באמת שיש לי משהו קודם להגיד: אם אנחנו שמחים אז לא צריך להגיד לנו איך להיות שמחים. הבעיה מתחילה כשיש לנו סיבות ממש אמיתיות שהשמחה קצת נמצאת במעגל החיצוני שלנו ולא קרוב מדי, אבל היות שאמרו לנו שאפשר להרבות בשמחה – זה אומר שלא בהכרח שהתחלנו מנקודת שמחה אבל יש דרך להרבות את השמחה . אני אשמח לכל עצה נוספת בעניין ההשקעה הבטוחה הזו בשמחה.
כי בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים – שהשמחה היא המטרה, אני אישית חושבת שהשמחה היא הדרך והיא מובילה ביתר קלות אל מטרות שקשה לנו להשיג נקודה אני לא עובדת קשה כדי להשיג שמחה – אני עובדת קשה כדי להשיג שמחה שתוביל אותי אל כל מה שאני רוצה להשיג. כשאין בי שמחה – אין בי רצון, אין בי מטרה, ואני צריכה קודם להגיע אל השמחה – כדי לעשות את הצעד הבא להתקדמות . שמחה מבחינתי היא אנרגיית חיים של בחירה שאני מוכנה לעשות כמעט הכל כדי שהיא תשב בתוכי וכשהיא נמצאת הכל נראה אחרת.
ונון בית דחוף לפני שמתחילים:
חלק פה זה על דרך ההומור, אל תשכחו שחודש אדר והרשיתי לעצמי קצת למתוח לכם את שריר הצחוק, שיעמיקו לכם קצת הקמטים של החיוך.
- עושים רשימה של דברים שאנחנו אוהבים, כדי שכשמגיע לנו רגע קשה יותר, יהיה לנו כתוב אונליין מה יכול לעזור לנו.
- נותנים מקום גם לרגשות שליליים, מה שנותנים לו מקום הולך וקטן, מה שלא נותנים לו מקום ועושים כאילו הוא לא נמצא הוא הולך וגדל נקודה שמחה נכנסת בדיוק בוואקום הזה של הקטנת הדברים המיותרים.
- מתרכזים במה שיש, רוב התסכולים שלנו מגיעים ממה שאין ממה שאנחנו רוצים ולא מצליח לנו אז במקום זה מתרכזים במה שיש חזק חזק. הכי חזק זה כשעושים רשימות . ומכאן אנחנו ממשיכים לדבר הידוע והפשוט הבא:
- רשימות של תודות, או בפה או בלב או גם בפה וגם בלב, על כל דבר קטן שאנחנו רגילים לקבל כמובן מאליו ברגע שנתחיל לרשום את זה זה יתארך לרשימת מכולת של אושר עד בערב חג ופתאום נראה על כמה יש לנו להודות.
- אומרים את הדבר שהכי קשה לנו ואחר כך מוסיפים, ולמרות זאת… ואז פתאום רואים כמה דברים אנחנו כן למרות שהמצב לא והשמחה מזדחלת לאט אבל בטוח.
- רוקדים במקום, קופצים, מנערים את הידיים והרגליים כי כשמנערים אנרגיות ומשליכים אותם מהגוף שלנו זה משפיע גם על הנפש.
- עושים כל דבר שכולל את אחד מהורמוני האושר- מחבקים תינוק, שומעים מוזיקה, יוצאים לטבע, אוכלים שוקולד, עושים ספורט, יוצרים אומנות ויצירות וכל פעילות שתפעיל את הצד הימני של המוח שלנו, זה שמתחיל תהליך ריפוי.
- משקיעים בנשימות – בהרגעה של עצב הוואגוס, אפשר להרגיע את עצם הוואגוס גם על ידי זמזום נקודה אני יודעת שזה מצחיק אבל פשוט לזמזם עצב הוואגוס הוא עצב משמעותי מאוד בגוף שאחראי גם על נשימה, על מערכת עיכול, ועל מצב רגשי. הוא קושר הכל יחד (הסברים מפורטים בשיעור אנטומיה בכיתה ממול)
- מחפשים איזה חבר/ה טוב/ה ומספרים להם את כל הצרות שלנו אבל בג'יבריש. מצחיק? נו זה בדיוק מה שרצינו.
- אה. לצחוק . לצחוק הרבה. בלי קשר לשום דבר. פעולת החיוך ופעולת הצחוק מפעילים את המוח לעשות מצוות ומעשים טובים (מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד…) תחפשו כל דרך שתצחיק אותכם. מישהו שיספר לכם בדיחות, ספר טוב בלשון הומוריסטית או מישהו שיודע להצחיק אותכם.
- מחפשים איזה המן להאשים אותו.
- אני יודעת שזה לא כל כך חינוכי אבל זה ממש יעיל.
- אפשר לייצר מריבה יזומה, כשעצובים או כשקשה נורא כיף להוציא אגרסיות ואם עושים את זה יזום עם מישהו שיודע שזה רק טקטיקה זה יוצא אפילו מצחיק.
- מתפללים, אומרים תהילים וכשנאכס לי (נאחס? נחס? ) אז כל פסוק בתהילים שהוא שיר – אני שרה. לוקח לי שנה להגיד את התהילים אבל לפחות אני אומרת אותה בשירה וזימרה וזה ממש משפר מצב רוח.
- מציירים. מציירים את הצער, מציירים את השמחה גוזרים את כל הקשקושיה של הרגשות שלנו, כל מה שיגרום לנו להרגיש טוב
- אהה , איך שכחתייייייי. שותים קפה. עדיף עם שוקולד. או עוגה שווה או פחמימה אחרת.
- משקיעים בלעזור למישהו. התרכזות בשני גורמת לנו רגעים של אושר גם מבחינת זה שאנחנו שוכחים קצת את שלנו, וגם מבחינת זה שאנחנו מתרכזים בשני (דוגמה לא טובה ולא חינוכית – רכילות. זה אסור .אבל איזה כיף להתרכז בשני…… :))
- כששאלתי את הבן שלי איך שמחים הוא מיד ענה לי מה שחזל אומרים אין שמחה אלא בבשר ויין. קחו את זה לאן שמתחשק לכם. למטבח, למסעדה, או לדיאטנית. מה שעובד לכם יותר טוב. גם לא התעכבנו על איזה יין אדום או לבן, יבש או רטוב.
- לונעים לי כל כך להשתמש בקלישאות, אבל עוד כמה שורות אשתמש באחת, ותסלחו לי מראש. בכל אופן כיפורים כפורים. תתאמנו.
- בעצם מה שאומרים לנו בגמרא הזו, הוא ששמחה היא דבר שניתן לנסות ולהרבות אותו, לעבוד עליו, להשיג אותו . שמחה היא לא גזירת גורל. אולי באמת הרגשות הראשוניים שאנחנו מרגישים כאנשים עלולים להיות שליליים לגבי סיטואציות מסוימות, אבל יש לנו כלים ודרכים כדי לשנות את מה שאנחנו מרגישים מול זה. בעצם בגמרא הזו, במשפט הזה נותנים לנו מתנה אומרים לנו יש אפשרות לשנות, יש אפשרות להשיג שליטה על הכפתור הזה. איזה מתנה עצומה זאת.
- לא הצלחנו בפעם הראשונה?! בשביל זה יש פעם שניה ושלישית או רביעית ולאט לאט נרכוש את המיומנות ואת האימון לעשות את זה מהר יותר וטוב יותר.
- והנה הקלישאה: בסוף בסוף אנחנו האחראיים היחידים לאיכות החיים הרגשית שלנו אם אין אני לי, מי ירים לי.
אמור מעתה
כיפורים כפורים
ופורים מלמד אותנו להרים.
לחיי מצברוח משופר ושמחה שתגדל ביחד עם המניות של טסלה,
ולחודש אדר שמלמד בסוף איכות חיים.
לחיים!!!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
