ברוכות הבאות ליום השלישי של האתגר!
רגע, של שטות !
רגע לפני שנצלול לתרגיל להיום, נפתח בחימום קצר כדי להדליק את האנרגיה.
דמייני שאת בתחנת רכבת או בשוק, והכריזי משהו בסגנון של כרוז. 😊
למשל "גבירוי ורבותיי קבלו בבקשה את מנת השף: מלוואח! נא להצטייד במזלגות"..
יום 3- בונוס
לפתוח עוד קצת..
אנחנו כמעט באמצע האתגר,
אני מזמינה אותך לקחת פסק זמן ולשאול מה נשמע?
את מי?
את הילדה שאת.
תעשי קפה ושבי איתה לפטפוט.
פעמים רבות, בטח אחרי שנים שלא יצרנו קשר אמיתי עם הילדה בתוכנו,
זה הכי טבעי בעולם שכשהיא סוף־סוף מקבלת מקום — היא לא משתפת פעולה מיידית.
אולי קצת קשה "לזרום", פתאום יש התנגדויות, “לא בא לי”, אולי לגלוג, אולי ציניות.
אלו בעצם ההגנות שיצרנו עם הזמן..
בואי נבין משהו חשוב על הגנות:
הגנות הן לא "בעיות". הן דרכים חכמות של הנפש לשמור עלינו.
רק שככל שאנחנו גדלים פתאום ההגנות כבר לא במידה שלנו, וזה מתחיל להעיק ולהפריע
והיי😊 זה בדיוק הסימן שהגיע הזמן לשחרר אותן!
ואיזה כיף שזה מה שנעשה היום!
היום אני לא רוצה שתלחמי בזה, רק תפגשי את זה ברכות וחמלה.
תתבונני בהגנות, קחי נשימה עמוקה ותאמרי לעצמך משהו כמו:
"זה טבעי שזה קורה, אבל אני בוחרת אחרת".
אז מה עושים?
מזמינים את הילדה המתוקה הזו לקפה. כמו שמזמינים חברה קרובה לשיחה אמיתית.
אפשר ממש לדבר אליה ומי שרוצה מוזמנת לכתוב לה מכתב.
חשוב מאוד!
דיבור בלי ביקורת, בלי האשמות, בלי "מה לא בסדר איתך"
מה כן? הקשבה, לקיחת אחריות, דיבור בגוף ראשון ("אני" ולא "את"…)
ובלי אגו. ככל שתסכימי לוותר על האגו, להביע חולשה, לדבר בכנות, כך היא תפתח אליך מהר יותר. המטרה היא לא לגרום לה מיד לשתף פעולה, אלא ליצור אמון.
כדי שיהיה לך קל, חילקתי לך לשלבים מעשיים:
שלב א': הכנה לפני השיחה:
מצאי מקום שקט, קחי נשימה עמוקה, שימי לב: את לא באה לדרוש, את באה לפגוש
אפשר ממש לדמיין בית קפה קטן: שולחן עגול, אור רך, כוס חמה.
שלב ב': פתיחת השיחה
"היי, שמתי לב שאת לא בקטע לאחרונה.. נכון.. לא דיברנו הרבה זמן.. את חסרה לי. התבגרתי, היום אני מבינה שאני זקוקה לך וכנראה גם את זקוקה לי..
תני לה מקום. גם אם בהתחלה אין מילים. גם אם עולה כעס, עייפות, או אדישות.
שלב ג': הקשבה אמיתית (למה שעולה מתוכי)
שאלות שאפשר לשאול (לא צריך את כולן):
ממה נמאס לך? ממה את מפחדת? מה כואב לך עכשיו? איפה הרגשת שלא שמרו עלייך?
אולי הרגשת שדחפו אותך יותר מדי?
חשוב: לא לענות לה, לא להתווכח, לא להסביר. רק להגיד בלב (או בקול) משו כמו:
"אני שומעת אותך." "כואב לי לשמוע אותך, אני כאן"
המטרה: לתת מקום לרגש שעולה.
שלב ד': לקיחת אחריות (זה החלק המרפא)
עכשיו את – מהלב. אפשר להגיד לה משהו בסגנון:
"אני מצטערת על מה שהיה, ואני רוצה לקחת אחריות. חבל על הזמן שעבר אבל אני רוצה שמהיום יהיה אחרת… אני רוצה לפתוח איתך דף חדש, אני רוצה להיות החברה הכי טובה שלך.."
בלי דרמה. בלי להלקות את עצמך. פשוט לומר מה את רוצה.
שלב ה': הבטחה חדשה
לא הבטחות גדולות. לא "מהיום הכול משתנה". אלא משהו שאפשר באמת לעמוד בו:
"מהיום אני מבטיחה להשתדל לראות אותך… לשאול מה שלומך בסוף יום.. להשמיע את קולך.. לכבד אותך.."
ואם שמת לב, אז כן, זה קצת כמו לעשות תשובה😊
לשוב הביתה לתוכנו. שם האהבה, שם הנחת, שם השמחה.
הפורמט שהצעתי הוא פתוח וגמיש לשינויים שלך, ראי אותו כהמלצה.
ואת מוזמנת לחזור אליו שוב כשמתחשק לך להעמיק את הקשר ולרפא אותו.
כאן בשבילך, רות
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
את מוכנה לזה??? 'רגע של שטות' / אתגר השמחה עם רות ששון
5 מפתחות למיקסום תוצאות אתגר האישה המאושרת
היום השני לאתגר האישה המאושרת – והמטיבים להיום: שינוי · הפתעָה · חדש · יצירתיות · רעיון
היום הראשון לאתגר האישה המאושרת – והמוטיבים להיום: טבע, רוך, מגע
רגע של שטות: קחי תרגיל חימום להרמת המוטיבציה / רות ששון
