ירמי נכנס לבית המדרש.
כמה זמן לא היה כאן. עיניו חולפות על פני הלומדים, האם
הוא מוכן לחזור ללימוד? אחרי שעזב, טעם את הטעם של משרד
הפרסום, של אופנה מוקפדת, של חיים בתוך בועת ממון מבריקה,
האם הלימוד עדיין יכול לדבר אליו, כמו פעם.
הוא עומד וחושב.
חיילי הדמקה הלבנים, מול החיילים השחורים, על מגרש
החיים. והוא עומד נטוע על מקומו.
מלחמה סמויה משתוללת לו בלב. אנחנו בעולם מתקדם, אני
יכול ליצור, לעשות, להתקדם. זה לא סותר שמירת מצוות.
מצד שני, הבסיס חסר אצלו. הרי התורה והציות לגדולי הדור
הם התחומים היחידים שבהם הוא יכול להתקדם באמת, במידות,
בדעות נכונות. כל הדרכים מובילות לירושלים, כל הנחלים הולכים
לים, והוא אינו מלא לעולם, כי אין לחכמה הזו קץ, וגם אין קץ
לשכרה, לעונג אמיתי, יציב, שיוכל לקבל.
לחיים אמיתיים ושמחים גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, עליו
רק לבחור.
הוא עומד נטוע, עיניו נמשכות אל עבר ארון הקודש.
מדי הרבה פעמים חווה הצלחה, הצלחה על בסיס יומיומי,
קבוע. כל דבר הצליח לו. היה לו מגע של ידי זהב, ולמרות זאת
ברגע אחד בו לא שמר על פיו הכל נהרס.
זה טוב שהכל נהרס. הכל היה לא בנוי טוב מההתחלה. זה היה
עניין של זמן.
ויש לו עכשיו הזדמנות. להפנות עורף לעולם של זוהר ותהילה
ולהשקיע באמת. הוא הרי לא שכח לרגע את הגמרא.
אבל אני רחוק, הוא מזכיר לעצמו. אני חי בתוך עולם שונה, של
שעונים, בירות וויסקי. אני אוהב מותגים, ויש לי טלפון לא מאושר.
מה, לעזוב הכל?
להיכנס לתוך בועה אחרת, אטומה לקולות שעולים מבחוץ,
להיכנס לתוך בית המדרש ולהתעלם מהעולם הזה, איך אפשר?
עיניו חולפות על פני הלומדים, מנסות לדוג מהם הבעה של
תסכול על שהם אינם חיים את העולם הזה. הם נראים דווקא חיים,
ושמחים ומחייכים.
בניגוד אליו.
מה זה אומר, שהעולם שהוא חי זה פטה מורגאנה? זה שהיצר
הרע, כמו בסיפור של הנשר, המקל והבשר, שהיצר אוחז לו מקל
והוא כל היום רודף אחריו ולא משיג דבר. רק אחוז ברדיפה אחרי
הכבוד, השם הטוב, הכסף, המעמד.
סך הכל, עם כל הכבוד לאופנה, כמה כבר שמחה ניתן לשאוב
ממנה? והוויסקי והבירה, האוכל המשובח, זה לא מה שזה נראה
באמת, זה עונג חולף, ולפעמים אתה נשאר עם כאב בטן ועם בעיות
בריאות, וחוצמזה, שאפשר לענג את השבת באוכל טוב ובשתייה
טובה. והטלפון הזה לא חכם בכלל, הוא סתם ממכר ותוקע אותו.
הוי, אלוקים.
ירמי מרגיש שהמחשבות זוללות לו אנרגיה, מייאשות, לוקחות
לו את הרצון להמשיך לעמוד ולהתלבט.
מה עושים, מה.
”הי, ירמי, מה נשמע?“ יוני, ידיד מהישיבה, חולף על פניו
במרוצה, בדרכו לארון הספרים, ”בוא תעזור לי למצוא תשובה
לקושיא…“
ירמי נענה לו ופונה לארון הספרים.
תוך מספר רגעים הוא שוקע כולו בלימוד, שוכח עולם ומלואו.
ומתמלא בשמחה מחדש.
•
איציק נכנס לבית מדרש בצעדים מהוססים.
הוא רוצה להתחיל, רוצה ללמוד, נראה שזה יהיה קשה יותר
ממה שחשב.
אבל נח, הצעיר השקדן, עומד לנגד עיניו ואינו מרפה. הוא נכנס
בצעדים יותר מהירים. אם ישתדל וישקיע יקצור את העמל. הוא
בטוח.
הוא יושב ליד אחד השולחנות, נוטל לידיו ספר שמונח לפניו.
אני צריך רצון, אבל אין לי רצון. אני קפוא ורחוק וקודר.
מתקרב-מתרחק.
הוא מנסה לקרוא את המילים, רוצה להבין. זה קשה. אדם מוכר
חולף לידו, ירמי.
מה ירמי עושה כאן.
”שלום עליכם“, הוא פולט לעבר ירמי.
ירמי נעצר, בוחן אותו.
”אני מחפש חברותא, איציק. רוצה שנלמד ביחד?“
איציק של פעם רוצה להתנגד. אתה יותר ממני בהכל, אין צורך
להוכיח את זה, הוא רוצה לענות לירמי.
איציק של היום שמח בהזדמנות ללמוד עם אדם חכם כמו ירמי.
”כן, ירמי, באמת אני מחפש מישהו שילמד אותי“. הוא לא
אומר ”שילמד איתי“. אם ירמי ילמד איתו הוא יבין מהר מאוד איזה
גיס טיפש יש לו.
ירמי מביא שתי גמרות, מניח אחת ליד איציק ואומר בכנות:
”אני אלמד אותך, איציק, גמרא, בזה אני טוב. אשמח שתלמד אותי
מידות טובות, בזה יש לך אליפות“.
ומול עיניו הנפערות בתדהמה של איציק, צוחק ירמי ואומר:
”גם ריש לקיש נעשה בסוף תנא, יש לי גם סיכוי“.
”אתה לא ראש שודדים“, מוחה איציק.
בכל זאת, הכינוי שירמי אומר על עצמו מפחית מעוצמת החשש
של איציק להראות כמה שהוא לא מבין.
הלימוד עם ירמי בהיר וברור. ואיציק מתפלא ואומר לעצמו
שירמי מלמד נהדר ויש לו כשרון מבוזבז.
הוא אומר את זה לירמי.
וירמי רק מחייך בתודה וחש שמכל המחמאות ששמע לאחרונה
– המחמאה הזו נעימה לו ביותר.
הם קובעים ללמוד חברותא מדי יום. איציק נכנס לשער של
עולם חדש-ישן.
אחרי הכל, ירמי מסביר לא פחות טוב מאבי ברכיאן
את ספריה של א' פרי ניתן להשיג באתר "פרי הוצאה לאור"
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
