"כישלון" או "הצלחה", "הזדמנות" או "פדיחה" – מי נותן שם לאירועים שקורים בחיינו? מי קובע?
הפרשן רבנו בחיי מתאר את מסעות בני ישראל במדבר בפרשה שלנו, ומזכיר שבעצם – למקומות האלה לא היה שם לפני שהעם הגיע.
"הכול לפני הכוונה", הוא קובע. "הכול תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקדוש ברוך הוא". והוא ממשיך ומסביר: "כשהיו זכאים, והיו נוסעים במחשבתם ממחשבה רעה לטובה" – אז הם חנו במקומות עם שמות טובים כמו "הר שפר" או "מִתקה". כלומר, כשהיינו במצב רוחני טוב, מלאי מחשבות חיוביות ומלאי אמונה, גם מקומות החנייה היו נפלאים.
אבל "כשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה" – אז כתוב "ויחנו בחרדה" או "ויחנו במרה", מקומות של חרדה ומרירות, שמות שליליים שמשקפים את מצב הרוח אז.
האם אתה נמצא במִתקה או בחרדה? בהר שפר או במרה? בהכרעה הזו, אתה למעשה כותב את סיפור חייך. יש כמובן אתגרים אובייקטיביים, אבל יש גם חשיבות לפרשנות הסובייקטיבית, למחשבה שלנו. "הכול לפי הכוונה".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
