שו"ת קורונה: אחרי שהרגענו את הילדים, איך מרגיעים את עצמנו? / אתי רוזנצוויג

שיתוף ב email
שיתוף ב print

שאלה:
אני לא מאמינה לעצמי אבל כמה שאני יודעת לחשוב בקור רוח ולא להכנס להסטריה,

מצאתי את עצמי הלילה כשנשכבתי לישון השתעלתי פעם-פעמיים, ומאז כל הלילה היו לי חלומות בלהות שחלילה נדבקתי….

זה היה נורא ואיום… כל מה שהתגלגל  בדמיונותי בעקבות כך….

מה יהיה? הפחד הזה לא יעזוב אותי?

(אומרים תחשבי כמה גרוע זה יכול להיות וזה ירגיע אותך, אבל התחלתי לחשוב על אשפוז של 4-6 שבועות כמו שכתוב בתקשורת, ועל ניתוק מהילדים וממשפחתי, ועל פסח…. זה עשה לי ממש רע…)

דווקא הילדים שלי ממש רגועים, אנחנו לא משדרים להם היסטריה. כן דברנו והסברנו על חשיבות שטיפת הידים בסבון לעיתים קרובות, ולמה אין לימודים.

תשובתה של הגב' שרון מושקוביץ, עו"ס קלינית קליניקה פרטית בני ברק:

איך מרגיעים את עצמנו?

את שואלת שאלה מאוד טובה שמעסיקה כמעט את כולנו.

כרגע כולנו מרגישים מתח, פחד, לחץ, חוסר אונים וחוסר וודאות, ועוד תחושות קשות.

כל תגובה היא נורמלית, היות  והמצב לא נורמלי.

אחד הדברים הכי חשובים היא היכולת לחוות קושי ולהכיל אותו, המשמעות לפגוש את כל הרגשות השליליים שעולים נוכח המחשבה על ההווה והעתיד, לשאת ולהכיל אותם.

המשמעות של דבריי היא לא להתחיל בלהזיז הצידה את מה שרגישים,  לחשוב ולנסות למצוא פתרונות להירגע, אלא לקבל את עצמי ואת הבהלה שלי, "זה נורמלי לפחד עכשיו". כל עוד בתוך כל הסערה את כותבת שאת מצליחה לא לשדר ולהעביר את הלחץ לילדים, ואני משערת שאת מצליחה גם להמשיך ולתפקד. מותר לך כמי שאמורה להיות "המפקדת", להגיד, להרגיש ולשאול שאלות: מה יהיה? איך יהיה? במישורים רבים, טכניים, רגשיים, כלכליים, חברתיים וכו'.

הרגש קשור ל-2 משתנים מרכזיים:

  • מה אני חושב על רגשות באופן כללי וספציפי
  • תפישת תחושת המסוגלות העצמית לגבי יכולת וויסות במידה וצריך ("אני אתפוצץ אני יודע…")

אחת הדרכים היעילות לוויסות רגשות היא היכולת לפתח חמלה עצמית- שפירושה היכולת לראות את עצמנו "בעיניים טובות" , לפתח הבנה עצמית, סובלנות ואיזון במהלך התמודדות עם אירועים קשים, ולזכור שהסבל הוא מוכר והוא נחלת הכלל .הבנת הקשיים שלנו ושל האחר ברוך, אדיבות מול אכזבות כישלונות ואי הצלחות.

"זה לא קורה רק לי….עוברים עליי ימים לא קלים, מגיעה  לי נחמה, מותר לי להרגיש ככה"

לסיכום, אני לומדת לזהות מה אני מרגישה, מה אני חושבת ממה אני חוששת, אני פוגשת את זה, נשארת עם כל מה שזה מעורר בי, ובסתירה לכל מה שלימדו אותנו זה דווקא מחזק אותי, היות והניסיון "לברוח" מהפחדים מוליד פחדים גדולים יותר. כמובן שכיהודים מאמינים, אחרי שפגשתי את מה שאני מרגישה אני יכולה להרגיש ולחשוב שיש שם מישהו איתי, אני לא לבד…

" בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם׀ לֹ֣א ל֣וֹ צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם): (ישעיהו פרק סג פסוק ט).

ליצירת קשר פנו לאתי:

etikivun@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.