מתמודדת נפש: "יצאתי מהמחלקה, מקווה לא לחזור יותר!"

היי לכולן,

לא כתבתי תקופה והנה אני משלימה לכן פערים שכבר מבחינתי הסטוריה, זה הפרק הבא שכתבתי לכן, בפרקים הבאים אספר לכן מה עוד קרה. (נורא…)

יום שלישי השעה 10:30 בבוקר

זהו המפגש הקבוצתי אחרון שלי פה במחלקה. הכל פה זה אחרון בשבילי. אני הולכת לצאת מכאן, זהו סיימתי פה הכל. מחר אני משתחררת. מחר אני יוצאת מכאן. אני הולכת ועוזבת את המחלקה. זהו אני לא אקרא תחת הסטטוס של מאושפזת פסיכיאטרית, אני לא אלך ברחובות וירגיש מאושפזת זהו אני אהיה עצמאית כבר. אני משתחררת!!!

די למחלקה, גמרנו. לכל דבר אני שאני עושה כאן – אני אומרת שלום בלב. נפרדת ממנו והלוואי גם שלא אתראה בחיים עוד.  אני יום אחד לפני השחרור יום אחד לפני השחרור! מי היה מאמין שאגיע לזה, מי? זה היה ניראה לי כל כך רחוק, לא אמיתי.

אני אומרת לעצמי "איילה זה הגיע. בסוף זה הגיע. את כבר במקום יותר יציב ב"ה. יכולה לעבור לדירה טובה ששם תתחילי בעז"ה חיים אחרים, חדשים ויותר טובים". מלאת תקווה שיהיה שם טוב, ששם יהיה לי משהו אחר.

אני יודעת שהחיים שלי לא יהיו גן עדן, כמובן. שיהיה לי המון נפילות. אני רועדת ממה שיהיה. איך אני העתיד שלי יראה. אם אפול – האם אני אקום? האם יהיה לי את הכוחות להתרומם? איך המקום שאני עוברת אליו יקבל אותי? איך אני אהיה בו? אני יוצאת ממקום שעטף אותי והכיל אותי. ממקום שהייתי בו הרבה זמן והוא הפך למעין בית בשבילי – למקום חדש וזר בו אצטרך להכיר הכל מחדש, ולהיות עצמאית לגמרי. ממקום שדאג לי להכל – אל דירה שאני אמורה להיות בה עצמאית בהכל. אני מפחדת מאוד ומלאת חששות.

השעה 13:00

אני בלחצים נוראיים. ממש נכנסתי לחרדה מהשחרור. מהיציאה לחיים שבחוץ. אני לא רצה לקחת sos – כי אז לא יתנו לי לצאת ואני רוצה לצאת עם כמה חברות לחגוג איתם את השחרור שלי. אז אני מנסה לחזק את עצמי שהכל יהיה בסדר וטוב בעז"ה. ושהשם איתי. אז אני מרגיעה את החרדות שמשתלטות, את הלחץ.

השעה 23:00

לילה אחרון שלי פה במחלקה. הרגשות שלי מתערבבים. התרגשות ולחץ. יואו אני לא מאמינה שזה קורה. שאני מחר בבוקר קמה ומתארגנת והולכת מפה. שהכל הולך להיות הפעם האחרונה בעז"ה. הקבוצת בוקר. הארוחות. הכל. לילה טוב.

יום רביעי השעה 10:50

חמש הדקות האחרונות של מעגל הבוקר הוקדשו לפרידה ממני. אני אמרתי תודה רבה לכולן, כמה כל אחת באופן אישי נתנה לי והם יהיו חסרות לי מאוד. הבנות איחלו לי בהצלחה והחמיאו לי כמה נתתי להן מהאישיות שלי. וזהו ניגמר המעגל בוקר האחרון שלי פה במחלקה. והלוואי גם בחיים.

היום אני משתחרת, אני לא מאמינה שזה הגיע. ניראה לי עד שאני לא אשב בחדר שלי בדירה אני לא יאמין. זה באמת לא יאומן. פשוט לא יאומן! אני עוזבת את המחלקה. עוזבת לצמיתות. ארזתי הכל כבר, נשאר כמה דברים אחרונים וזהו אני רק מחכה למכתב שחרור ואני יכולה לצאת לעולם שבחוץ ואני חופשיה. ואני כבר משוחררת. משוחררת. אילה את משתחררת. אני לא מאמינה. נשמע לי קסם כזה. כאילו לא משהו שקשור אלי. כ"כ המון זמן אני כאן אז איך אני יוצאת? איך אני משתחררת? איך זה הגיוני? זה אמיתי?

עכשיו יש ביקור רופאים, אני אכנס עוד מעט, אני מקווה שיעבור בשלום. אגיד לצוות תודה רבה, מעניין מתי המכתב שחרור שלי יהיה מוכן – בטח לא לפני השעה. יבואו לעזור לי עם כל הציוד שלי. (יש לי חתיכת מעבר דירה)

יום רביעי השעה: 13:00

זהו ארזתי סופית את הכל. אני ממש בשלבים אחרונים של יציאה. נפרדתי מהחברות. ישבנו סביב השולחן ודיברנו ככה כמה קשה לנו להיפרד. אמאל'ה יש לי צמרמורות. אני ממש מתרגשת. רק עכשיו אני מתחילה לעכל את זה שאני עוזבת. שבאמת אני יוצאת מכאן. אני חושבת שאני באמת מרגישה שאני יוצאת יותר מוכנה, יותר בשלה. אני לא יודעת אם זה באמת נכון. כי אולי אמרתי את זה גם ביציאה מהאשפוז הראשון שלי. אולי גם אז הרגשתי מוכנה ליציאה לחיים ואז הגיע המשבר הגדול שנפלתי אליו והגעתי לאשפוז שני אז אני מפחדת גם להאמין שהנה עכשיו אני גם יוצאת מספיק יציבה. אולי, הלוואי.

זהו עוד כמה שעות אני כבר לא פה. זה קורה. אבל ממש קורה. השם זה אמיתי.

מקווה ומייחלת ומתפללת להשם שכל המעבר וההתחלה הזו של החיים תהיה טובה בעז"ה. ומוצלחת עם המון סיעתא דשמיא ולווי של השם יתברך באהבה הגדולה שלו.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ממחלקה פסיכיאטרית לעולם 'נורמלי': "עכשיו זה רק אני כדי לעזור לעצמי, אין לי אף אחד"… כשהנפש מתייסרת ורק מבקשת להרגיש טוב: "למדתי בבית הספר של החיים" המלחמה מחלון המחלקה הפסיכיאטרית מתמודדת נפש: "אתמול יצאתי לקניות, וזה יום שאני רוצה לחגוג!" מתמודדת נפש: ההתעניינות שלכם יכולה להציל חיים של אנשים, באופן ממשי