לפעמים צריך להגיע לקצה –
כדי להבין שאנחנו לא יכולות לבד.
יש בקרים כאלה…
שמשהו מתערער בפנים,
ואת לא מצליחה לאסוף את עצמך.
הראש מבולגן,
הלב כואב,
ואין לך מושג מה נכון לעשות עכשיו.
אבל החיים, גם בזמן המלחמה הזו, לא עוצרים –
הם קוראים לך להמשיך.
הפינה של הבוקר נולדה בדיוק מהרגע הזה.
לא מהמקום המסודר –
אלא מהמקום האמיתי.
דיברתי שם על הימים האלה,
על פסח, על אמונה,
ועל איך דווקא כשהכול מתפרק –
מתחיל להיוולד סדר חדש.
ועל איך דווקא ברגעים שבהם אנחנו מבינות
שאנחנו כבר לא יכולות לבד –
אנחנו מאפשרות למשהו חדש להיכנס,
להחזיק, לסדר, ולהוביל אותנו.
אם את מרגישה שזה נוגע בך –
תעצרי רגע.
ותקשיבי 🤍
שיהיו לכולנו בשורות טובות
והרבה כוחות
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
