"כך חג אחרי חג, שנה אחרי שנה, אני נאבקת בדמעות כשאני מוציאה את הסירים, הבשרים וחומרי הגלם ומתחילה שוב להפנים - מותק, אין מי שיארח אותך! (אני יודעת שעכשיו תגידו לי - תגידי תודה שיש לך אפשרות לקנות, שיש לך כוח לבשל, שיש לך בית להיות בו בחג, לא לכולם יש.. אני יודעת...) "