טיפול בשפה שניה/ ד"ר רונית לזר

רייצי תמיד מגיעה בזמן, מעולם לא איחרה, אפילו קצת מקדימה להתרגעות מהדרך הארוכה לפני תחילת הפגישה. היא מצלצלת באינטרקום ,אני פותחת לה את הדלת. היא נכנסת לחדר המתנה. שותה כוס מים, פעמים מספיקה לשבת, מעלעלת במגזינים, על אף שהן לא בשפתה שלה. שאלתי אותה פעם על כך והיא השיבה 'כותרות' אני קצת מצליחה.

הטיפול שלנו לא מתנהל בשפה העברית, שהיא שפת האם שלי. גם לא באידיש, שהיא שפת האם
שלה. הטיפול הוא באנגלית, שפה שניה לשתינו. לא תמיד קל אך כפי שאמרה פעם "אבא שלי נוהג לומר עושים מה שצריך גם אם לא תמיד זה קל". אביה מלווה אותנו בטיפול. לא בנוכחותו הפיזית על אף שלא פעם ישנה תחושה כזו. רייצי מעריכה אותו אך גם יראה ממנו. הוא מנהיג את הבית על פי הרציונל בקולו הבטוח והחזק. קול שנותן תחושה מדומה של ביטחון כי לא ניתן לצפות מתי יגיע קולו המזלזל ברגשות או לחילופין הכעס המתפרץ.

רייצי מגיעה לטיפול חדורת משימה ומטרה לעשות שינוי ולהיות יותר רכה כלפי בעלה. היא מזהה את שפת הרוך בפגישה, ביחוד כאשר אני מגלה אמפתיה כלפיה. היא תגיב בתזוזת גופה, בקולה הרם "איכס.. אני לא יכולה לשמוע ..נשמע 'מושי'.."

אני יכולה להבין את הקושי שלה. לא בגלל טון הדיבור שלי, שלרבים נשמע מתון. אנו מצליחות לעבד את חוויות החיים שלה ולאט לאט לחשוף את הפחדים שלה והמשאלות שלה. היא דווקא אוהבת את צורת העבודה שלנו, חוץ מאותם רגעים שאני מגלה אמפתיה. היא אוהבת לנתח יחד איתי את חייה. זו עבודה אומנם שכלית בעיקרה, אך מהנה עבורה. היא יוצרת תובנות שעוזרות לה בחיים אך שתינו יודעות שזה לא מספיק, עד אשר לא תוכל אף היא לדבר בשפת הרוך.

שפת הרוך- היא שפת האם. לא אמא של רייצי. אלא שפת האם הרגשית של האדם, הכי קרובה לליבו של האדם. זוהי השפה איתה הוא נולד. היא זו שמעניקה תחושה של אחדותיות, של מזיגה, של חיבור רגשי.

לצד שפת הרוך יש לאדם את שפת האב- השכלי, המציב גבולות, המביא לעולם הפנימי את המציאות. הוא זה שמצליח להוציא אותנו מהתחושה של קפסולה נפשית. היא זו שמאפשרת לנו לצאת, להסתגל, ולתפקד בעולם.

הנפש אינה יכולה בלי השתיים. כולנו זקוקים לשתי השפות: שפת האם ושפת האב. אותן אנו יוצקים ושוזרים בחוויות חיינו. פעמים אחת מהן דומיננטית יותר כמו למשל בזמני האהבה שלנו, בין הורה לילד, בין איש לאשתו, ובין אדם לבוראו, עשויה שפת האם להיות מרכזית. ופעמים בזמני תפקוד,לקיחת אחריות והחלטות בחיים אנו זקוקים יותר לשפת האב. לרוב זה לא כזה דיכוטומי וגם בזמני אהבה וגם בזמני תפקוד יש מן השפה האחרת.

רייצי למשל, מצליחה להשתמש בשתי השפות בצורה טובה ומאוזנת עם הילדים שלה. היא יודעת להיות רכה אך גם נחושה. לעומת זאת, עם בעלה קשה לה להביא את החלקים הרכים שלה. את הנזקקות שלה, את הפגיעות, את החולשה ואת האהבה הרכה הפשוטה. בהיבט זה משהו נפגם.

אל מול בעלה ועם עוד מבוגרים בחייה, רייצי מדברת בעיקר שפת האב. איתו היא יותר מזדהה מאשר עם אמה. שפת האם שלה, היא לא שפת רוך, אלא שפה רגשית של הצפה. אלו הרגעים בהם אמה מוצפת רגשית ולא מצליחה לאסוף את עצמה ולאפשר שיח רגשי. נוכל לומר, שלאמה לא היתה מספיק שפת אב מופנמת. מבחינת רייצי לאמץ את השפה הרגשית עלול להיות מסוכן. היא מעדיפה להיאחז בשפת האב גם אם היא זו שפה נוקשה, מרחיקה רגשית, מזלזלת בביטויים רגשיים כי כך היא מבטחת את עצמה מפני שפת אם רגשנית ומפורקת.

הטיפול הוא אומנם נעשה בשפה שניה, אך השיח הטיפולי שואף לשיח פנימי רגשי, שפת אם, בדיאלקטיקה עם השיח של המציאות החיצונית, שפת האב. שיח טיפולי זה מתרחש ומתפתח על רקע מרחב בטוח ככל שניתן אך לא כזה שנטול סיכונים, נטול פגיעות. רייצ'י לאט לאט מוכנה לקחת את היד המושטת לה (מטאפורית) ולצעוד יחד במסע נפשי זה כדי ליצור בתוכה שיח נפשי שמצליח למזג בין שתי שפות שונות, ולשמור על יחודיותה של כל אחת בנפרד
********************************
ד"ר רונית לזר- עו"ס קלינית ומדריכה בכירה
טיפול נפשי – פסיכותרפיה פסיכואנליטית
טיפול אישי , זוגי והדרכת הורים
מרצה מטעם אוניברסיטת חיפה , בתוכנית מבח'ר.
קליניקה- קרית מטלון – פ'ת/ב'ב
מייל: [email protected]
052-634-6334

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

הילד מגיע לישון איתך בלילה? הפסיכולוגית מסבירה המהפך שהניה בל מחוללת: תתקשרי לאחל שבת שלום! וסיפור נס ההצלה מלינץ' בעיסאוויה שבירושלים טיפול תחת מתקפת הקורונה/ ד"ר רונית לזר שו"ת קורונה: אחרי שהרגענו את הילדים, איך מרגיעים את עצמנו? / אתי רוזנצוויג אמא מופרעת קשב? כך נראים חייה | ברכי שגב