בדיוק שבוע לפני פורים, אסתי שיינפלד יצחקי שלחה לי את המילים המרגשות הבאות:
"שלום סיון, קראתי אצלך פעם, לפני חג הפורים, על רעיון ששמו 'מסלוח מנות' – משלוח מנות של סליחה ופיוס. סיפרת על אנשים ששלחו משלוח מנות בפורים לא רק לשכנים ולחברים, אלא לאנשים שבאמת היה להם סכסוך עמוק איתם.
קראתי ועשיתי. בבוקר חג הפורים, אחרי קריאת מגילת אסתר, נסעתי עם בעלי לעיר אחרת. עליתי לקומה המיועדת. בלב נרגש השארתי ליד הדלת משלוח מנות, והלכתי. הרגשתי הקלה אדירה.
ערב קודם ישבתי מול הדפים הריקים וכתבתי ובכיתי. כתבתי לחברה הקרובה שלי לשעבר, והרגשתי שחג פורים הוא ממש יום הכיפורים עבורי. כתבתי בדמעות, בפירוט, על כל מה שלמדתי ממנה וקיבלתי ממנה בחיי, ואז ביקשתי סליחה מעומק הלב. סליחה ממנה וגם מאלוקים, על הפגיעה שנפגעה. חתמתי את המכתב בברכות חמות.
שלושה ימים מתוחים חלפו, עד שקיבלתי ממנה אחרי פורים הודעת ווטסאפ קצרה ויפה. באותו רגע ידעתי שיש שמחה גדולה בשמיים. מלאכים רוקדים. לא חזרנו להיות חברות קרובות, אבל ההרגשה השתפרה, ומאז שפע גדול הגיע אל חיי בתחומים שונים.
בעוד שבוע – חג הפורים. אני מפצירה בכם: אם יש בחייכם מישהו כזה, המצווה מחכה לכם. תהיו אתם הראשונים לעשות את הצעד. תכינו 'מסלוח מנות' מושקע, עם מכתב אמיתי. ומתוך כך – שיהיה לנו, באמת, חג פורים שמח".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
העיקר שסיוון ובעלה הרגישו הקלה.