מסביב לטבעת בתשעים יום, "אמאל'ה, הבת שלך מתחתנת"

הן אומרות ששמלת הכלה שלך הייתה מוזרה "אמא, למה שרוולים כל כך תפוחים ?" בת העשרה ואחותה, יושבות ומעלעלות בתמונות שלך, את מציצה, מעבר לכתף שלה "זה הכי הלך" את די מתנצלת "סבתא לקחה אותי לתופרת שעלתה מצרפת, היא אמרה שבפריז כולן הולכות ככה בחתונה.

"נסענו ברכבת עד לעכו, ליד חוף הים" את מפליגה ברגע, שתי עשורים "סבתא שמחה שמצאה סוף סוף תופרת דווקא צרפתייה, ואני כלה נרגשת" רק מלהיזכר את מריחה את ריח הים שם "כל הדרך כתבתי לאבא, החתן הטרי שלי, כתבתי לו, על הנוף ,על הדרך, על המחשבות שלי והתפילה" זהו, את כבר שם לגמרי,מחייכת לעצמך ומתרגשת שוב.

"טוב, אמא, היום לא נוסעים לעכו בשביל תופרת" הן פוסקות בידענות " יש כאן בעיר מיליון סלונים לשמלות כלה" ממהרות להחזיר אותי לחוף – הסלון שלנו.

את מביטה בבת העשרים וחצי, יושבת,רכונה בריכוז ,מחברת הספקים לכלות בידיה, והיא מסמנת ברשימה וי ליד אחת המטלות.

רואה את עצמך, משתקפת ממנה, ככה היית, עם החלומות והריחוף, הסידורים הטכניים והנסיעות, "ואמא שלך, איך היא הרגישה? איך היא הסתדרה עם ההוריקן הזה? בלב?" את שואלת את עצמך ורק עכשיו מבינה.

זאת הבת שלך, שרק אתמול נולדה, בלילה, היה קר, יצאתם לבית חולים במונית כי לא היית בטוחה שזה מתקדם, זאת היא שהפכה אותך לאמא לא מזמן, עד שלמדת להבין מתי היא עייפה או סתם הבטן מציקה, עד שהבנת שאם לא תנעלי את הדלת, היא תזחל עד לכניסה לבניין, שמבחן בחשבון עושה לה כאב ראש לשבוע ושהחברות לפעמים מעליבות אותה שהיא לא טובה בחבל.

נכון שעכשיו היא מתופפת בעקבים והחלב שעל שפתיה מוסתר היטב עם אודם עמיד, אבל זאת היא, אותה אחת.

אז אמאל'ה, את יכולה להרגיש הכי בנוח, נכון שאת מאושרת, וחסד ד' שזכיתם ,והחתן שלה נסיך וכמה שננסה לא נגמור להודות.

יחד עם זאת, סערת הרגשות, הבלבול והדמעות, הן חלק מאד טבעי בתהליך, את לא צריכה להסתיר אותן שהיא בוחרת טבעת נישואין או נוסעת לה באוטובוס לשבת ,לחתן. הצעת לה לקחת אותה ברכב, עד לשם, אבא יעזור לה להוריד את המזוודה ויכנס איתה לבית שעדיין לא ממש מוכר. אבל היא לא רצתה "אמא, חבל שתטרחו, למה את צריכה נסיעה בערב שבת, יש לי תחנה ממש קרוב" ואת רצית, כן, להביא אותה, עד הבית, כמו אז ביום הראשון של כתה א' התחבאת מאחורי אוטובוס ההסעות, רצית לוודא שהיא מסתדרת, שלא מלחיץ לה שם לבד, מיהרת לעפעף בעיניים שהחברות לא יראו ולא יעשו לה בושות, אבל גם עכשיו, היא עולה ומנפנפת לך בחיוך מהחלון. ואת ,רק מתפללת, זה התפקיד שלך עכשיו, היא כבר לא גוזל והקן החמים שלך, כייפי לה ומפנק, אבל היא רוצה להתנסות בתעופה. לבד, בלי שיעזרו לה.

מעכשיו אמא, יש לך תפקיד חדש והוא לא פסיבי בכלל, המון תפילה ובקשה מד' יתברך שירפד לנסיכה שלך את השביל הלבן, החדש שלה.

חשוב מאד שתתני בה אמון גם בלב וגם במילים, תשדרי לה שהיא ילדה בוגרת וחכמה, ושיקול דעתה מוערך בעינייך, חזרי והביעי שוב את שמחתך בחתנה, שבחי אותו ואת משפחתו ללא הרף, כדאי לא לערב אותה ואת בעלה לעתיד בעניינים טכניים או הסדרים בינכם לבין המחותנים.

מומלץ מאד לשוחח איתה על כל הנושאים שמתחשק לה ולהשאיר דלת פתוחה לכל שאלה לא פתורה שהיא רוצה להבין, בשיחה נעימה, נינוחה ומלאת אהבה.

נצלו את הקניות והסידורים (יש הרבה:)הצטיידו בנעלי הליכה) לבילוי משותף, תמיד אפשר לעשות פסק זמן בגלידריה צדדית ,לפטפט, לצחוק מעייפות ולהצטלם בכל מיני מקומות מענינים שיוצא לכם להגיע.

נסיעות ארוכות מחוץ לעיר אפשר לנצל לשיחות עומק, על משמעות היום וחיי הנישואים .

האזנה משותפת למוזיקה מרגיעה, וזרימה עם הריגוש והבלאגן בלי שיפוט וביקורת. הכלה רגישה יותר מכל נערה ממוצעת, אל תתפתי לשיחות מוסר וחינוך ארוכים מידי.

אמאל'ה, שיהיה בשעה טובה, נולד לכם זוג.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

10 טיפים לבחירת שמלת כלה מאורסת? אמא לכלה? הצטרפי למסע מסביב לטבעת ב90 יום מסביב לאולם בתשעים יום האם ביטול שידוך עולה כדי ביטול חוזה? מסביב לטבעת בתשעים יום: Save The Date