נח מגחך קלות בתסכול, ”זו הדרך של אבא שלי להתמודד
עם הקשיים שלי“.
’יכולתי גם אני להתמודד בדרך הזו‘, חושב איציק מחייך
לעצמו. איזה עולם יפה היה לו כל הקשיים היו הופכים ליתרונות.
קושי בהבנה לגאונות, איזו הברקה!
”אני לא מתחבא מאחורי מילים וכינויים, אני גאה ביכולת שלי
ללמוד למרות הקושי“, נח מצביע לעבר הרכב שנראה מתקרב:
”הנה הוא, הגיע“.
”איך אתה פותר את הבעיה שלך? איך אתה לומד ככה?“
”מפתח שיטות מיוחדות, משתדל ומשקיע את כל כולי, וגם
קוצר את הפירות“. נח מהרהר מעט ומוסיף: ”זה לא קל ולא פשוט.
אבל אני משתדל. ויש יתרון בזה שאני מתקשה בהבנה, ככה אבא
שלי לא מחייב אותי להצטרף אליו לעסקים“.
איציק רוכש לעצמו שתי חליפות מוקפדות, אקססוריז
משלימים, ומרגיש קצה של הבנה לתחושותיו של ירמי.
•
ירמי נכנס למשרד ואינו משיב לברכה של טלנבוים. הוא קצר
רוח ונרגז.
”איך זה קרה שבעיתון ’כל צרכי‘ בסיכום החצי שנתי דירגו
את משרד הפרסום שלנו במקום השלישי?“ הוא מניח את העיתון
היומי ’כל צרכי‘ בחבטה על הדלפק.
טלנבוים מושך בכתפיו. גם הוא קרא את המאמר בעיתון, הוא
גם צפה שזו תהיה התגובה של ירמי.
אחד אחד מתקהלים אנשי המשרד סביב. הם מבינים שכעסו
של ירמי אינו מופנה כלפי טלנבוים אלא בעיקר כלפיהם.
”זו שערוריה, איך נתתם לזה לקרות? אתם יודעים בכלל מי
הקופירייטר הראשי של משרד הפרסום שנמצא במקום הראשון?“
”מני אדיר“, משלים אריה בקול תמים במקצת. טלנבוים שולח
לעברו מבט רב משמעות. אם אתה לא יודע לשתוק, עדיף שלא
תדבר, אומר מבטו.
אריה לא מתייחס לעיניים של טלנבוים. שיהיה בריא טלנבוים,
לקח יותר מדי רציני את התפקיד שמגן על ירמי מפני ירמי.
מי שרוצה להתרגז שיערב לו, זה המוטו של אריה.
ירמי בקול קצר רוח: “נכון. מני אדיר. הוא ולא אחר. אחרי
שעזב את המשרד ולא חשב אפילו להכיר טובה על מה שגדליהו
ריקובס עשה למענו, הוא מרשה לעצמו להתחרות בנו בצורה כל
כך שקופה!“
ירמי חושב רגע וממשיך: ”הם גנבו לנו מספר חברות שהיו
בשלבים של סגירת חוזה ארוך טווח איתנו! אדיר מכיר את דרכי
הפעולה שלנו. אנחנו חייבים לשנות אסטרטגיה“.
”צודק, בהחלט“, אריה מחליט שכדאי ליישר קו. הוא זוכר היטב
את הוויכוחים שקדמו לפרישה המוקדמת לפנסיה של מני אדיר.
אף אחד לא חשב שמשרד פרסום מתחרה יקבל אותו בזרועות
פתוחות ויקדם אותו כה מהר בתפקיד.
וכעת, ירמי אוכל את הקש שיצר במו ידיו.
אין במשחקי הכוחות הללו דבר אחד לא הוגן. ומני לא אמור
לשבת בחיבוק ידיים ולתת להם להיות המובילים בשעה שהוא
מכיר את שיטות השיווק יותר מכולם.
ירמי מכריז: ”מהיום אנחנו עובדים על שיטות שיווק חדשניות.
יצירתיות זה שם המשחק. אני רוצה לשמוע שאנחנו מובילים
בסיבוב הבא. אין כזה דבר פחות מהמקום הראשון!“ דבריו
הנחרצים פועלים היטב על ליבות השומעים.
אריה מחליט לשאול שאלה נוספת, בקולו היתממות לא
מוסתרת: ”לפני שהתחלת לעבוד כאן היינו פעמים רבות במקום
השני והשלישי, לגדליהו ריקובס זה לא משנה“.
”נכון, השיטה של חמי שונה בהרבה משלי. אני בעד מצוינות
עד הפסיק האחרון!“ ירמי נחרץ מאוד.
”אפשר להיות מצוין ולא במקום הראשון, זה לא סותר“, אריה
אינו מבין למה הוא מתווכח. אולי ידידותו הקרובה למני אדיר
גורמת לו לצדד בסתר ליבו בעמדה של מני.
הוא אינו יודע. מה שכן ברור לו שהעמדה של ירמי קיצונית
ולא ריאלית.
לא חייבים להיות במקום הראשון. וכל הכבוד שהם בכלל שם,
ברשימה של המפרסמים הבולטים.
יש חברות פרסום שלא נכנסו לרשימה, ולמרות זאת המנהלים
שם לא תוקפים ככה את העובדים המסורים שלהם. למה רק הם,
שעובדים כל כך קשה, חייבים לשמוע שהם לא בסדר?!
הם יותר מבסדר.
וירמי צריך להבין זאת כמה שיותר מהר.
סתם חבל עליו, אדם חכם שכמוהו שלא מבין שהחכמה הגדולה
היא להרפות ולשמוח במה שיש.
•
ירמי לא חש רגוע יותר אחרי ששפך את זעמו על עובדי משרדו.
להיפך, מרגע לרגע ככל שהוא הופך בדעתו, ונזכר ומשחזר את
הכתבה בעיתון, הוא חש את הכעס מתגבר והופך ללבה של הר
געש שממתינה להתפרץ. שיחת הטלפון מחמיו מחמירה משום מה
את המצב.
”ירמי! רציתי לומר לך כל הכבוד על המקום השלישי! ככה אני
אוהב!“ הקול הנעים והחם של גדליהו ריקובס נשמע באוזניו כלועג
לו.
”תודה!“ התגובה מגיעה מצידו לאחר מאבק מסוים.
”אני ממש מעדיף שנישאר במקומות השני – שלישי, זו
האג‘נדה שלי ואני שמח שאתה ממשיך עם המסורת“. קולו של
גדליהו חגיגי. האם הוא מנחש שירמי מתוסכל שלא הגיעו למקום
הראשון? האם הוא רומז לו להניח למאבק ולא לפתוח במלחמה
סמויה על הכתר?
ירמי לא יכול לדעת. ומשום מה הוא חש ברגעים אלו שזו
הפסגה שאליה הוא מוכרח להגיע. הקרב חייב להתחיל עכשיו.
משרד הפרסום ’ריקובס ריקושט‘ חייב להגיע למקום הראשון.
כל עוד הוא מנהל את המשרד.
הצעד הבא זה לקרוא לשלושת הנאמנים שלו במשרד: ברוך
גינת, ליאור שקדי ושמעון טלר להתייעצות דחופה וסודית. הוא
רוצה שגם אריה יבוא, אבל לאחר חילופי הדברים והביקורת
הסמויה של אריה כלפיו הוא מבין שלא שייך להזמין אותו.
אין לו עצבים להערות עכשיו, מה שהוא צריך זה תמימות
דעים מהסוג הצייתן ביותר.
הם מוזמנים לעוד שעה בידי טלנבוים המזכיר החרוץ, וירמי
מכין את עיקרי הדברים שהוא עומד לומר להם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
