קטגוריה: החלק היומי – סיון רהב-מאיר

"אני זוכר כילד, איך הרב הרצוג סיים לצטט את האפיפיור, עצר לרגע, ואז געה בבכי. מעולם לא ראיתי מישהו מתייפח ככה. הוא הרכין את הראש על הפודיום, וכל אלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית פשוט נשפכו ממנו. כל הקהל היהודי-אמריקאי עמד נדהם...."

לפעמים אנחנו רוצים לעשות משהו ולא מצליחים. המשימה גדולה, אנחנו מעדיפים להעביר אותה הלאה או פשוט לדחות. אבל שלוש המחשבות הבאות - רק היום, רק את זה, רק אני - הן הסוד לפעולה, להנעה קדימה >>>

"נחמה היא מומחיות של נשים ואימהות. תראו איזה דימוי נפלא כותב הנביא ישעיהו. אלוקים אומר לנו: "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם". כלומר צריך לנחם באופן טבעי ואוהב, כמו שאמא יודעת לנחם את הבן שלה. תסתכלו על ילד שמקבל מכה ועל אמא שלו שמחבקת ומרגיעה. זה המודל..."

"אני זוכרת שבשבעה, ביישוב חריש, היא בכתה וגרמה למנחמים לבכות בעיקר כשסיפרה על כל התורה שבעלה למד, ושאלה מי ילמד אותה עכשיו, ואיזה חלל יש בעולם...."

בסידור שבו התפלל, הוא הוסיף הרבה כוונות נעלות ועניינים נשגבים, אבל הנה שורה אחת שכולנו נבין, והיא כתובה גם על מצבתו >>>

"כישלון" או "הצלחה", "הזדמנות" או "פדיחה" - מי נותן שם לאירועים שקורים בחיינו? מי קובע?

"ראינו איזה עיוותים יוצאים מהמוסדות הכי מפורסמים בעולם, מהאוניברסיטאות הכי נחשבות. אתה יכול להיות פרופסור בהרווארד, אבל כל ילד בן 3 יודע להבחין יותר טוב ממך בין טוב לרע, בין ישראל לחמאס..."

"על בשרנו למדנו לאן יכולה להגיע שנאה. הם שונאים אותנו. זו השפה שלהם, זה החינוך שלהם לתינוקות, השנאה טבועה בהם. אז בואו גם אנחנו נשתמש בכוח הטבעי שלנו ונשריש אותו מילדות, מינקות. כוח של אהבה, של זהות יהודית..."

רבים כבר מכירים בעל פה את ההוראות של ליאור סושרד בסרטון במטוס לפני ההמראה, אבל פתאום בדרך ללונדון שמתי לב לראשונה למשפט הבא >>>