רחל אם לתשעה ילדים בת 50 לאחר נישואי מרבית ילדיה, סובלת מזה כשנתיים מכאבי ראש וגב בלתי נסבלים, רחל טיפוס שלא מרבה להתלונן למרות החיים המורכבים שעברה, מאז היותה ילדה הייתה שתקנית ומופנמת, בשנה האחרונה נאלצת לדבר ולשתף את רופאת המשפחה בכאביה הפיזיים להסביר ולפרט, רחל מתרוצצת בין בדיקות דם, נוירולוגים אורתופדים ובדיקות רנטגן שונות. מבחינת הרופאים כל החשדות הרפואיים היו צריכים להישלל. לאחר תקופה ארוכה של בדיקות, רופאת המשפחה התקשרה לבשר בשמחה שנשללו כל החשדות הרפואיים, פניה של רחל התעצבו "ד"ר מה זה יכול להיות??" הרופאה נאנחה "אני רציתי לשמח אותך, זה לא כל מה שחשבתי שכן יכול להיות, תקבעי תור ובואי נדבר…". רחל חשבה שלא שמעה טוב את הסוף "בואי נדבר??" במקום לשמוח שהבדיקות הרפואיות לא העלו ממצאים משמעותיים רחל מגלה שהלחץ שלה גובר וכאב הראש שוב בא לבקר, אבל הסיבה לא ידועה. היא קבעה תור לרופאת המשפחה ולא חלמה על שיחה כל כך אישית וקרובה. רופאת המשפחה הסבירה לה, אין ממצאים גופניים, אבל ספרי לי אילו מתחים נפשיים את עוברת? רחל התבלבלה, מעולם לא שתפה איש על הילדות המורכבת, על זוגיות שחורקת במיוחד בשנים האחרונות, ועל הקשרים המורכבים עם כלותיה וחתניה. הרופאה הסבירה לה: "לא תמיד לרפואת הגוף יש את התשובות, מצבור של מתחים לחצים וכאב נפשי שאינו מטופל ולא מדברים עליו עלול להתבטא או להתחפש לכאב גופני, תני לנפש שלך מקום, זהו כאב פסיכוסומטי", רופאת המשפחה הסבירה כי ישנו שירות בריאות נפש חינמי במרפאה, וכן יש מרכזים חרדיים העובדים עם קופות החולים עם מטפלות חרדיות מקצועיות.
מה משמר את ההתמודדות הפסיכוסומטית?
מנגנוני הגנה רבים ומתוחכמים קיימים בנפש האדם ל"רק אל תדברו איתי על זה". נמשיך עם רחל, שלמעשה התמודדה במשך שנים רבות עם מתחים נפשיים רבים, אך לא דברה עליהם אלא הדחיקה אותם, נמנעה מהתמודדות ומשיח על קונפליקטים בחייה והשאירה אותם כאירועים בחייה שלא הסכימה לחוות מבחינה נפשית. ההדחקה היא מנגנון חזק ורב עוצמה אשר מסייע לאדם לא להעלות לשיח גם לא מול עצמו, וכך התכנים הנפשיים שאין להם איך לצאת ב"דרך המלך" על ידי שיחה ושיתוף, מעוררים את הגוף, הגוף בתורו מעורר את עצב הואגוס, והוא את המוח והמוח את הורמוני ההרגעה.
אני אוהבת לדמות את מנגנון ההדחקה למגירת מסמכים עמוסה, שמסמכים רבים נזרקים לתוכה, והסדר לא נעשה בהם, המגירה כבר לא יכולה להכיל אותם, והם נדחסים ללא כבוד מתקמטים ולאיש לא אכפת מה כתוב בהם. דמיינו זוג ידיים שמחזיק חזק את המגירה שלא תפתח למרות שהמסמכים מציצים מתוכה וצר להם המקום, חשבו כמה אנרגיות מושקעות בדחיסת המגירה? המון. האנרגיה המושקעת בדחיקת התכנים המורכבים היא זו שלבסוף נגמרת, ודופקת בדלת באמצעות הגוף המותש שמאחוריו בעצם נפש עייפה ועמוסה.
שרק נשים לב: כשהלב בוכה, והפה שותק, זה כואב בראש בגב או בכל מקום שרק נרגיש.
להתמקד ברגע הנוכחי
לאחר מספר חודשי טיפול, רחל דיווחה על הפחתה בתדירות ובעוצמת הכאבים. היא למדה לזהות מצבי לחץ ולהגיב אליהם באופן יעיל יותר, והחלה לבטא את רגשותיה באופן פתוח יותר. חשוב לציין שהטיפול בהפרעות פסיכוסומטיות מצריך לרוב גישה משולבת, המתייחסת הן לגורמים הנפשיים והן לתסמינים הגופניים.
ישנם מגוון סוגי טיפולים נפשיים המתאימים להפרעות פסיכוסומטיות שאין להם הסבר פיזיולוגי. אתייחס למיינדפולנס, או קשיבות בעברית, מיינדפולנס היא שיטה המתמקדת במודעות מכוונת לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות. בהקשר של חיבור גוף-נפש. ניתן להתאמן ולרכוש מיומנות של מיינדפולנס, למעשה המיינדפולנס מעודד הקשבה לתחושות גופניות ולרגשות ברגע הנוכחי. כשאדם מתרגל מיינדפולנס הוא מצליח לזהות מוקדם יותר מצב של מתח או אי נוחות פיזית, ובכך לשלב כלים נוספים של פירוש למחשבות (CBT). שימוש במיינדפולנס מסייע בהפחתת תגובות לחץ אוטומטיות שעלולות להחמיר תסמינים פסיכוסומטיים, שמהווים מעין מעגל מתיש של חוויה גופנית, מתח נפשי וחוזר חלילה.המתנה הגדולה של מיינדפולנס הוא הויסות הרגשי, מיינדפולנס מסייע בזיהוי ובקבלה של רגשות, מבלי להיסחף אליהם ומפחית את ההשפעה השלילית של רגשות מציפים על הגוף. כמו כן נמצא שמיינדפולנס מפחית לחץ כרוני, שהוא גורם מרכזי בהפרעות פסיכוסומטיות.
מעמיקות על הספה
והפעם על: כאבים פסיכוסומטיים
לא פעם לפני אירוע מלחיץ, מרגש בין שמח ובין עצוב, אירוע רב משמעות הגוף שלנו גם מדבר. מבחילות כאבי ראש ובטן ועד לכאבי גב זמניים יעידו על מתח נפשי לטוב ולמוטב, הנפש מזמינה את הגוף לדבר בשמה. למעשה אלו כאבים פסיכו-נפשיים סומטיים-גופניים. כאבים אלו קשורים לעצב הוואגוס- המכונה גם העצב התועה, המעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפאראסימפתטית. כאשר כ-80% מהסיבים בעצב התועה משמשים להעביר תחושה מאותם איברים פנימיים בגוף למוח. עצב הואגוס אחראי על איזון רגשי ואיזון המערכות בגוף בזמני לחץ מתח ובהלה כאלו שעלולים לסכן את האדם ועליו לברוח, כך המוח מפרש את התגובות הגופניות כאיתות ל"עזרה" ומפריש הורמוני הרגעה וכך מחזיר את הגוף למצב רגיעה או לחילופין מייצר אדרנלין רב כדי לעורר את הגוף לברוח ממשהו "מסוכן" ובכך מציל את חיינו לא פעם. אולם, הפרשת קורטיזול (הורמון הרגעה) מוגברת בטווח הארוך אינה בריאה ונמצאה במחקרים רבים כפוגעת במערכת החיסונית של הגוף.
אם כן, הסברנו על קצה המזלג כיצד מתפתחות הפרעות פסיכוסומטיות בהן למעשה הגוף מדבר את הנפש כיון שחווה מתח וסכנה מתמשכים, ושוב ושוב חווה לחצים נפשיים עבור הנפש. במידה והאדם מדבר על הקושי הנפשי, יכולה להיות תגובה של הרגעה חיצונית כמו אמפתיה, הכלה, או סיוע בפירושים אחרים למצב ממנו האדם חושש. וכך עצב הוואגוס צפוי להיות רגוע יותר ולא להזעיק את המוח לעזרה כביכול "לשווא".
מילה בסלע, שתיקה בתרי
אכן, התשלום הגופני שמשלמים על שתיקה בזמן של כאב ומצוקה מתמשכים, הוא עצום. מתן מילים לתחושות ורגשות מסייע בהבנה עמוקה יותר של החוויה הפנימית, וכמובן גם בהתמודדות יעילה יותר. שיחה יעילה ומילול חוויות יאפשרו לזהות את הקשרים בין האירועים הרגשות והתחושות הגופניות לווסת את התגובה, ליטול עיצה ולעשות סדר פנימי. עיבוד החוויות הוא חלק משמעותי שהמוח זקוק לו בין היתר עיבוד נעשה על ידי מילים, יצירת נרטיב- סיפור לאירועים טראומתיים בפרט ולאירועי חיים חשובים בכלל.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
