מחבר: קול כבודה

כמה יפה לראות את הכול נפרש מול העיניים — שתי אפשרויות, שתי תחושות, וכל אחת מולידה הבנה חדשה לגבי מה נכון באמת לחלל.

את הכתבה הזאת חשוב יותר שתקראו ממש עכשיו, באמצע החורף, כי לפעמים ניקיון האביב הוא רק טריגר כדי להגיע למה שבאמת חשוב לנו בנפש: מקום מאורגן ורגוע לחיות בו | אז בואו נתחיל עם פרקטיקה שאתם יכולים לבצע כבר היום ובכל יום כדי להגיע לבית מסודר ונקי לאורך זמן

"תפקידנו כהורים אינו מסתיים בשער המעון. הוא מתחיל שם. עלינו לא רק להכיר תודה במילים, אלא גם לפעול. לדרוש תנאים טובים יותר עבור המטפלות, לדרוש תקנים ראויים, הכשרה מתאימה, שכר הוגן..."

פעמים הישועה שלנו הפרטית נמצאת אף היא במרחק של "מטר" אחד מאתנו. זה יכול להיות מי שמחכה לזוגיות, לפרנסה, לילדים וכו'. אל תישברו! תמשיכו "לחפור". "אם אתה עובר גיהינום – תמשיך ללכת!". בסוף גם אתם תצאו מהמצרים שלכם >>>

"כל פעם שתראי את הגיסה הזו הקנאה תצוף..." "ומה אני יכולה לעשות עם זה? היא הרבה יותר יפה ממני, הרבה יותר חכמה ממני, יש לי מה לעשות עם הקנאה הזו? זה ממש מורכב"! "אני אודה בזה שאני מקנאה, ואז אנשים יגידו, אה את מקנאה.. איך אני אמורה להודות בזה?!"

הריח הנדיר הזה של רוטב מעגבניות בשלות עם מיץ לימון טרי ופסטה רכה מבעבעת יחד עם הכל.... בקיצור תכינו ותתמכרו!

האימפולסיביות, יחד עם הקושי בוויסות רגשי, מייצרים לעיתים קרובות פרשנות לקויה של המציאות | הילד בטוח שמי שנתקע בו בלובי עשה זאת בכוונה, או שהמורה שהעירה לו "מחפשת אותו". | כמאמנת קשב, הייתי רוצה להכיר לכם את החבר החדש שיעזור לילד שלנו בשעה של רגשות מתפרצים כלפי הסביבה

אברימי מכין לשושי קפה ובינתיים מביא את הקומקום לנקודת רתיחה. ומה אתם עושים בזמן שהמים רותחים?

אחים שמתחתנים, משפחה שמתרחבת – והכול משתנה. בפרק הזה אנחנו מדברות על גבולות, ציפיות, שבתות, ההבדל בין בנות לכלות, גיסות וגיסים, ואיך שומרים על כבוד וקרבה גם כשלא הכול פשוט. שיחה כנה על מה שלא תמיד אומרים בקול – ועל המקום שלנו בתוך המשפחה.

"הנקודה היהודית הקדושה שבתוכנו מצמיחה מחדש את הזהות המקורית שלנו, ומתברר שגם תחת עומס הצרות, השם והזהות אינם משתנים..."