הוא מגיע לבית לאחר שקשר את האופניים היטב בשני
מנעולים. מניח את השקיות הכסופות עם הלוגו היוקרתי, הסגול,
על הספה, רוצה שחלי תראה אותן מיד בבואה. הצצה קלה בשעון
מלמדת אותו שהשעה שבע וחצי. השיעור לקראת סופו.
התסכול מציף אותו. גם היום לא ילך לשיעור, אחרי שהבטיח
לעצמו, אמר גם לחלי.
ועוד לא הוסיף ’בלי נדר‘.
’אני חייב ללכת לשיעור עכשיו, לא משנה לאיזה שיעור‘,
הוא אומר לעצמו וקם ממקומו, ניגש לעלון השכונתי. לעיתים
מתפרסמים בו שיעורים והרצאות, אולי ימצא בו משהו מתאים,
לעכשיו?
דפדוף מהיר אינו מוליד תוצאות. בדפדוף השני הוא נתקל בדף
שיעורים יומי לבית המדרש ’אמרי דעת‘. יש פה מספר שיעורים.
בית המדרש נמצא בקצה השני של השכונה, אבל יש לו אופניים,
ועוד חדשים. זה לא כרוך במאמץ כלל. האם יש שכר גלגלים?
נו, הוא הרי לא עושה את זה בשביל שכר. אוכל מפירותיהם
בעולם הזה.
בבית המדרש המואר יושבים כמה עשרות לומדים, ליבו של
איציק נצבט. אם רק יכול היה ללמוד כמוהם.
למרות הקושי הבלתי אפשרי, הוא מתגעגע.
אחד הלומדים מתרומם לפינת התה. קר היום. איציק ניגש אליו
ושואל באיזו שעה יתחיל השיעור.
הלומד מפנה אותו לחדר צדדי שם מתקיימים השיעורים
לבעלי בתים, איציק פונה לשם, מגלגל את הכינוי החדש, בעל בית.
החדר קטן ומסויד בלבן טרי ובוהק, יש בו מספר כונניות ספרים,
כיסאות פלסטיק, ואיש אחד, מזוקן, הנקרא הרב שמעון חלים.
איציק מתיישב על כיסא פנוי, מביט סביבו בסקרנות. יושבים
שם אנשים שלא קשורים זה לזה מבחינת המראה החיצוני; שניים
חסידים, מספר בחורים שומרי מצוות, אברך מבוגר, מספר אנשים
שמכונים בעלי בתים, יש מהם חובשי כיפה סרוגה בגדלים שונים.
כולם יושבים ומאזינים .
הרב מפסיק את דבריו ופונה לאיציק: ”אתה חדש כאן? איך
קוראים לך?“
”איציק הרקוביץ“.
”ברוך הבא לך, ידידנו רב איציק. אני הרב שמעון חלים. ואני
מברך אותך על שהצטרפת לשיעור. ברשותכם בקצרה אסביר לך
על מה אנו מדברים בשיעור הנוכחי“.
”אין צורך, הרב יכול להמשיך“, איציק חש שהוא רוצה להתגמד
ולהיעלם מהכיסא.
מאוד לא נעים לו והוא לא אוהב להיות במרכז העניינים. הרב
קולט את מבוכתו.
”טוב, ידידי, בקצרה. ממש בקצרה. אנחנו פה בשיעור מחלקים
את השיחה לשניים. קודם מדברים קצת על תיקון המידות, אחר
כך פונים ללימוד מעמיק יותר מתוך הגמרא, בצורה שווה לכל נפש.
עד כאן מובן?“
איציק מהנהן, למרות שהוא לא מבין כל כך.
מעולם לא היה בשיעור כזה.
הפנייה האישית של הרב, הנוכחים שחלקם יושבים עם ספרים
פתוחים, חלקם עם כלי כתיבה, והיה אחד שהגדיל לעשות והסריט
את הרב. נו, טוב.
איציק מתעניין במה שקורה כאן. חש בסקרנות ורצון להבין
מה הולך פה.
”…הזכרתי לחברים כאן בשיעור שכל יום אנחנו אומרים
בתפילה ’לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי וכו‘‘. דרשו על
זה גדולי המוסר: שקודם צריך להיות אדם, ורק אחרי זה אפשר
להיות ירא שמים בסתר ורק אחרי זה בגלוי.
להיות אדם! מה זה בדיוק אדם? מי זה אני? מי זה אתה? איך
אפשר להגדיר איך אתה נהיה אדם? אלא, ידידי, צריך להבין שכל
אדם הוא עולם מלא. לא במובן הפשטני של המילה, אלא במובן
האמיתי.
בכל אחד יש מים, אדמה, אש ורוח. זה הבסיס. אם נתבונן
ברעיון לעומק נבחין שכל אדם מכיל בתוכו את כל מה שיש בעולם
שסביבנו. שמים, שבילים, נהרות וסערות, כבישים ללא מוצא
שתוקעים אותנו, הרים ועמקים, חומות בנויות וחזקות וסדקים
שנוצרים בהן לפעמים. קרח, וחום, חושך ואור. בכל אחד יש עולם,
כולל ירושלים אחת מקודשת וייחודית. עד כאן הכל מובן?“
איציק עוצם את עיניו, מדמיין את כדור הארץ פועם בתוכו,
מתגלגל ללא הרף. מכיל בתוכו עולם.
”הכל ברור?“ שואל שוב הרב חלים, מחייב את איציק לענות.
איציק מהנהן, עיניו נוצצות בהבנה מסוקרנת. הרב פונה לשאר
הנוכחים, מרעים בקול חם ולבבי: ”ואין עולם אחד כעולם של חברו.
לכל אחד יש מעלות וחסרונות בדברים שונים. כל אחד בפני עצמו.
כל עולם זה משהו עצום, ייחודי ומיוחד בתכלית“.
איציק מתנשם בשקט. איזה יופי לחשוב על עצמך בתור עולם.
וגם מוטי רבינזון עולם. יש לו שליחות בפני עצמו. וכל מה
שהוא עובר, מוטי, וכל מה שהוא קיבל וגם מה שלא הם כדי לגרום
לו למלאות את התפקיד שלו כמו שצריך. וגם אבי ברכיאן עולם
ייחודי, ומה שהוא עזר לו וגם מה שלא, זה חלק מהתפקיד שלו
ככל הנראה.
וגם… כל אחד מרכיב את פסיפס הבריאה, אבל כל אחד גם
ייחודי ועולמי בפני עצמו. כמה טוב לתפוס את המציאות בצורה
כזו.
”ואם אתה עולם“, עובר הרב חלים לניגון של גמרא, ”אז למה
שתקנא בעולמו של חברך? הרי מה שיש בו – יש בך, רק שעליך
לחפש ולהשתדל ולמצוא את הייעוד של עולמך הפרטי בעולמו
הכללי של הקב“ה.
ואם אתה העולם, נפגש עם יהודי, שהוא גם עולם, איך תוכל
שלא לכבד אותו? את יציר כפיו של הבורא, חלק אלוק ממעל.
ואם אתה עולם – אז למה תרגיש שאתה לא שווה?
ואם אתה עולם, הרי אתה יכול לכבד את עצמך מאוד! להרגיש
בכל ליבך כמה אתה יצירה נדירה, מיוחדת. בפני עצמה, בלי קשר
למשהו או למישהו אחר.
מתי מתחילות הבעיות? כשהחומות בעולם הפרטי שלנו
נסדקות או לא בנויות בצורה יציבה. הכוונה לחומות ששומרות
עלינו מהעולם החיצוני. צריך לבנות את החומות. לבנות את אברהם
העברי בתוכי. עברי אנוכי. אני מהעבר האחד וכולם מהעבר השני.
תעריך את עצמך, גם על הדברים הקטנים כביכול. זה הבסיס
שלך כאדם, לראות נקודות חיוביות בך עצמך. איך אפשר להעריך
את עצמך? על ידי שתחפש את הטוב בכל דבר. בכל מעשה שלך,
כל כוונה טובה, כל פעולה לכיוון הרצוי זה משהו עצום! תעריך את
העולם שאתה“.
”יפה מאוד“, עולה מלמול מתוך הקהל הקטן.
”בהרצאה הבאה נרחיב יותר, בעזרתו יתברך“, אומר הרב חלים
בלבביות, ”הבה נעבור לחלק השני של ההרצאה. מי שאוחז גמרא
שיפתח אותה בדף…“
איציק מנסה לבדוק אצל היושב לצידו איזה גמרא הוא אוחז,
הלה ממהר לצרף אותו בחפץ לב לספר שבידו.
האותיות קטנות, ואיציק התקשה לעקוב מתוך הספר, למרות
זאת הסבריו הקולחים של הרב הם כמו מים חיים לנפש צמאה.
שמחה ממלאת את ליבו בדרך חזרה הביתה, הוא רוכב על
אופניו בזהירות אופיינית, ומפזם לעצמו לחן עליז שהמציא באותו
רגע. רוחו מרוממת כפי שלא הייתה זמן רב.
כי כשאתה יודע מי אתה, מודע לכוח שבך, ומבין שאתה עולם,
שום דבר לא יוכל להמעיט בערכך באותו רגע.
אפילו לא ירמי שהוא, לפי דבריו של הרב, גם עולם.
עולם שונה.
הפעם חושב ירמי פעמיים לפני שהוא פונה לאיציק. סך הכל,
הוא צריך לתכנן היטב את מילות השכנוע ולהבין איך לשכנע את
איציק.
הוא מכין כוס קפה חזק, מקווה שאיציק אוהב קפה, ומופתע
לגלות שאפילו פרט בסיסי כל כך הוא לא יודע על גיסו החדש.
איציק שקוע בעבודתו ולא שם לב אליו.
יש לו רצון עז להצליח, מבין ירמי.
הוא נוקש בחוזקה על השולחן, עיניו של איציק נפקחות
בפליאה. ”כן, מה רצית?“ הוא שואל לבסוף.
ירמי מניח את כוס הקפה הריחני מול איציק ואומר לו: ”זה
בשבילך“.
איציק מופתע, מנסה להבין על מה ולמה זכה להתייחסות כה
נדיבה. הוא מודה בשפה רפה.
”רציתי לומר לך כמה דברים“, אומר ירמי. ומתפלא על עצמו.
איזה מצב מפתיע! מי היה חושב שהוא ירצה לשוחח עם איציק,
ועוד על מה?
”אין בעיה, להביא לך כיסא?“ איציק ללא גינונים ניגש לפינת
עבודה סמוכה וגורר כיסא. ירמי מסרב ונותר לעמוד.
”מה רצית?“ איציק עומד גם. קומתו גבוהה יותר משל ירמי,
אבל ירמי משדר נוכחות חזקה, ואיציק משתדל לכופף את גוו מעט
כדי שפער הגובה לא יורגש.
”רציתי לומר לך כמה דברים חשובים, איציק. תאמין לי שמה
שאני אומר לך זו אמת. אין לי אינטרס לשקר“, אומר ירמי ומחייך,
מנסה לשדר אמון ונינוחות.
”אני מוכן לשמוע. בבקשה. עדיף שתשב“. איציק מצביע על
הכיסא שהביא לו. ירמי נכנע ומתיישב.
הסיטואציה לא נוחה לו. הוא רוצה להיות אחרי השיחה הזו.
”אתה כבר שלושה שבועות בעבודה במשרד הפרסום. אינני
טועה, נכון?“
”נראה לי שכן, משהו כזה“.
”טוב, אתה יודע שבעקרון עשינו לך טובה שקיבלנו אותך
לעבודה. אין לך ניסיון ולא הכשרה, לקבל עובד כמוך זו השקעה
שצריכה להצדיק את עצמה“, כך ירמי.
איציק מביט בו בבלבול מסוים. אילו מין דיבורים אלו? הוא
מעלה מול עיניו את דברי הרב חלים: כל אדם הוא עולם.
’עומד מולי עולם‘, חושב איציק, ’עולם שאני לא מבין, לא
מצליח לפענח את סגנונו, שונה מאוד, לפעמים העולם הזה שובר
לי את החומות. אבל בכל זאת זהו עולם. ואני צריך לכבד אותו‘.
חיוך חביב מפציע על פניו: ”תודה, ירמי, באמת מאוד נדיב
מצידך להכניס מישהו כמוני לא מנוסה לעבודה“.
אבל גם אני עולם, ממשיך איציק לחשוב, עולם שלם, לא מנוסה
אולי, אבל מלא בדברים טובים שייחודיים רק לי.
”כן, נכון“, ממלמל ירמי ולפתע לא נראה בטוח בעצמו כל כך.
”תשמע, איציק, דווקא בגלל שגם אתה וגם אני מבינים כמה אתה
צריך להכיר טובה למשרד שקיבל אותך, חשוב לי שתיקח את
התפקיד לככב בפרסומות של ’שילובים‘. זה חשוב לכולנו. אתה
צריך להבין שתרומתך למשרד תהיה משמעותית מאוד אם תקבל
עליך את התפקיד“. ירמי מחנן את קולו, ואיציק פוקח עיניים
נדהמות.
לראות את ירמי בעמדת מתחנן, זה למעלה מהשגתו. הוא חש
בתחושת רחמים הזוחלת אל ליבו, מאיימת לשבור בו את החומה
שאותה הבטיח לעצמו לבנות.
חמלה היא מצרך יקר, רק לא כשהיא באה לחמוס ממך את
הקדוש והיקר בו אתה מאמין.
איציק חושק שפתיים שוקע במחשבות. לא ’אם‘ אלא ’איך‘,
איך הוא מסרב בצורה שלא תפגע בירמי.
”אני אחשוב על זה“, הוא עונה לאחר מספר שניות של מחשבה,
”עלי גם להתייעץ עם חלי. היום בערב אענה לך תשובה“.
ירמי חוגג ניצחון קטן.
”לא היום בערב, יש לך שעה לחשוב“.
”טוב, עוד שעה תקבל תשובה“, עונה איציק ומחייך חיוך נוסף,
רחב, לעולם שמולו. הוא מתרווח לאחור וירמי מרגיש, לראשונה,
שמולו יושב אדם עם עוצמה מסוימת.
זה חדש לו.
”הגעתי לדרך בלי מוצא“, מדבר איציק לעצמו בשקט, ”הרב
אמר שכל אדם הוא עולם אמיתי. מה עושה מי שמגיע לדרך בלי
מוצא רכוב על אופניים, למשל? יוצא משם לאט ובזהירות ופונה
לדרך אחרת. לאן עלי לפנות? מסובך!“
הוא עוצם עיניים וחושב. אם עלי לפנות אחורה, לאן? מה עלי
לעשות?
אפשר לפנות לארלה ברק.
הוא אינו מהסס, משיג את מספר הטלפון של רשת שילובים,
ומבקש לדבר עם ארלה ברק.
במספר מילים הוא מסביר לו את הבעיה.
איציק של אתמול לא היה מעז לדבר ככה עם בעל רשת גדולה
כל כך.
איציק של היום מסוגל. הוא עולם, עולם עוצמתי, וחזק. ולא
משנה כמה קטן הוא, ולא נחשב. זה לא משנה בכלל.
ארלה מבטיח לטפל בזה, כמובן הוא לא יספר שאיציק פנה
אליו בעניין, והכל יסתדר.
את ספריה של א' פרי ניתן להשיג באתר פרי הוצאה לאור.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
