רציתי לספר לך על החיים הקצרים שלך, בתוכי. מהרגע שהתבשרתי בבשורה המשמחת הייתי בעולמות אחרים, ההתרגשות, הציפייה והדמיון איך ומה ומתי בדיוק אהפוך למאושרת? היו השאלות הכי משמחות שיכולתי לשאול את עצמי. עם הרגשות באות גם הרגשות פיזיות ונפשיות, שמחוללות שינוי פנימי בתוכי. משהו שם כבר לא יהיה כמו שהיה עד עכשיו, התזונה המנוחה והשינויים ההורמונליים שחלים מבית ומחוץ. זה לוקח זמן עד שהגוף והנפש מסתגלים מעכלים ומתרגשים יחד איתי בבשורה הכל כך משמחת! עוד מעט אחבוק אותך בשתי ידיי מלאך טהור וזך, אני רואה בדמיון שלי אותך עם ידיים קטנטנות ועיניים נבונות ועמוקות, והמבט התמים הזה שמאמין בי האמא הכי טובה שיכולת לבחור עבורך, כל כולך תלוי בי. אני רק מדמיינת את הרוך הנדיר הזה, הנשמה הזו שאזכה בע"ה לגדל להשקיע בה ולהיות השותפה השלישית בחייך ולאחל לך את החיים הכי טובים שיש.
וזה סודי. ופרטי. שלי ושלך. שאתה כאן בתוכי.
אף אחד בעולם לא צריך לדעת כל עוד לא רואים…
פתאום התפילות עם עוד לב פועם הרבה יותר חמות ומרגשות, מלאות בתודה לבורא עולם על הזכות הענקית שנפלה בחלקי. הבקרים שלנו כבר נראים אחרת, ומרגישים אחרת. אבל עדיין אף אחד לא צריך לדעת…
הציפייה הזו להכיר אותך לגדל אותך ולהיות אמא שלך.
פתאום נגדעת.
משהו מתחיל לחרוק, או יותר נכון מפסיק.
ברגע אחד כל התוכניות, השמחה והציפייה נגנזות, מתאדות ונעלמות יחד איתך. הזכות הזו שהרגשתי עד עכשיו, מפנה מקום לאשמה וכאב לרגשות מעורבים של תסכול ותחושה של החמצה ואובדן. הסוד השמח הזה שהיה עד עכשיו נחלת הפרט שלי ושלך, הופך לסוד כואב בלי שם שאין איך ואת מי לשתף, והאמת? גם לא ממש רציתי לשתף… הבלבול בין הטוב האינסופי שהרגשתי עד עכשיו לבין הצלקת הכואבת הרצון, לחזור ליום האתמול להרגיש אותך שוב פשוט לא נתן לי מרגוע.
אתה הלכת, אני נשארתי כאן לבד. צריכה לתת הסברים…
להסביר לחברות בעבודה ולבוסית שהייתי בעולם אחר בחודשים האחרונים…. שהיית אמורה לבשר להן בקרוב שאני הופכת לאמא מאושרת.
להסביר לסביבה שאני גמורה עייפה, מרוסקת ומתגעגעת אליך ילד שלי. ואני לא מסוגלת לחזור לתפקד כאילו הלב שלך פועם רגיל בתוכי.
להסביר לעולם מה זה לאבד משהו שלא הכרתי אבל הרגשתי שהוא חלק ממני. להתאבל בפנים אבל למרוח חיוך ענק על הפנים. להמשיך "הכל רגיל" בחוץ אבל לתת מקום של כבוד למה שמתחולל בתוכי.
אני יספר לך מה עשיתי בסוף משהו שאבא שלך המליץ לי…הספקתי להסביר. בחרתי פשוט "ליידע" את הסביבה המאוד קרובה "בשבועיים הקרובים אני יוצאת לחופשה. חופש מהצורך לחייך ולשדר שהכל רגיל, חופש מהצורך להסביר למה אני בוכה פתאום באמצע סעודת ליל שבת" אם אין חופשת לידה, ואין אותך אני נותנת לעצמי חופש להרגיש.
גם כך הכאב הזה שקט, ואין לו שם "לדבר הזה" הכל כך מבלבל שמתרחש ביני לבינך נשמה זכה.
לפחות חופש להרגיש אותו אני אתן.
ואת, נשמה טהורה שבאה לתקן משהו ואני הייתי השליחה שלך כאן, תנחמי אותי משם. שזה המהלך שלך כאן בעולם. אבא שלך אמר לי עוד משהו, שחיזק אותי מאוד תמיד אומרים שביהדות לא נמדדת התוצאה, אלא המאמץ. והאובדן הכואב שלך זה בדיוק המאמץ רק בלי לראות את התוצאה.
פסח כשר ושמח ילד שלי!
"בזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל, שנאמר 'זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל"
(ילקוט מעם לועז, פר' שופטים),
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
14 תגובות
סליחה שאני מתערבת בנושא שלא קשור אלי…
אבל יש הבדל גדול מאוד בין לידה שקטה, ילד שכבר בא לעולם ובזמן, לבין הפלה, למרות ששתיהם התמודדויות, מה שצריך לדעת, ששום דבר שעשינו הלך לאיבוד, זה עדיין נשמה שהבאתן לעולם, עדיין הקב"ה משלם שכר על המאמץ, לא בגלל שאין תוצאה, אין משמעות לדרך…
ומה שהיה בתקופת הקורונה שתינוקות נולדו בריאים ונפטרו ל"ע בפתאומיות לאחר כמה שעות.
אני מכירה אישה שנפטרה לה תינוקת בת שבוע, כשהילדה מעליה בת 4, מכרה שלה שלא ידעה מהסיפור שאלה אותה "למה יש לך הפסקה כל כך ארוכה? את לא רוצה עוד ילד?" והיא בדיוק כמה משבעה על התינוקת שנפטרה בלי סיבה…
הנושא הוא מאוד רגיש. ואי אפשר לדבר עליו בחופשיות משום שהוא עמוק, יסודי ובסיסי בנפש של כל אישה, ואת לא יודעת מה האישה מולך חווה, את לא יודעת האם היא בתחילת הריון/מחכה לילד/בתהליך טיפול/תקועה בשדוכים על רקע פוריות… וכו' וכו' גם למיטב ידעתי מתפרסמות קבוצות תמיכה מפעם לפעם, אבל הדבר הכי חשוב בכל דבר שעוברים: להבין את עצמך, ולהיות כלפי עצמך בחמלה. להבין שעברת משהו קשה, ולקבל באהבה והבנה את עצמך…
אני עברתי כמה הפלות חלקם בשבועות מוקדמים, חלקם באמצע ואחד בשבוע 33,
כל אחד זה קשה, אבל בהחלט יש שוני אם זה מוקדם או מאוחר,
בשבועות המאוחרות זה משהו קשה מנשוא, אובדן אמיתי, ממש מרגישים צורך להתאבל,
אבל בשבועות הראשוניים, כמה שיותר מוקדם, יש צניחה נוראית של ההורמונים! וכן, כמה שיותר מוקדם, השוק הוא יותר קשה לגוף!
אי אפשר להסביר לאף אחד מה שמרגישים, אבל מרגישים נורא!!
אז אם אתם חלילה בסיטואציה הזותי, או שאתם מכירים מישהי..
אז אל תריבו אם עצמכם! זה נורמלי שמרגישים לא נורמלי! תקבלו את עצמכם, ותנו לכם את הזמן להתאושש!!!!
בשורות טובות.
עברתי לידה שקטה בשבוע 26+ , אני המומה לגלות שאין קבוצת תמיכה בצבור החרדי ללידות שקטות ….. בצבור שבחוץ יש כל כך הרבה , איך זה יכול להיות שאין מענה חרדי זמין ונגיש , איזה ארגון או עמותה ,
היי חברות, לא רוצה להישמע אטומה לרגשותיכן, אבל מהפלה בשבוע מוקדם מוגזם לעשות אבל. לא מדברת חלילה על מי שמאד חיכתה להריון וזה הריון יקר, וזה באמת אכזבה ואבל גדול. אך יש אחוז די מכובד של הריונות שמסתיימים לפני סוף השליש הראשון משהו כמו עד שבוע 15. כמעט כל אישה ולדנית עוברת הפלה אחת לפחות. כל הפלה מזיזה משהו, מצריכה איזה פרק זמן להתאוששות ולעיכול אבל מכאן ועד להשוות ללידה שקטה הדרך רחוקה. לידה שקטה של תינוק במועד, שהאימא כבר מרגישה אותו זז, מתקשרת איתו בלב חודשים, עברה בדיקות, סחבה, הייתה כתובה כמו שצריך בפתקה של חוה כולל לעבור לידה מלאה, דמיינה, אולי אפילו קנתה ציוד… הלו, חברות, יש הבדל. שיהיו רק בשורות טובות לעמישראל
כותבת לתועלת כל מי שהתנסתה באובדן כזה-
במודיעין עילית יש אחת שמעבירה קבוצות תמיכה בנושא, שמה נחמה שנהב והבנתי שיש לה ממש מה לעזור בענין. לפי הידוע לי היא מעבירה גם בבית שמש, ואולי גם בבני ברק , אולי בעוד מקומות? לא ידוע לי. נראה לי שהיא עוזרת גם באופן יחידני. תנסינה לברר. ממש שווה ועוזר.
אני פה רק כדי לומר שהכתיבה מרגשת, נוגעת מאוד ללב ופורטת בדיוק על אותם מיתרים שנקרעו בליבי עם שתי ההפלות שעברתי.
לא משנה באיזה שלב, הכאב הוא נוראי, שורף מבפנים.
טעמתי בזמנו את אי ההבנה של עומק הצער. הבוסית חפרה לי שאחזור מהר לעבוד, אמרה שעושה לי טובה, שעוזרת לי לצאת מזה, שלא אכנס לדיכאון, אבל לא התחילה להבין את הצורך בשקט, בהתכנסות פנימה לזמן מה, לשבעה כלשהי על מה שייחלנו לו ולעולם לא יהיה…
תנחומי… שלא נדע עוד צער..
גם אני עברתי את הבשורה הזאת.
אין מילים רק כאב
ואפילו העום עם 2 בנוצת מתוקות ושלישי בדרך אני מרשה לעצמי קצת לחשוב בין כמה הוא היה היום אם הוא היה נולד…
ואפילו שההוא בכלל לא הגיע, הגיע רק השק שלו.. הוא התמהמה מלהגיע.. .
זה היה בשבוע 11 שהרופאה גילתה שמשהו לא כשורה…
רק אחרי שעברתי את זה גיליתי כמה אחיות לצרה יש, וכמה התמיכה הזו מעודדת,
אני לא יכולתי לשמור את זה בסוד, כי התחיל לי מצב חירום בעבודה ונזקקתי לפינוי באמבולנס, קיבלתי המון טלפונים מחברות לעבודה ומבנות משפחה, האפשרות הזו לשוחח עם מי שעברה את זה נתנה לי הרבה מאוד כוח
אם אתן מכירות מישהי אפילו רחוקה שעברה את זה שיחה שתזמו איתה יכולה להקל ולפעמים להציל ממש!!!
כמה צריך להודות. מכרה שלי היצלו לה את הילד בשניה האחרונה בהשגחה פרטית שלא תאמן. בשבוע 40
הוא היה יותר שם מאשר פה. וב"ה היה נס גלוי!
הי רחלי,
ראיתי מה שכתבת.
אני גרה במודיעין עילית, ויש פה דווקא מישהי שמעבירה קבוצות תמיכה בלידות שקטות. העבירה גם בבית שמש ואולי גם בבני ברק. נראה לי שיש לה גם טיפול פרטני. שמה נחמי שנהב. שמעתי שהיא מאוד מוצלחת. תנסי לברר.
עברתי כמה וכמה פעמים… זה לא קל, אבל אנא! אחיות יקרות אלה שעברו את זה. תלכו לטפל רגשי…. אל תשאירו את זה עמוק בלב… תוציאו את זה אצל מקצוענית לא משנה איזה שיטה, אבל תוציאו את זה.
שנתבשר בשורות טובות.
כמה טוב שנתתם במה לנושא, לפני כמה חודשים חוויתי אובדן כזה וחיפשתי כתבות, חיפשתי עוד אחיות לצרה ולא מצאתי…עכשיו שאני רואה את הכתבה אני שמחה שכתבתם על הכאב הנוראי הזה, מנסיוני אין אישה כמעט שלא חוותה אותו ברמה כזו או אחרת וראוי לדבר ולתת לו מקום.
כל כך כואב
חבל שאין קבוצות תמיכה בחוג החרדי
אני עברתי לידה שקטה בשבוע 40+1
יש אותן הזוכות לצאת מביה"ח בידייים מלאות
ויש את אלו שהקב"ה בחר בהן לחזורבידיים מלאות אמונה!