(מקור הפסוק – מגילת רות, א', יט')
חמותה של רעות, אישה מאד מכובדת ומוערכת בקהילה. רעות ידעה זאת עוד בשלב הברורים על יהונתן, החתן המושלם שזכתה בו. "האתרוג המהודר שלי" אבא לחש לה בסוף מסיבת האירוסין, מחויך , משחרר את קשר העניבה אחרי שכל האורחים נמלטו עם תוכנו המפואר של הבר.
יהונתן אז ישב בסמוך, ברך ברכה אחרונה. היא המתינה לו ואבא שלה, לחש את שלחש, חבש כובעו והשאיר אותם לבד " אנחנו מחכים לך ברכב, שתסיימו " .
באולם נשארו רק היא ,הוא ואמא שלו, חמותה לעתיד. רעות הרגישה מאושרת. אמא של יהונתן מאד שמחה בה, והיא בטוחה שמחכות להן שעות יפות בצוותא.
"שימי גבולות" צץ בראשה משפט בטעם חמוץ שדאגה תילי חברתה, לפלוט בלי מחשבה בדרך הביתה מהסמינר "חמות זה חמות, אל תשגי באשליות"
"אל תתני לאף אחד להתערב לכם" נזכרה בעוד אמרת כנף של שכנתה "אני עשיתי את הטעות הזאת" היא גלגלה עיניים.
"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו" ציטטה בת דודתה שרעות התעקשה להיות אופטימית בקשר ליחסים עם אמא שלו.
מאז עברה כמעט שנה, רעות כל כך השתדלה, בשיחות שלהן יש נעימות, הן מחליפות מתכונים לפרלינים, תחביב משותף של שתיהן. מתחרות ביניהן מי תמצא מילויים מקוריים יותר, רעות קנתה לה לכבוד חנוכה סיר נירוסטה בן מארי איכותי וחמותה פינקה אותה בחזרה בטו' בשבט במדחום לייזר המיועד לשוקולטייריסטיות מקצועניות בלבד, מה שהחמיא לה מאד כמובן .
שהיא ויוני מוזמנים לשבת, היא דואגת לקנות את זר הפרחים שעלי הכותרת חצי פתוחים כמו שיהונתן הדריך אותה "ככה אמא שלי תשמח". והיא הרי כל כך רוצה לשמח, היא אוהבת אותה, היא אמא של בעלה, למה שלא תאהב אותה? למה באמת ? ושוב מגיע הזמזום הטורדני שרעות מסלקת, "רק אל תעשי את הטעות שלי" "תשמרי מרחק" "תחליטי בעצמך" .
הם התחתנו בסתיו, לפני החגים, מעל חופתם נדדו ציפורים, בתעופה עם להיטות למצוא בית חם ומזמין והריח בישר על בואם של עננים.
כעת האביב כבר עף הלאה ביחד עם פרפריו. הימים התארכו, חג השבועות מנפנף מלוח השנה הגדול במטבח , יהונתן והיא מרוגשים כפליים, החג הזה מביא בכנפיו גם שמחה חדשה במשפחה הקטנה שלהם. התאריך ממש סמוך למועד, רעות מנסה לחשוב באיזה שם היא תרצה לבחור לנסיך החלומות שלהם. היא עצמה נולדה בין לג בעומר לשבועות, ההורים שלה בחרו בשם " רעות " בגלל אהבת חינם ורעות שחשוב להרבות בימים אלה. בשנות התיכון היו הבנות מלהגות שאצלה, רואים בחוש את הנבואה שניתנה להורים בעת בחירת השם לילד. היו לה חברות מכל הסוגים ומכל הכתות, אפילו על הכתה של דוברות האנגלית היא לא פסחה." שם הוא מהות " אבא שלה תמיד היה מזכיר בקריצה שהיה מוסר לה שוב את שפורפרת הטלפון שלא פסק מלצלצל בשעות אחה"צ ורק רעות הייתה נקראת אל הקו.
היא בקשה מיוני לשמוע את חוות דעתו והוא רק חייך ואמר לה "באשר תלכי אלך" כאילו רמז לה לבחור רעיון מהחג המתקרב.
***
יהונתן אימץ את התינוק אל ליבו ולגם את ריחו "תריחי גם את" הוא פנה אליה "זה הריח מגן עדן " היא חייכה בעייפות, כל כך הרבה עבר עליה ביממה האחרונה, ההתעוררות המהירה, המונית שמיהרה ואמא שלה שהוזנקה בשעה לא שעה. אבל מה כל זה משנה, למול ההרגשה העילאית שלהם עכשיו, ביחד, והפעם משפחה.
חמותה הגיעה שעה לאחר מכן, הבלונים הענקיים הסתירו לה את הפתח והיא נדרשה לעזרה בפילוס הדרך עם חבילת פינוק תכולה, מגבות לאין ספור רכות ומזמינות, הכול תואם, תכלת, ברור, רגוע וסבתאי כל כך.
היא נשקה לרעות בחום ונטלה את נכדה בכורה בידיים רועדות. "זיסאלע" היא לחשה ועצמה עיניים. רעות ויוני הביטו זה בזו, אבקת קסמים פוזרה בחדר, קולות הרחישה מעמדת האחיות, דנדון המעליות, הכול נשמע מרוחק מהם.
"אלימלך…מלך קטן שלי " חמותה אימצה את התינוק והמשיכה למלמל.
רעות לא הייתה בטוחה ששמעה נכון, אבל השם חזר על עצמו והיא נעצה מבט מבוהל ביהונתן, " מה היא מתכוונת ?? " היא לאטה בשפתיה, הוא הניח יד על פיו , מסמן לה עוד רגע.
רעות נשענה לאחור, לאה, האוירה בחדר נעכרה, לא, זה לא נכון, היא לא באמת מתכוונת לרמז לנו את זה.
חמותה עדיין בעיניים עצומות, מערסלת את העולל שכמו לא מבחין במהומה וממשיכה לקרוא לו מידי כמה דקות בשם "אלימלך" נושקת לו ומתנענעת באיטיות.
רעות מעפעפת, יהונתן מרגיש שהסאה הוגדשה , בדיוק בתזמון נכון פקח התינוק עיניים והחל ליבב, יהונתן רצה לנשק למצחו ולהודות לו. הביקור תם, אמא ברכה אותם, מסרה את הקטן לרעות, שעת הביקור הסתיימה, יהונתן ליווה אותה עד לסוף המסדרון ורץ בחזרה לחדר, כמו שהוא חשב. רעות שטופת דמעות, והוא כל כך רוצה שהיא תהיה רגועה עכשיו, האחות הסבירה לו את החשיבות של תמיכה ובטחון אחרי לידה.
"רעות, רעות" הוא קרא לה, היא הרימה מבט "זה מה שכולן אמרו לי" היא הייתה עצובה "אולי לא הנחתי את הגבולות הנכונים" התינוק לא היה רגוע ויוני פחד לאבד עשתונות.
"רעות , אין לך ממה לחשוש, אני לא יודע מה אמא שלי התכוונה אבל , אני אדבר איתה, אסביר לה, את יכולה להיות רגועה, נוכל לקרוא לו ישי, או בועז כמו שאת אוהבת , שיהיה מתאים וחגיגי לשבועות "
רעות לא ענתה, היא המשיכה להגות את השם אלימלך, שוב ושוב. "לא שזה שם לא מקובל, אבל זה לא מה שחשבתי עליו, נכון הוא מופיע במגילה רות שיקראו בחג, אבל.. לא, לא זה הכיוון בכלל.." בהדגישה את המילה בכלל בתסכול.
יוני הנהן בראשו, "בוודאי, כבר היום אשוחח עם אמא שלי, הסירי דאגה מליבך"
רעות לא הייתה במיטבה , היא לא אכלה ביחד עם כולן בחדר האוכל ובקשה לישון הרבה, יוני היה מודאג, הוא לא רצה ששום דבר יעיב על השמש שזרחה עליהם בחסד ד'.
בלילה אחרי ששידל אותה לאכול מהפיצה הריחנית עמוסת הפטריות שהזמין לה והיא הבטיחה ששכחה מהעניין. יצא יוני אל האויר החמים שבחוץ.
באחת הקומות מישהו מכין עוגת סברינה חלבית, חשב לעצמו, הוא שאף בעונג את ניחוח הרום והווניל שהשיב את רוחו. החג המתקרב והתינוק החדש שלהם הצליחו לשכר את חושיו, הוא רק יקפוץ לאמא שלו להרגיע את רעות והכל יבוא על מקומו בשלום.
הדירה הייתה נעולה, זה לא מתאים לאמא . אחרי מספר ניסיונות ,נפתחה הדלת. אמא הייתה חיוורת קמעא, למראהו התאוששה וניסתה להעלות חיוך.
"יוני שלי, אבא'לה קטן " חבקה אותו בחום "איזה נסיך הוא הקטנציק הזה ,בוא אכין לך תה ירוק מרענן, אתה בטח עייף " היא הדליקה את האור במטבח וניסתה להאיץ בצעדיה.
היא בטח עייפה מהנסיעה, הסביר לעצמו יוני את הלאות שלה.
הוא השתרע על הספה הרכה, והתמכר לתקתוק שעון האורלוגין "תיק,תק…" יוני ניסה להתחקות אחרי הקצב. אחח.. תה חם ומתוק זה בדיוק מה שהוא צריך כרגע, כמה טוב שרעות נרגעה, עוד מעט היא תלך לישון ותתחזק, בבוקר מוקדם הוא כבר יעלה לאוטובוס להיות שם ,שוב, עם המשפחה המקסימה שלו.
קול יבבה חנוקה, הזניק אותו וגרם לו לדלג על מצב ישיבה, הוא לא שומע נכון, מיהר למטבח, הקומקום שתק, הספל שלו ריק ואמא שלו, אוחזת את ראשה בין ידיה, דמעות חמות נושרות, מרטיבות תמונה מהוה, אפורה שיהונתן מעולם לא פגש. "אמא" הוא היה מבוהל "מה קרה" ?
אמא התנערה באחת שהבחינה בו "הו, יוני, אני מצטערת" קנחה את אפה והתעשתה "אני כל כך מצטערת על מה שאמרתי בביקור שלי, רעות כל כך מקסימה ומשתדלת. כלת חלומות של כל חמות, אני מאושרת בשבילך, יוני, זכית במלכה"
יוני הנהן, אמא שלו מומחית בהגדרות קולעות.
" תשכחו ממה שאמרתי ,יוני, בסדר ? תבחרו לו את השם שמוצא חן בעינכם. ותבקש סליחה מרעות בשמי " היא התחננה
"שהתארסתם" אמא הניחה לזיכרונות לשטוף אותה "הרבה מהחברות שהתקשרו לאחל לי מזל טוב, אמרו לי להיות זהירה עם כלה חדשה, להקפיד על אוירה נעימה. "כלה זה כלה" הן חתמו, ואני החלטתי בליבי שאעשה כל שיידרש בשביל שיהיה לנו נחמד ביחד, אני לא יודעת מה קרה לי היום, כנראה ההתרגשות. "
יוני הניח יד על ידה הרועדת " זה בסדר אמא, רעות גם היא אוהבת אותך, אמסור לה מה שאמרת אני בטוח שהיא תבין "
"ו… " יוני התלבט אבל לא יכול היה לעצור בעדו " אמא, אפשר לראות את התמונה" ?
גווה נרעד, היא הגישה לו את התמונה, "אתה צודק יהונתן, מגיע לך לדעת "
***
60 שנה לאחור.
היא טרקה את הדלת בחבטה, כמו בקשה להעביר אליה את רגשות הכעס שגואים בה. על מי היא כועסת ? היא בעצמה לא יודעת, ימים שהזעם מכוון כלפי אנשי ההוצאה לפועל שניחנו בסבלנות כנראה, בכל יום מגיעים, דופקים למעלה מחצי שעה, מחכים שיפתחו להם, אולי ישתו קפה או רק תדריך אותם בין חדרי הבית הרבים תציע להם להעמיס את פסנתר הכנף המנחם שלה, היא תיתן להם את הרקע ההיסטורי שלו, סוג העץ המשובח ממנו נולד. ותעזור להם לפרק אותו ולהעמיס על המשאית. היא לא פתחה והם עזבו, ביודעה שזה לא הפתרון, הן מחר יבואו שוב.
אולם יש ימים שהרגשות הלא פתורים מכוונים כלפי מקורות אחרים כואבים יותר, הריאות שלה מתכווצות לחשוב על זה, אבל זה ממילא שם, כן, היא כועסת על אבא שלה.
אבאל'ה, המרשים, הפרנס של השכונה, יודע תורה ודעת ופרנסה, כן, מזו היה לה בשפע.
זאת אומרת עד עכשיו.
היא לא יודעת לשים אצבע על היום המדויק, אולי לא היה אחד כזה, אלא שרשרת של ימים או טעויות.
מילא הארוחות שהצטמקו וסעודות שבת נעדרות אורחים , אבל אבא ואמא, כאילו אבדו לה, מה קרה להם?
עיגולים כהים מסביב לעיניים והתלחשויות רבות בחדר נעול.
" דיייייייייי" זה הלב שלה שייבב " אני לבד כאן, שימו לב אלי"
קולות אנשים הגיעו מהטרקלין, שוב האנשים ההם, הפעם פתח להם אבא, היא נשענה על אדן החלון הרחב, מצמידה מצח אף לזגוגית הקרה , עוקבת אחרי הפסנתר שלה שפרש כנף ואיננו .
היא הפילה את עצמה על המיטה הרחבה שלה ולא התאמצה לכבוש את בכיה, הגעגוע, הבלבול והבדידות הכריעו אותה והיא נרדמה.
ובחלומה היא בתם של נעמי ואלימלך , כל העושר והפאר שסביבה מוכרים לה, רק שפני הוריה גם כאן אינם כתמול שלשום והבריות מתלחשות ומסתודדות.
אויר חם, צבע צהוב של קמילה ויובש מסביב, כנראה רעב בארץ, היא מבינה.
ומגיעים ימים קשים של צער ובדידות, והנה אלימלך ונעמי יוצאים מהבית שפופים, מעמיסים עגלתם בצרורות " אמא, אבא " צועקת להם שימתינו לה, אך שריקת השוט באוויר וקולות הדהירה מבהירים לה כי היא נשארת כאן והם עוזבים. מעליה צווחים הבזים השחורים, צוללים מטה אל צוקי המדבר, בכנפיים סגורות בחציין, אל השממה ונעלמים גם הם.
"זה היארצייט של ר' אלימלך" היא שומעת קול מפתח החדר, מתעוררת בבהלה "איך נרדמה בשעה כה מוקדמת ומי יודע על חלום הבלהות שלה?"
אבא היה בחדרה, ניגב את פניה מדמעות ופנה אליה בקול מעודד "בואי נדליק נר לכבודו של ר' אלימלך מליזענסק, זכותו תגן עלינו והקב"ה ירחם עלינו בזכותו של הצדיק"
קמה ממיטתה, כמו מתוך החלום, שלהבת קטנה עולה בסלון , מאירה את הלבבות, זועקת ,אילמת, אבא ואמא כה קרובים אליה, הסלון ריק והנשמה מלאה .
"ר' אלימלך" זעקה של ילדה קטנה עצובה "בבקשה, תתפלל בשבילנו מתחת כיסא הכבוד, אני מבטיחה לך" היא רכנה לשלהבת במבט כנה "אם נזכה בעזרת ד' שוב לתורה וגדולה כאן בבית , אני אקרא לתינוק שלי על שמך"
היא סיימה את המונולוג שלה ונעמדה מול אביה "הכול יהיה בסדר" אמרה בקול בטוח "אתה שומע אבא, ר' אלימלך גם הוא מתפלל בשבילנו, אין לך מה לדאוג"
***
יוני מביט בתמונה, ציונו של ר' אלימלך הקדוש יחד עם הסיפור שלא הכיר, הותירו עליו רושם.
"בשבוע שלאחר מכן" נזכרת אימו " הגיעו אלינו כמה גברים בחליפות יוקרה, מהבנק המרכזי" הם אמרו
"דברו על מניות שזינקו ועל שותפים שרוצים להיכנס לעסקה, סכמו על מחיקת חוב ועל דרך חדשה. היו לחיצות ידיים ושוב שקשקו הכוסות ונעלמו הקמטים וילדה אחת קטנה הבינה מהי כוחה של זעקה.
מספר חודשים לפני שנולדת, שיתפתי את אבא בהבטחה שלי לר' אלימלך, אבא מאד התרגש אולם הזכיר לי שסבא שלו נקרא אלימלך. מכיוון שאיננו נוהגים לקרוא ע"ש החיים בהתייעצות עם מורה הוראה מפני כיבוד הורים, לא יכולתי לקרוא לך אלימלך. אחרי הפטירה של הסבא ,נולדו לי רק בנות " היא חייכה " את זה אתה כבר יודע " .
יוני זכר איך השתוקקו הם לבן נוסף, כמה נרות הדליקה אימו בהילולת הצדיקים, ואם הוא משחזר כעת בחודש אדר בעיקר, שכן זה חודש ההילולא של ר' אלימלך זיע"א.
" כעת אתה זקוק לשינה הגונה של אבא חדש " אמא התנערה " ותבטיח לי שתתנצל בפני רעות " היא שוב חזרה על בקשתה.
הוא הבטיח.
***
ערב חג השבועות, אולם בית כנסת טבול בפרחים, יוני מתעטף בטלית, רעות כבר דומעת, "ברוך הבא" נשמע הקול הקורא לתינוקה להצטרף לעם הנצח.
אמא מחבקת אותה מכאן, אחיותיה מהצד השני, "שמע ישראל" הקול של יוני רועד, היא מזהה.
עוצמת עיניים ושומעת את הרחש, מקדישה תפילת אם למי שזיכה אותה בכל הטוב הזה.
"קיים את הילד הזה לאביו ולאימו ויקרא שמו בישראל … "
יוני אומר בקול בוטח וצלול, את הבחירה שלה, שלחשה לו רעות, אתמול בלילה "את בטוחה ? " הוא שאל שוב ושוב והיא הנהנה "בטוחה מאד" .
"נועם אלימלך"
נועם אלימלך טועם מן היין, עזרת נשים צוהלת ועוטפת את רעות בסבב חיבוקים ונשיקות.
" איזה שם מיוחד " צוהלות האחיות "דרכיה דרכי נועם" אחותה עונה לשאלת הדודה על השם החדש, "אולי רעות התכוונה לזה, מתאים לה, לפני חג מתן תורה"
חמותה קרבה אליה ,עיניה נוצצות, רעות גם היא מתקרבת , ברקע נשמעת השאלה מאחת האורחות "רגע, אלימלך " למה?
"זה הסוד של שנינו" רעות לוחשת ומביטה בעיניים של אמא של יוני שמלאות הכרת תודה ואהבה.
מאוחר יותר, עזבו האורחים עם שאריות מעיצוב הפרחים המושקע.
"שם קדוש" לחש לה אבא הוא חייך "שם זה מהות" חבש את כובעו "נחכה לך בחוץ, ברכב, שתסיימו"
באולם נשארו רק היא, אוצרה בידה ,יוני ואמא שלו, חמותה. רעות הרגישה מאושרת.
כתיבה : רחלי פאהן , " השמלה שלך כלה להשגה " [email protected]
|
|
32 תגובות
רחלי את כל כך מוכשרת וכותבת מדהים!
יישר כוח!
מחכה לקרוא עוד מהגיגייך.
סיפור יפה מאד!
רחלי תכתבי עוד…
רחליייי יאו איך את כותבת בהתחלה התלהבתי כל כך מהדימויים והמטאפורות המיוחדות תכננתי לכתוב ע
לך על זה אבל אז הגעתי לסיפור של האמא ואני כולי בוכה פההה
הכתיבה שלך מ ד ה י מ ה !!! מחכה לעוד!!!❤✨
מדהים
רחלי יישר כוח
רחלי האלופה!!
וואו וואו איזו כתיבה יפהפיה!
את מוכשרת מאד, לא רק בכתיבה, מלאה ברגש ובעוצמה!
כתיבה זורמת ונעימה לקריאה. השארת אותי עם נקודות למחשבה.
מרגש ממש!
אהבתי את הרעיון לשם התינוק בסוף…
וגם את הזוית הלא טריוויאלית (לצערנו) של יחסי כלה-חמות
רחלללללליייייי
אלוף!!!!!!!
אין כמו הכתיבה שלך
מתגעגעת למכתבים מלאי האנרגיה……..
תמשיכי לכתוב לנו דברים מרגשים ונוגעים ללב כמו זה
ואוו מדהים את כותבת מדהים
וואו ממש יפה
הכתיבה שלך ממש יפה ומענינת
הספור מוצלח במיוחד?
הסיפור הזה 'מריח' נפלא…
רחלי המדהימה!
עפתי לאחור על כנפי הזמן .
לקשרים חדשים שנרקמים .פעמים ההליכה בינות השבילים קשה.
היטבת לתאר את התמונה .והביא גם נקודת מחשבה לדרך שונה.
חובה לקרוא את הסיפור לכל אחת שמתחילה פרק חדש בחייה.
טבעי שאת תבחרי בדרך הזאת .כאחת שתמיד השלום והאמת בחיקך.
ברכותי
שנמשיך להנות מעוד יצירות אכותיות מבחינת תוכן וצורה.
אוהבת ומתגעגעת .
וואו סיפור נוגע
והכתיבה רהוטה ומרתקת
פשוט גמעתי כל שורה בעונג.
רחלי יקרה,
סיפור מרגש וסוף מפתיע.
כתיבה ברמה ממש גבוהה, מחכים לעוד סיפורים יפים.
נהניתי מהסיפור והתרגשתי ויותר מכל הופתעתי!!! מהכרותי את הכותבת נפעמתי מכישרונה הספרותי!! רחלי יקרה, תדעי לך שאני מכורה לספרות וקריאה עוד משחר ילדותי והסיפור שלך נגע מאוד לליבי ומצאתי את עצמי בתוכו. מחכה לקרוא עוד מיצירותייך, עלי והצליחי.
מהממם ומרגש!!
חג שמח
ווואו מרתק!! קראתי בשקיקה! והסוף מרגש ממש. אשמח לקרוא ממך עוד!
רחלי מהממת!!
את כישרונית בטרוףףף
אהבתי מאוד!!
כתבת יפה עוצמתי ונוגע ממש..
כיף לקרוא!
חזק ומרגש. נהנתי מהרעיון מהכתיבה הקולחת ומהרגישות בה הדברים נכתבו. הסוף מפתיע ומלמד כ"כ.
איזו ערגה! איזה עומק!
הכנסת אותנו לרבדים המשמעותיים יותר מכיון כ"כ חדש ועם "ריח" אחר
מחכה לחומרים נוספים ברוח הזו
וואאווו. איזה מדהים. כתיבה ברמה!
רחלי המהממת!
כתיבה ברמה אחרת משהו מיוחד
סוחפת מרגשת ונעימה לעין!
את סופר סופרת מוכשרת להפליא!
יישר כוח גדול המשיכי לעשות חייל לגעת בלב להשפיע ולחזק!!
סיפור עוצמתי , כתוב ברגש ובעומק,
אמיתי וכנה, מיוחד ביותר..
תמשיכי לכתוב ולהביא לנו עוד סיפורים ברמה כזו !
מרתק מאוד משולב במגוון נפלא של צבעי חיים שהוכנסו לתוך מערבולת מרתקת של רגשות עליות ומורדות אשר משקפות באור את החיים – והגלים שילוב של חג בניחוח ספרותי מבריק!
ראוי להערצה התוכן. המקום היהודי השילוב בין שלום ואהבה – לסגירת מעגל מופלאה של ההתחלה והסוף
התחברתי למקום של כלה וחמות ישנה הגדרה לזה כמקום לא בריא לא נקי – וזה מצער ושגוי ורחלי בכתיבתך שמת פנס למקום נפלא זה.
תמשיכי לכתוב אמשיך לגמוע כל שורה כתובה במתיקות
רחלי היקרה! מקסים!
סיפור עם מסר מדהים, עם פיתרון נפלא לכלה וחמותה".., כך ישאר "זיסלה" טעם מתוק לכלה לנכדים וכמובן לחנות
כה לחי!
רחלי
פשוט להיות שם !!!
את כותבת מדהים ומרגש מאד!!!!
אלופה שאת כמו תמיד !!!!!
שוווה שווה ???
סיפור מפעים, מרגש מאד
הסופרת יודעת לגעת בתוך הלב
וואהו אין מילים!
פשוט סיפור עוצמתי ! מרגש!
נוגע עמוק בפנים!
אהבתי כל כך!!
ישר כוח
תמשיכו לעלות עוד סיפורים מדהימים שכאלה
אין ספק שזו סופרת משובחת!!
תודה וחג שמח:)
רחלי, כמה שאת מוכשרת!!!!
הכתיבה שלך מלאה ברגש ודמיון
חשתי שאני נמצאת שם…
כתיבה ממכרת, נהנתי לקרוא להיכנס לדמיון.. היה שווה כל מילה
איזו כתיבה מדהימה וסיפור מאלף!
רחלי מרגשת כמו תמיד…!